”מופת נתתי לכם”
”עליכם להיות כבר מורים” (עברים ה׳:12).
1. מדוע טבעי שהכתוב בעברים ה׳:12 יגרום למשיחי להיות מודאג קצת לגבי מצבו?
כשאתה קורא את פסוק המפתח, שנכתב ברוח אלוהים, האם אתה מודאג קצת לגבי מצבך? אם כן, אינך היחיד. כתלמידיו של ישוע, ידוע לנו שעלינו להיות מורים (מתי כ״ח:19, 20). עוד אנו יודעים שהשעה דוחקת להיות מיומנים בהוראה. ברי לנו שהוראתנו היא עניין של חיים או מוות ללומדים מאיתנו! (טימותיאוס א׳. ד׳:16) לכן טבעי שכל אחד ישאל את עצמו: ’האם אני מורה טוב? כיצד אוכל להשתפר?’
2, 3. (א) מה הסביר מורה אחד על היסוד להוראה טובה? (ב) איזה מופת הציב לנו ישוע באשר להוראה?
2 אך אין כל סיבה שדאגות כאלו ירפו את ידינו. אם אנו סבורים שכדי להיות מורים חובה עלינו ללמוד שיטות הוראה מסוימות, אולי נחשוב שקשה מדי להשתפר. אך היסוד להוראה טובה אינו שיטות כלשהן, אלא דבר חשוב בהרבה. ראה מה כתב מורה מנוסה בספר שעוסק בהוראה: ”הוראה טובה אינה תלויה בשיטות, סגנונות, תוכניות או פעולות כלשהם. ... ההוראה תלויה בעיקר באהבה”. הוא דיבר על הוראה חילונית. אולם הנקודה שהעלה אולי נכונה אף יותר בפעילות ההוראה שלנו כמשיחיים. מדוע?
3 האיש שהציב לנו דוגמה ומופת בהוראה הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח. הוא אמר לתלמידיו: ”מופת נתתי לכם” (יוחנן י״ג:15). ישוע התייחס כאן למופת שהציב בגילוי ענווה. אך הדוגמה שהציב לנו כוללת גם את פעילותו העיקרית כאדם עלי אדמות — הוראת הבשורה על מלכות אלוהים (לוקס ד׳:43). אילו התבקשת לתאר את שירותו של ישוע במילה אחת, האם לא היית בוחר במילה ”אהבה”? (קולוסים א׳:15; יוחנן א׳. ד׳:8) ישוע אהב בראש ובראשונה את אביו השמימי, יהוה (יוחנן י״ד:31). עם זאת, בתור מורה, גילה ישוע אהבה בשתי דרכים נוספות. הוא אהב את האמיתות שהעביר לשומעיו ואהב גם את האנשים שאותם לימד. נתמקד כעת בשני היבטים אלה של המופת שהציב לנו.
אהבה ארוכת ימים לאמיתות אלוהים
4. כיצד פיתח ישוע אהבה לדברי יהוה?
4 גישתו של המורה כלפי נושא ההוראה שלו משפיעה רבות על איכות הוראתו. כל אדישות מצדו תדבק גם בתלמידיו. ישוע לא התייחס בשוויון נפש לאמיתות היקרות שלימד על יהוה ומלכותו. הוא אהב בכל לבו את נושא ההוראה שלו, ופיתח אהבה זו עוד כתלמיד. במשך עידני העידנים של קיומו הקדם־אנושי, היה בנו יחידו של אלוהים תלמיד חרוץ. היטב נאמר עליו בישעיהו נ׳:4, 5: ”אדני יהוה נתן לי לשון לימודים, לדעת לעוּת את יָעֵף דבר. יעיר בבוקר בבוקר, יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים. אדני יהוה פתח לי אוזן, ואנוכי לא מריתי, אחור לא נְסוּגוֹתִי”.
5, 6. (א) במה ככל הנראה התנסה ישוע בעת טבילתו, ואיזו השפעה היתה לכך עליו? (ב) איזה ניגוד ניכר בין ישוע והשטן באשר לשימוש בדבר־אלוהים?
5 בשנות ילדותו עלי אדמות המשיך ישוע לרחוש אהבה לחוכמת אלוהים (לוקס ב׳:52). כשנטבל התנסה בחוויה יוצאת דופן. נאמר בלוקס ג׳:21 ש’השמים נפתחו’. נראה כי מאותו רגע ישוע היה מסוגל לזכור את קיומו הקדם־אנושי. אחרי כן הוא צם 40 יום במדבר, ובוודאי נהנה מאוד להרהר בכל ההדרכה שקיבל מיהוה עוד בהיותו בשמים. אך לא חלף זמן רב ואהבתו לאמיתות אלוהים עמדה למבחן.
6 כאשר היה ישוע תשוש ורעב ניסה אותו השטן. איזה ניגוד ניכר בין שני בני אלוהים אלה! שניהם אומנם ציטטו מן התנ״ך, אך גישתם היתה שונה בתכלית. השטן סילף את דבר־אלוהים וניצל אותו בחוסר כבוד למטרותיו האנוכיות. לא היה למורד זה שמץ של כבוד לאמיתות אלוהים. להבדיל ממנו, ישוע ציטט באהבה רבה מכתבי־הקודש והשתמש במיומנות בדבר־אלוהים בכל תשובה. ישוע היה קיים שנים רבות לפני שדברי אלוהים נכתבו, ואף־על־פי־כן התייחס אליהם בחרדת קודש. הם היו אמיתות יקרות מאביו שבשמים! הוא אמר לשטן שדברי יהוה חשובים אף יותר ממזון (מתי ד׳:1–11). כן, ישוע אהב את כל האמיתות שלמד מיהוה. אך כיצד גילה אהבה זו כמורה?
הוא אהב את האמיתות שלימד
7. מדוע לא המציא ישוע תורה משל עצמו?
7 הכול יכלו לראות שישוע אהב את האמיתות שלימד. אחרי הכול, לא היה קשה לישוע להמציא תפיסות משל עצמו. היה לו מאגר עצום של ידע וחוכמה (קולוסים ב׳:3). למרות זאת, הוא שוב ושוב טרח להזכיר למאזיניו שתורתו אינה נובעת ממנו, אלא מאביו שבשמים (יוחנן ז׳:16; ח׳:28; י״ב:49; י״ד:10). הוא כה אהב את אמיתות אלוהים עד כי לא עלה על דעתו להמירן בדעותיו שלו.
8. איזה מופת הציב ישוע בתחילת שירותו באשר להסתמכות על דבר־אלוהים?
8 כבר בתחילת שירותו הציב ישוע את המופת שיש לנהוג על־פיו. שים לב כיצד בישר לעם אלוהים שהוא המשיח המובטח. האם ישוע פשוט נעמד לפני ההמון, הכריז שהוא המשיח וחולל נסים ונפלאות כדי להוכיח זאת? לא. הוא נכנס לבית כנסת, ששם נהג עמו של אלוהים לקרוא מכתבי־הקודש, הקריא את הנבואה מישעיהו ס״א:1, 2 והסביר שאמיתות נבואיות אלה מתקיימות בו (לוקס ד׳:16–22). כן, נסיו הרבים הוכיחו שיהוה תומך בו. אך יחד עם זאת, הוא תמיד לימד על סמך דבר־אלוהים.
9. כיצד גילה ישוע את אהבתו ונאמנותו לדבר־אלוהים במגעיו עם הפרושים?
9 כאשר מתנגדים דתיים קראו עליו תיגר, ישוע לא התנצח איתם, אף־על־פי שיכול היה בקלות לנצח בוויכוח. במקום זאת, הוא הניח לדבר־אלוהים לסתור את טענותיהם. במקרה אחד האשימו הפרושים את תלמידיו של ישוע על כך שכביכול חיללו את השבת כאשר קטפו שיבולים בשדה ואכלו אותן. ישוע השיב להם: ”האם לא קראתם מה שעשה דוד כאשר רָעַב הוא והאנשים אשר איתו?” (מתי י״ב:1–5) אותם מתחסדים ודאי הכירו את המקרה הכתוב בשמואל א׳. כ״א:2–7, אבל הם לא הבחינו בלקח החשוב הטמון בו. ישוע, לעומתם, לא רק קרא את הסיפור, אלא גם חשב עליו והפיק את הלקחים. הוא אהב את העקרונות שלימד יהוה באמצעות אותו קטע מקראי. לכן הוא נעזר במקרה הזה וגם בדוגמה מתורת משה, על מנת להבליט את הרוח המאוזנת של התורה. בדומה לכך, אהבתו ונאמנותו של ישוע לדבר־אלוהים הניעו אותו ללמד עליו זכות, אל מול ניסיונות מנהיגי הדת לסלף את כתבי־הקודש לתועלתם האישית או לקבור אותם תחת הררים של מסורות אנוש.
10. אילו נבואות בקשר לאיכות הוראתו הגשים ישוע?
10 האהבה שרחש ישוע לנושא הוראתו לא הניחה לו ללמד סתם מתוך הרגל או באדישות ובאופן מכני. הנבואות חזו ש’יוּצַק חן’ בשפתותיו של המשיח ושהוא ידבר ”אמרי שפר” (תהלים מ״ה:3; בראשית מ״ט:21). ישוע הקפיד להעביר את המסר שלו באופן מעניין וחי, וכך התגשמו בו נבואות אלה. הוא לימד ב”דברי חן” את האמיתות שכה אהב (לוקס ד׳:22). אין ספק שהתלהבותו ניכרה גם בהבעות פניו, ועיניו קרנו מתוך התעניינות עזה בנושאים שלימד. היתה זו הנאה צרופה להאזין לו. אכן, יש לנו מופת נפלא לחקות בעודנו מספרים לאחרים את מה שלמדנו.
11. מדוע כישוריו של ישוע כמורה אף פעם לא גרמו לו להיות יהיר?
11 האם הבנתו העמוקה של ישוע לגבי אמיתות האלוהים וסגנון דיבורו המושך גרמו לו להיות יהיר? זה מה שקורה למורים רבים. אך זכור שחוכמתו של ישוע היתה מלווה ביראת אלוהים. חוכמה זו אינה נוהגת ברברבנות, שהרי ”את צנועים חוכמה” (משלי י״א:2). עם זאת, דבר נוסף מנע מישוע להיות גאוותן ומתנשא.
ישוע אהב את האנשים שאותם לימד
12. כיצד הראה ישוע שהוא אינו חפץ שתלמידיו יחששו מפניו?
12 אהבתו של ישוע לבני אדם תמיד התבטאה בהוראתו. הוא מעולם לא הטיל אימה על מי שלימד, שלא כדרכם של בני אדם גאוותנים (קהלת ח׳:9). אחרי שראה פטרוס את אחד מנסיו של ישוע, תדהמה אחזה אותו והוא כרע לרגלי ישוע. אך ישוע לא רצה שתלמידיו יחששו מפניו. הוא אמר לפטרוס בחום: ”אל תירא”, ואז סיפר לו על הפעילות הנהדרת שיטול בה חלק — עשיית תלמידים (לוקס ה׳:8–10). ישוע לא רצה שהמניע של תלמידיו יהיה פחד מפני המורה שלהם, אלא אהבה לאמיתות היקרות אודות אלוהים.
13, 14. באילו דרכים גילה ישוע אמפתיה לזולת?
13 אהבתו של ישוע לאנשים שאותם לימד באה לידי ביטוי גם באמפתיה שרחש להם. ”כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). כאב לו לראות אותם במצב קשה כל כך, ולבו דחק בו להושיט להם עזרה.
14 שים לב לאמפתיה שגילה ישוע במקרה אחר. כאשר אישה זבת דם פילסה דרכה בין ההמון ונגעה בכנף בגדו, היא נרפאה בדרך נס. ישוע הרגיש שיצאה ממנו גבורה, אך לא ראה מי נרפא. הוא התעקש למצוא את מי שנגע בו. האישה אולי פחדה שישוע יגער בה על שהפרה את התורה או את הכללים שקבעו הסופרים והפרושים. אך לא זאת היתה כוונתו. הוא אמר לה: ”בתי, אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום והירפאי ממחלתך” (מרקוס ה׳:25–34). שים לב לאמפתיה שבמילים אלו. הוא לא רק אמר לה, ”הירפאי”, אלא ”הירפאי ממחלתך”. מרקוס משתמש כאן במילה שניתן להבינה מילולית כ”הלקאה”, צורה של הצלפה המשמשת פעמים קרובות לעינויים. לפיכך ישוע הכיר בכך שמחלתה גרמה לה סבל ואולי אפילו כאבים פיזיים ורגשיים קשים. הוא הבין ללבה.
15, 16. אילו מקרים מתקופת שירותו של ישוע מראים שהוא חיפש את הטוב באנשים?
15 ישוע גילה אהבה לאנשים בכך שחיפש בהם את הטוב. חשוב על מה שקרה כאשר פגש את נתנאל, שלימים היה לאחד השליחים. ”כשראה ישוע את נתנאל בא לקראתו, אמר עליו: ’הנה באמת בן ישראל שאין בו מרמה’”. ישוע בחן בדרך נס את לבו של נתנאל ולכן ידע עליו רבות. כמובן, נתנאל לא היה מושלם. היו לו מגרעות בדיוק כמו לכולנו. לאמיתו של דבר, כאשר שמע על ישוע, הפטיר בזלזול מסוים: ”מנצרת יכול לבוא משהו טוב?” (יוחנן א׳:45–51) למרות זאת, מכל מה שניתן היה לומר על נתנאל, בחר ישוע להתמקד במשהו חיובי, ביושרו.
16 כמו כן, פעם אחת ניגש אל ישוע שר מאה — ייתכן רומי נוכרי — וביקש ממנו לרפא את עבדו החולה. ישוע ידע שלאיש צבא זה יש מגרעות. שר מאה באותם ימים ודאי נשא על גבו קופת שרצים לא קטנה שכללה מעשי אלימות, שפיכות דמים ועבודת אלילים. ובכל זאת, ישוע התרכז במשהו טוב, באמונתו המרשימה של האיש (מתי ח׳:5–13). כאשר דיבר ישוע במועד מאוחר יותר עם פושע שהיה תלוי לצדו על עמוד הוקעה, הוא לא גער בו על הפשעים שביצע, אלא העניק לו תקווה ועודד אותו (לוקס כ״ג:43). ישוע ידע היטב שהשקפה שלילית וביקורתית על אחרים רק תייאש אותם. אין ספק שמאמציו למצוא את הטוב בבני האדם הניעו אותם לעשות את מיטבם.
נכונות לשרת אחרים
17, 18. כיצד גילה ישוע נכונות לעמוד לרשות אחרים כאשר הסכים להישלח ארצה?
17 ראיה חזקה נוספת לכך שישוע אהב אנשים היתה נכונותו לשרתם. עוד בקיומו הקדם־אנושי חש בן האלוהים חיבה כלפי בני האדם (משלי ח׳:30, 31). בתור ”הדבר” של יהוה, או דוברו, הוא ככל הנראה תיקשר פעמים רבות עם בני אנוש (יוחנן א׳:1). בנוסף לכך, הוא ”הריק את עצמו, נטל דמות עבד” ועזב את משכנו הרם בשמים, ואחת הסיבות לכך היתה כדי ללמד את האנושות מקרוב יותר (פיליפים ב׳:7; קורינתים ב׳. ח׳:9). בהיותו על הארץ, לא ציפה ישוע שישרתו אותו. אדרבה, הוא אמר: ”בן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). ישוע הגשים את מלוא המשמעות של מילים אלו.
18 ישוע דאג בענווה לצורכי האנשים שלימד, והיה נכון להקריב מעצמו למענם. הוא התהלך לאורכה ולרוחבה של הארץ המובטחת וגמא מאות קילומטרים במסעות הטפה, על מנת להגיע לרבים ככל האפשר. בניגוד לפרושים ולסופרים הגאוותנים, הוא נשאר עניו ונגיש. אנשים מכל הסוגים — רמי מעלה, חיילים, משפטנים, נשים, ילדים, עניים, חולים ואפילו המנודים מן החברה — כולם ניגשו אליו בהתלהבות וללא חשש. ישוע אומנם היה מושלם, אך בשל היותו בשר ודם לא פסחו עליו העייפות והרעב. אך גם כאשר היה תשוש ונזקק למנוחה או לקצת שקט כדי להתפלל, הוא טיפל קודם כול בצורכי הזולת (מרקוס א׳:35–39).
19. איזה מופת הציב ישוע בגילוי ענווה, אורך רוח ואדיבות ביחסיו עם תלמידיו?
19 ישוע היה מוכן לשרת באותו אופן את תלמידיו הקרובים. הוא לימד אותם באדיבות ובאורך רוח. אם התקשו ללמוד לקחים חשובים, הוא לא התייאש מהם, התכעס או גער בהם. הוא המשיך לחפש דרכים להעביר את המסר. חשוב לדוגמה כמה פעמים התווכחו תלמידיו בשאלה מי הגדול שביניהם. פעם אחר פעם, אפילו בלילה לפני שהוצא להורג, מצא ישוע דרכים חדשות ללמד אותם לנהוג בענווה זה עם זה. בצדק יכול היה ישוע לומר בעניין הענווה, וכן גם בכל תחום אחר: ”מופת נתתי לכם” (יוחנן י״ג:5–15; מתי כ׳:25; מרקוס ט׳:34–37).
20. איזו שיטת הוראה הבדילה את ישוע מן הפרושים, ומדוע היתה יעילה?
20 שים לב שישוע לא רק אמר לתלמידיו מהו המופת; הוא ’נתן להם מופת’, כלומר לימד אותם על־ידי דוגמה אישית. הוא לא דיבר אליהם מלמעלה, בהתנשאות, כאילו שאין זה מכבודו לקיים את מה שהוא דורש מהם לעשות. זו היתה דרכם של הפרושים. ”אומרים הם ואינם עושים”, אמר עליהם ישוע (מתי כ״ג:3). ישוע הראה לתלמידיו בדיוק מהי משמעות תורתו בכך שהנהיג את חייו על־פיה ויישם אותה הלכה למעשה. מסיבה זו, כאשר קרא לתלמידיו לחיות חיים פשוטים ולא חומרניים, הם לא היו צריכים לנחש למה התכוון. הם יכלו לראות במו עיניהם את ממשות דבריו: ”לשועלים יש מאורות ולעוף השמים קינים, אך בן האדם אין לו מקום להניח את ראשו” (מתי ח׳:20). ישוע שירת את תלמידיו בכך שהציב להם מופת בענווה.
21. במה יעסוק המאמר הבא?
21 אין ספק בדבר: ישוע הוא המורה הגדול ביותר שהתהלך אי פעם עלי אדמות. כל ישרי הלב שראו אותו והאזינו לו יכלו להיווכח באהבתו לדברים שלימד וכלפי האנשים שלמדו ממנו. גם מי שלומדים כיום על המופת שהציב מבחינים באהבתו. כיצד נוכל לנהוג על־פי הדוגמה המושלמת שהציב לנו ישוע? בשאלה זו יעסוק המאמר הבא.
מהי תשובתך?
• מהו היסוד להוראה טובה, ומי המחיש זאת?
• באילו דרכים גילה ישוע אהבה לאמיתות שלימד?
• כיצד גילה ישוע אהבה לאנשים שאותם לימד?
• אילו דוגמאות מעידות על נכונותו של ישוע לשרת בענווה את מי שלימד?
[תמונה בעמוד 12]
כיצד הראה ישוע שהוא אוהב את העקרונות שבדבר־אלוהים?