אוּגָרִית — עיר עתיקה בצילו של פולחן הבעל

בשנת 1928 פגעה המחרשה של איכר סורי באבן אשר כיסתה קבר שהכיל כלי חרס עתיקים.‏ אותו איכר לא תיאר לעצמו עד כמה חשובה היתה התגלית.‏ השמועה על תגלית מקרית זו עשתה לה כנפיים והגיעה לאוזני צוות ארכיאולוגי מצרפת,‏ שבראשו עמד קלוד שפר.‏ בשנה שלאחר מכן הגיעה המשלחת אל האתר.‏

לא חלף זמן רב ונחשפה כתובת שאיפשרה לצוות לזהות את ההריסות שנתגלו בחפירות.‏ היתה זו אוּגָרִית,‏ ”‏אחת הערים העתיקות החשובות ביותר במזרח הקרוב”‏.‏ המחבר בארי הוברמן אף אמר:‏ ‏”‏לשום ממצא ארכיאולוגי,‏ אפילו לא למגילות ים המלח,‏ אין השפעה עמוקה יותר מזו על הבנת המקרא”‏ (‏אטנלנטיק מונת’‏לי [‏The Atlantic Monthly]‏.‏

על אם הדרך

שרידי העיר נמצאים בתל ראס־שמרה על חוף הים התיכון בצפון סוריה של היום.‏ אוגרית היתה עיר משגשגת בעלת אופי קוסמופוליטי באלף השני לפה״ס.‏ שטחה הקיף אזור של כ־35 קילומטר מהר קאסיוּס בצפון ועד תל סוּקאס דרומה,‏ ועוד 30 עד 50 קילומטר מן הים התיכון במערב עד עמק אוֹרוֹנְטֶס במזרח.‏

צאן ובקר שגשגו באקלים הממוזג של אוגרית.‏ האזור הניב דגנים,‏ שמן זית,‏ יין ועצים לבנייה — מוצר שהיה נדיר במסופוטמיה ובמצרים.‏ יתרה מזו,‏ מיקום העיר במפגש של נתיבי סחר חשובים הפך אותה לאחד הנמלים הבינלאומיים החשובים הראשונים.‏ סוחרים מן הים האגאי,‏ מאנטוליה,‏ מבבל,‏ ממצרים ומאזורים אחרים של המזרח התיכון הגיעו אליה כדי לסחור במתכות,‏ במוצרי חקלאות ובמגוון רחב של תוצרת מקומית.‏

למרות שגשוגה הכלכלי,‏ אוגרית היתה תמיד ממלכה משועבדת.‏ היא היתה השלוחה הצפונית ביותר של האימפריה המצרית עד שסופחה לאימפריה החיתית החילונית במאה ה־14 לפה״ס.‏ הוטל עליה לשלם לשליטיה מסים ולספק להם חיילים.‏ כאשר פשטו ”‏גויי הים”‏a על אנטוליה (‏מרכז טורקיה)‏ ועל צפון סוריה,‏ הופקעו חיילי אוגרית והצי הימי שלה על־ידי החיתים.‏ כתוצאה מכך,‏ נותרה אוגרית חסרת הגנה והוחרבה כליל בערך ב־1200 לפה״ס.‏

החייאת העבר

חורבן אוגרית הותיר תל עצום בגובה של כמעט 20 מטר המשתרע על שטח של כ־240 דונם.‏ עד כה נערכו חפירות רק בשישית משטחו של האתר.‏ בין ההריסות גילו הארכיאולוגים שרידים של ארמון גדול שבו כמעט מאה חדרים ומספר חצרות,‏ וששטחו כ־000,‏10 מטר מרובע.‏ במבנה היו מים זורמים,‏ שירותים וגם מערכת ביוב.‏ הריהוט היה מצופה זהב,‏ אבן תכלת ושנהב.‏ נתגלו שם גם פנלים עשויים שנהב,‏ מעוטרים להפליא.‏ גן מוקף חומה ואגן מים משוקע הוסיפו לקסמו של הארמון.‏

המאפיין השולט בעיר ובמישור שהקיף אותה היה המקדשים של בעל ודגן.‏b מגדלי המקדשים,‏ שהיתמרו לגובה של כ־20 מטר,‏ כללו בתוכם פרוזדור קטן שהוביל לחדר פנימי ובו ניצב פסל האל.‏ גרם מדרגות הוביל למעין במה מוגבהת שממנה ניצח המלך על טקסים שונים.‏ ייתכן שבשעות הלילה או בזמן סערות הודלקו על ראשי המקדשים משואות אש כדי להנחות את האוניות לחוף מבטחים.‏ יורדי ים אשר זקפו את הגעתם בשלום לזכות האל בעל־הדד ודאי היו אלה שהביאו את המנחה של 17 עוגני אבן שנמצאו במקדש.‏

אוצר בלום של כתובות

אלפי לוחות חרס נמצאו בחורבות העיר אוגרית.‏ התגלו טקסטים בשמונה שפות,‏ כתובים בחמישה סוגי אלפבית,‏ העוסקים בענייני כלכלה,‏ משפט,‏ דיפלומטיה ואדמיניסטרציה.‏ הצוות של שפר מצא כתובות בשפה שלא היתה ידועה עד אז ובה 30 סימנים בכתב יתדות.‏ זהו בין סוגי הכתב העתיקים ביותר שנתגלו אי פעם,‏ והחוקרים כינו את השפה אוגריתית.‏

בנוסף לעיסוק בענייני דיומא,‏ המסמכים שנמצאו באוגרית כוללים גם טקסטים ספרותיים אשר פתחו צוהר חדש לתפיסות ולמנהגים הדתיים של אותה תקופה.‏ נראה כי היו קווי דמיון מובהקים בין הדת האוגריתית לדת של תושבי כנען השכנים.‏ לדברי רולנד דה ווֹ,‏ טקסטים אלה הם ”‏בבואה מדויקת למדי של התרבות בכנען זמן קצר לפני כיבוש הארץ בידי בני ישראל”‏.‏

הפולחן הדתי בעיר של בעל

יותר מ־200 אלים ואלות מוזכרים בכתבי ראס־שמרה.‏ ראש האלים היה ”‏אֵל”‏,‏ המכונה אבי האלים והאדם.‏ בעל־הדד,‏ אל הסערות,‏ היה ”‏רוכב העננים”‏ ו”‏אדון הארץ”‏.‏ אֵל מתואר כאדם חכם בעל זקן לבן המרוחק מן האנושות.‏ לעומתו,‏ בעל הוא אל חזק ושאפתן אשר מבקש לשלוט על האלים ועל בני האדם.‏

הטקסטים שנתגלו דוקלמו ככל הנראה במהלך חגיגות דתיות,‏ כגון השנה החדשה או חג הקציר.‏ עם זאת,‏ פשרם המדויק עדיין לוט בערפל.‏ בשיר אחד העוסק במחלוקת על השלטון,‏ מביס הבעל את האל ים,‏ בנו אהובו של אֵל.‏ ייתכן כי ניצחון זה חיזק את ביטחונם של ימאי אוגרית בכך שהבעל יגן עליהם במסעותיהם בים.‏ בקרב שמתנהל בין הבעל והאל מוֹת,‏ מובס הבעל ומושלך אל תחתיות ארץ.‏ מתחילה תקופת בצורת,‏ וכל פעילויות האדם שובתות.‏ אשתו ואחותו של בעל,‏ ענת — אלת האהבה והמלחמה — הורגת את מות ומשיבה את בעל לחיים.‏ הבעל טובח את בניה של אשת אֵל,‏ אַתרת (‏אֲשֵרָה)‏,‏ ומחזיר לידיו את השלטון.‏ אך כעבור שבע שנים שב מוֹת אל הזירה.‏

יש המפרשים את השיר הזה כסמל למחזור העונות השנתי,‏ אשר במהלכו הגשם מכלכל החיים ”‏מובס”‏ על־ידי להט הקיץ,‏ ואז חוזר שוב בסתיו.‏ אחרים סבורים כי מחזור שבע השנים קשור לפחד מפני רעב ובצורת.‏ בכל אופן,‏ עליונותו של הבעל נחשבה חיונית להצלחת מאמצי האדם.‏ החוקר פיטר קרייגי מציין:‏ ”‏מטרת פולחן הבעל היתה להבטיח את עליונותו;‏ עובדיו האמינו שרק אם ישמור על מעמדו הנעלה,‏ יובטח קיומם של הגידולים והבקר החיוניים כל כך להישרדות האדם”‏.‏

חומת מגן כנגד עבודת האלילים

בכתבים שהתגלו ניכרת בבירור שחיתותה של הדת האוגריתית.‏ מילון המקרא המאויר (‏The Illustrated Bible Dictionary)‏ מציין:‏ ”‏הטקסטים מעידים על ההשפעה המשחיתה של הפולחן לאותם אלים,‏ הכוללת את הדגש שהושם במלחמות,‏ בזנות קדושה,‏ באהבה חושנית,‏ מה שהוביל לניוון חברתי”‏.‏ דה וו אומר:‏ ”‏מתוך קריאת השירים הללו אפשר להבין את מידת הדחייה שחשו חסידי יהוה והנביאים הגדולים לנוכח פולחן זה”‏.‏ התורה שמסר אלוהים לעם ישראל הקדום שימשה כחומת מגן נגד פולחן כזב זה.‏

הגדת עתידות,‏ אסטרולוגיה וכישוף היו נפוצים מאוד באוגרית.‏ המאמינים חיפשו סימנים ואותות לא רק בכוכבי השמים אלא גם בעוּבּרים מעוותים ובקרביים של חיות שחוטות.‏ ”‏הם האמינו שהאל שאותה חיה הוקרבה לו הפך לחלק ממנה ושרוחו התאחדה עם רוחה של החיה”‏,‏ מציינת ההיסטוריונית ז׳קלין גשה.‏ ”‏לפיכך,‏ קריאת הסימנים על האיברים סיפקה גישה ישירה לרוחם של האלים,‏ אשר היו מסוגלים לתת תשובה חיובית או שלילית לשאלה מסוימת לגבי מאורעות העתיד או לגבי קו הפעולה שיש לנקוט במצב נתון”‏ (‏העיר אוגרית בסביבות 1200 לפה״ס [‏.‏C.‏J .‏Ougarit autour de 1200 av’‏Le pays d]‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ בני ישראל נצטוו לדחות מנהגים אלה מכול וכול (‏דברים י״ח:‏​9–14‏)‏.‏

תורת משה אסרה בפירוש על משכב בהמה (‏ויקרא י״ח:‏23‏)‏.‏ מה היתה ההשקפה על מנהג זה באוגרית?‏ בטקסטים שנתגלו מוזכר שהאל בעל הזדווג עם עֶגלה.‏ ”‏נאמר כי הבעל לבש צורת פר לביצוע המעשה”‏,‏ ציין הארכיאולוג סיירוֹס גורדון,‏ ”‏אך לא ניתן לומר זאת על כוהניו,‏ ששחזרו הלכה למעשה את הקריירה המיתולוגית שלו”‏.‏

בני ישראל נצטוו:‏ ”‏ושֶׂרֶט לנפש [‏לכבוד המת]‏ לא תתנו בבשרכם”‏ (‏ויקרא י״ט:‏28‏)‏.‏ אך בתגובה למותו של הבעל,‏ אֵל ”‏חתך את עורו בסכין,‏ שיסף בתער;‏ שרט את לחייו ואת סנטרו”‏.‏ פציעה פולחנית הפכה ככל הנראה למנהג בקרב עובדי הבעל (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏28‏)‏.‏

נראה כי שיר אוגריתי אחד מעיד על כך שבישול גדי בחלב היה חלק מטקס פריון נפוץ בדת הכנענית.‏ אך תורת משה ציוותה על בני ישראל:‏ ”‏לא תבשל גדי בחלב אמו”‏ (‏שמות כ״ג:‏19‏)‏.‏

השוואה עם טקסטים מקראיים

הטקסטים באוגריתית תורגמו תחילה בעיקר תודות לעברית המקראית.‏ פיטר קרייגי מציין:‏ ”‏בטקסט העברי [‏המקראי]‏ ישנן מילים רבות שמשמעותן אינה ברורה ולעתים אף אינה ידועה כלל;‏ מתרגמים שחיו לפני המאה העשרים פשוט שיערו,‏ באמצעים שונים,‏ מהו פירושן האפשרי.‏ אבל כאשר אותן מילים מופיעות בטקסט האוגריתי,‏ יש התקדמות בהבנה”‏.‏

למשל,‏ המילה ”‏שביסים”‏ המופיעה בישעיהו ג׳:‏18 תורגמה בדרך כלל כ”‏ציץ לראש”‏.‏ שורש דומה באוגריתית מתייחס הן לשמש והן לאלת השמש.‏ לפיכך,‏ ייתכן כי נשות ירושלים המתוארות באותו פסוק קישטו עצמן בתליונים קטנים בצורת שמש וגם ב”‏שׂהרונים”‏,‏ או בתכשיטים בצורת ירח,‏ לכבוד אלים כנענים.‏

במשלי כ״ו:‏23‏,‏ ”‏שפתיים דולקים ולב רע”‏ מושוות לכלי חרס המכוסה ’‏סיגי כסף’‏ [‏”‏סיג”‏ במשמעות של פסולת]‏.‏ שורש באוגריתית נותן מקום להבנה של ”‏חרס מצופה כסף”‏.‏ תרגום עולם חדש (‏אנג׳)‏ מתרגם את הפסוק כך:‏ ”‏ציפוי כסף על כלי חרשׂ,‏ שפתיים דולקים ולב רע”‏.‏

תשתית למקרא?‏

חקר כתבי ראס־שמרה גרם לכמה למדנים לטעון כי קטעי מקרא מסוימים הם למעשה עיבוד מחודש של ספרות אוגריתית פיוטית.‏ אנדרה קאקוֹ,‏ חבר במכון הצרפתי,‏ מדבר על ”‏התשתית התרבותית הכנענית הניצבת בלב לבה של הדת של בני ישראל”‏.‏

בנוגע למזמור כ״ט בספר תהלים,‏ מיטשל דהוּד מן המכון המקראי הכנסייתי (‏Pontifical Biblical Institute)‏ שברומא אומר את הדברים הבאים:‏ ”‏מזמור זה הוא עיבוד יְהוֹוִיסְטִי של מזמור הלל כנעני קדום יותר אשר נכתב לכבוד אל הסערות בעל.‏.‏.‏ כמעט כל מילה במזמור תהלים זה נמצאת בטקסטים כנעניים עתיקים יותר”‏.‏ האם מסקנה זו מוצדקת?‏ כלל וכלל לא!‏

חוקרים מתונים יותר בדעתם מכירים בכך שיש משום הגזמה בקביעת קווי הדמיון.‏ אחרים מותחים ביקורת על מה שמכונה בפיהם פַּן־אוגריתיוּת,‏ כלומר,‏ שהאוגריתית היא בסיס גורף לכול.‏ ”‏אין בנמצא טקסט אוגריתי אחד המקביל במלואו למזמור כ״ט בתהלים”‏,‏ מציין התיאולוג גארי ברנטלי.‏ ”‏לטענה כי מזמור כ״ט (‏או כל טקסט מקראי אחר)‏ הוא עיבוד מחודש של מיתוס פגאני אין שום בסיס עובדתי”‏.‏

האם ביטויים דומים,‏ הקבלות פיוטיות וסגנונות בעלי יסודות משותפים מהווים הוכחה שנעשה עיבוד מחודש של הטקסט?‏ אדרבה,‏ הקבלות כאלה דווקא צפויות.‏ האנציקלופדיה לדת מציינת:‏ ”‏הסיבה לדמיון בצורה ובתוכן היא תרבותית:‏ על אף המרחק הגיאוגרפי והבדלי התקופות,‏ אוגרית וישראל היו חלק מישות תרבותית מקיפה יותר אשר התאפיינה באוצר מילים פיוטי ודתי משותף”‏.‏ לפיכך,‏ גארי ברנטלי מסיק:‏ ”‏זו פרשנות מוטעית ליצוק אמונות פגאניות לטקסט המקראי רק בגלל קווי דמיון לשוניים”‏.‏

בנוסף לכול,‏ יש לציין כי אם קיימים קווי דמיון בין כתבי ראס־שמרה ובין המקרא,‏ מדובר בקווי דמיון ספרותיים גרידא,‏ ולא רוחניים.‏ ”‏[‏אי אפשר]‏ למצוא בכתבים האוגריתיים את השיאים האתיים והמוסריים שיש במקרא”‏,‏ מעיר הארכיאולוג סיירוס גורדון.‏ אכן,‏ ההבדלים רבים יותר מאשר קווי הדמיון.‏

מחקרים הקשורים לאוגרית ככל הנראה ימשיכו לסייע לחוקרי מקרא להבין את הסביבה התרבותית,‏ ההיסטורית והדתית של כותבי המקרא ושל האומה העברית בכלל.‏ עיונים נוספים בכתבי ראס־שמרה עשויים גם לזרוק אור חדש על ההבנה של העברית העתיקה.‏ אך מעל לכול,‏ הממצאים הארכיאולוגים באוגרית מדגישים היטב את הניגוד החד בין הפולחן המושחת של הבעל ובין עבודת יהוה הטהורה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 25]‏

תגליות ארכיאולוגיות באוגרית עוזרות לנו להבין טוב יותר את כתבי־​הקודש

‏[‏מפה/‏תמונות בעמודים 24,‏ 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

האימפריה החיתית במאה ה־14 לפה״ס

הים התיכון

הפרת

הר קאסיוּס (‏הר־אַקרַע)‏

אוגרית (‏ראס־שמרה)‏

תל סוּקַאס

אוֹרוֹנְטֶס

ארם

מצרים

‏[‏שלמי תודה]‏

פסל של בעל וקרן שתייה בצורת ראש של חיה:‏ Paris ,‏Musée du Louvre;‏ ציור של הארמון המלכותי:‏ ”‏Hugé pour “Le Monde de la Bible־Héron .‏D ©

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

שרידי הכניסה לארמון

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

ייתכן כי מזמור מיתולוגי אוגריתי משמש רקע לאיסור שבשמות כ״ג:‏19

‏[‏שלמי תודה]‏

Paris ,‏Musée du Louvre

‏[‏תמונות בעמוד 27]‏

מצבת אבן של הבעל

עיטור סצינת ציד על קערית זהב

מכסה שנהב של קופסת מוצרי טיפוח מעוטר בדמות אלת הפריון

‏[‏שלמי תודה]‏

כל התמונות:‏ Paris ,‏Musée du Louvre