סיפור חיים

התנסיתי בחסדו ובדאגתו של יהוה

סיפורה של פיי קינג

הוריי היו אנשים טובים,‏ אבל כמו רבים אחרים,‏ לא היתה להם שום חיבה לדת.‏ אמי נהגה לומר:‏ ”‏חייב להיות אלוהים,‏ אחרת מי ברא את הפרחים ומי ברא את העצים?‏”‏ אך בזאת הסתכמה זיקתה לאמונה ולדת.‏

אבי נפטר ב־1939 כשהייתי בת 11,‏ והתגוררתי עם אמי בסְטוֹקפּוֹרְט מדרום למֶנְצֶ’‏סְטֶר שבאנגליה.‏ מאז ומתמיד רציתי ללמוד על הבורא ותמיד רכשתי כבוד למקרא,‏ אם כי לא היה לי שמץ של מושג לגביו.‏ לכן החלטתי ללכת לכנסייה האנגליקנית ולראות מה יש לה להציע.‏

הטקסים בכנסייה לא דיברו אלי,‏ אבל כאשר קראו שם בספרי הבשורה,‏ איכשהו השתכנעתי מדברי ישוע שהמקרא הוא ספר מהימן.‏ במבט לאחור,‏ זה באמת נראה לי מוזר שלא קראתי את המקרא בעצמי.‏ גם מאוחר יותר,‏ כאשר ידידה של המשפחה נתנה לי תרגום מודרני של ”‏הברית החדשה”‏,‏ לא הזדמן לי לקרוא את הספר.‏

בשנת 1950 פרצה מלחמת קוריאה,‏ והדבר עורר בי מחשבות.‏ האם הסכסוך יתפשט כמו שקרה במלחמת העולם השנייה?‏ אם כן,‏ איך אוכל לציית לצו של ישוע לאהוב את אויביי?‏ כיצד אעמוד מנגד ואתן לזרים לפלוש לארצי מבלי לעשות משהו כדי לעצור בעדם?‏ הרי זאת השתמטות מאחריות.‏ עם כל הבלבול,‏ הייתי משוכנעת שהתשובות לכל שאלותיי מצויות במקרא,‏ אבל לא ידעתי איך למצוא אותן.‏

חיפוש אחר האמת באוסטרליה

בשנת 1954 החלטנו אמי ואני להגר לאוסטרליה,‏ שם התגוררה אחותי,‏ ג׳ין.‏ כעבור מספר שנים סיפרה לי ג׳ין שהיא ביקשה מעדי־יהוה לבוא אלי כי ידעה שהמקרא מעניין אותי ושאני הולכת לכנסייה.‏ היא רצתה לברר מה דעתי עליהם.‏ ”‏אני לא יודעת אם ההסברים שלהם נכונים או לא”‏,‏ הודתה,‏ ”‏אבל לפחות יש להם הסברים,‏ וזה יותר ממה שיש לכנסיות”‏.‏

ביל ולינדה שניידר,‏ זוג נחמד,‏ ביקרו אצלי.‏ הם היו בשנות ה־60 המאוחרות לחייהם ושירתו כבר שנים רבות כעדי־יהוה.‏ הם עבדו בתחנת הרדיו שהופעלה על־ידי עדי־יהוה באָדֶלֵיד.‏ כאשר פעילות ההטפה הוצאה באוסטרליה אל מחוץ לחוק במרוצת מלחמת העולם השנייה,‏ הם נרשמו כמבשרים בשירות מלא.‏ אך למרות כל העזרה שהושיטו לי,‏ עדיין בחנתי דתות אחרות.‏

עמית לעבודה לקח אותי לשמוע את המטיף בילי גרהם,‏ ולאחר האסיפה נפגשו כמה מאיתנו עם כומר שהזמין אותנו לשאול שאלות.‏ העליתי שאלה שעדיין הציקה לי:‏ ”‏איך אפשר להיות משיחי ולאהוב את אויביך ויחד עם זאת ללכת ולהרוג אותם במלחמה?‏”‏ מייד פרצה מהומה — השאלה ככל הנראה הטרידה את כולם!‏ אחרי כמה רגעים אמר הכומר:‏ ”‏אין לי תשובה לשאלה הזו.‏ אני עדיין חושב עליה”‏.‏

בינתיים,‏ המשכתי ללמוד את המקרא עם ביל ולינדה ובספטמבר 1958 נטבלתי.‏ גמרתי אומר ללכת בעקבות מוריי,‏ ובחלוף שנה,‏ בחודש אוגוסט,‏ התחלתי לשרת כחלוצה רגילה,‏ כינוי למבשר בשירות מלא.‏ חלפו שמונה חודשים,‏ והוזמנתי להצטרף לשורות החלוצים המיוחדים.‏ עד כמה שמחתי לשמוע שאחותי,‏ ג׳ין,‏ התקדמה גם היא בלימודיה ונטבלה.‏

חלון הזדמנויות

שירתתי באחת הקהילות בסידני וניהלתי מספר תוכניות לשיעורי מקרא.‏ יום אחד נתקלתי בכומר אנגליקני לשעבר ושאלתי אותו לגבי עמדת הכנסייה בנושא קץ העולם.‏ הוא סיפר לי שבמשך 50 שנה לימד את תורות הכנסייה,‏ אבל נדהמתי מתשובתו:‏ ”‏עלי לחקור בנושא כי אינני מכיר את המקרא באותה מידה כמו עדי־יהוה”‏.‏

זמן קצר לאחר מכן יצאה קריאה להתנדב ולשרת בפקסיטן.‏ הצגתי את מועמדותי מבלי לדעת שלא שולחים אחיות רווקות,‏ אלא רק רווקים או זוגות נשואים.‏ בַּקשתי ככל הנראה הועברה למשרדים הראשיים בברוקלין משום שלא חלף זמן רב והגיע אלי מכתב ובו הצעה לשרת בבומבי (‏היום מוּמבַּי)‏,‏ שבהודו.‏ זה היה בשנת 1962.‏ נעניתי להזמנה ושהיתי בבומבי 18 חודשים.‏ אחר כך עברתי לאַללַהַבַּד.‏

עד מהרה נרתמתי ללימוד הינדית.‏ שפה זו עיקבית ברובה הן באיות והן בהיגוי,‏ ולכן לא כל כך קשה ללמוד אותה.‏ אולם זה היה מתסכל כשבעלי הבתים ביקשו ממני לדבר איתם באנגלית ולא לשבור את השיניים בשפתם.‏ הארץ החדשה הזו הציבה בפניי אתגרים מעניינים ומרתקים,‏ ונהניתי מחברתם של אחיי לאמונה מאוסטרליה.‏

בצעירותי חשבתי להינשא,‏ אבל כשנטבלתי הייתי פעילה מאוד בשירות יהוה והנישואין פרחו ממחשבותיי.‏ בשלב הזה בחיי התחלתי לחוש שוב בצורך בשותף לחיים.‏ כמובן,‏ לא רציתי לוותר על שירותי בארץ זרה,‏ לכן התפללתי בנושא ליהוה ולא נתתי לזה להדיר שינה מעיניי.‏

ברכה מפתיעה

אדווין סקינר פיקח באותם ימים על פעילות הסניף בהודו.‏ הוא למד בשנת 1946 בכיתה השמינית של גלעד,‏ בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה.‏ איתו למדו אחים נאמנים אחרים ובהם הרולד קינג וסטנלי ג׳ונס שנשלחו לסין.‏a בשנת 1958 הוחזקו הרולד וסטנלי בתא בידוד בבית כלא בגין הכרזת הבשורה בשנחאי.‏ כאשר שוחרר הרולד ב־1963,‏ שלח אליו אדווין מכתב.‏ עם שובו להונג קונג מנסיעותיו לארצות־הברית ולבריטניה,‏ השיב הרולד לאדווין וסיפר לו שהוא מחפש בת זוג.‏ עוד הזכיר במכתבו שהוא התפלל על כך בהיותו במאסר,‏ ושאל את אדווין אם הוא מכיר אחות שתתאים לו.‏

הנישואים בהודו הם ברובם נישואי שידוכים,‏ וכל הזמן ביקשו מאדווין לשדך אבל הוא תמיד סירב.‏ על כן מסר את מכתבו של הרולד לרות מֶקְקֶי,‏ שבעלה הומר,‏ שירת כמשגיח נודד.‏ בסופו של דבר,‏ רות כתבה לי ששליח בעל ותק של שנים רבות בָּאמת מחפש רעיה,‏ ושאלה אם אני מעוניינת לכתוב לו.‏ היא לא אמרה לי מי האח ולא מסרה פרטים נוספים עליו.‏

מלבד יהוה איש לא ידע שהתפללתי למצוא בן זוג לחיים.‏ בתחילה דחיתי את הצעתה על הסף.‏ אבל ככל שחשבתי על כך,‏ הגעתי למסקנה שיהוה בדרך כלל אינו עונה לתפילותינו כפי שאנו מצפים.‏ כתבתי לרות ואמרתי לה שללא כל התחייבות מצידי,‏ היא יכולה לבקש ממנו לכתוב שוב.‏ המכתב השני מהרולד קינג נשלח אלי.‏

תמונות של הרולד וסיפורו התפרסמו במספר עיתונים ומגזינים לאחר שחרורו מסין.‏ בימים ההם,‏ הוא היה מוכר מאוד בעולם כולו,‏ אבל שירותו התיאוקרטי הנאמן הוא שהרשים אותי.‏ התכתבנו במשך חמישה חודשים,‏ ובסופם נסעתי להונג קונג.‏ נישאנו ב־5 באוקטובר 1965.‏

שנינו רצינו להיות נשואים ולהמשיך בשירות מלא,‏ וככל שהזדקנו,‏ הצורך בחברוּת רק הלך וגבר.‏ אהבתי להרולד צמחה וגדלה,‏ וכשראיתי את אדיבותו ואת התחשבותו ביחסיו עם בני אדם ובטיפול בבעיות הקשורות לשירות,‏ לא יכולתי שלא לרחוש לו כבוד רב.‏ נהנינו מ־27 שנות נישואין מאושרות ויהוה הרעיף עלינו ברכות עד בלי די.‏

הסינים הם עם חרוץ,‏ ואני מאוד מחבבת אותם.‏ השפה המדוברת בהונג קונג היא קנטונית — ניב סיני בעל טונים רבים יותר משל הסינית המנדרינית ולכן קשה ללימוד.‏ הרולד ואני התחלנו את דרכנו כזוג נשוי בבית השליחים במשרד הסניף של עדי־יהוה,‏ ובהמשך שירתנו באזורים שונים.‏ היינו מאושרים מאוד,‏ אבל ב־1976 חלה החמרה בבריאותי.‏

להתמודד עם בעיות בריאות

דיממתי במשך מספר חודשים,‏ ונרשמה ירידה דרסטית בספירת הדם שלי.‏ נזקקתי לניתוח,‏ והרופאים אמרו לי שהם מסרבים לבצע את הניתוח ללא עירוי דם מפני שאני עלולה במהלך הניתוח ללקות בהלם מחוסר דם ולמות.‏ יום אחד,‏ בשעה שהרופאים דנו במצבי,‏ ניסו האחיות לשנות את דעתי ואמרו שאין לי זכות לוותר על חיי ככה סתם.‏ באותו יום תוכננו 12 ניתוחים,‏ 10 מהם היו ניתוחי הפלות,‏ אבל שמתי לב שלא נאמרה שום מילה לנשים ההרות על כך שהן גוזלות את חיי התינוקות.‏

לבסוף,‏ הרולד כתב מכתב המשחרר את בית־החולים מכל אחריות למותי,‏ והרופאים הסכימו לבצע את הניתוח ההכרחי.‏ לקחו אותי לחדר הניתוח והכינו אותי להרדמה.‏ אך ברגע האחרון סירב המרדים להמשיך ובית־החולים נאלץ לשחרר אותי.‏

פנינו לגניקולוג פרטי,‏ ובשל מצבי החמור הציע הרופא לנתח אותי במחיר נמוך,‏ בתנאי שלא נספר לאיש כמה שילמנו.‏ הניתוח הוכתר בהצלחה — וללא שום שימוש בדם.‏ בימים ההם ראינו בפועל את חסדו ודאגתו של יהוה.‏

בשנת 1992 הגיע הרולד למצב סופני.‏ עברנו למשרד הסניף ושם טיפלו בנו באהבה.‏ בעלי היקר סיים את חייו הארציים ב־1993 בגיל 81.‏

חזרה לאנגליה

שמחתי להיות חלק ממשפחת בית־אל בהונג קונג,‏ אבל יותר ויותר התקשיתי להתמודד עם החום והלחות.‏ ואז הגיע מכתב מפתיע מן המשרדים הראשיים בברוקלין ובו נשאלתי אם ארצה בהתחשב במצבי הבריאותי לעבור לסניף בעל שירותי בריאות נרחבים יותר.‏ ואכן,‏ בשנת 2000 חזרתי לאנגליה והצטרפתי למשפחת בית־אל בלונדון.‏ זה הוכח כסידור אוהב מאין כמוהו!‏ התקבלתי במאור פנים ואני נהנית מאוד מתפקידיי השונים.‏ בין היתר אני מטפלת בספרייה של משפחת בית־אל המכילה 000,‏2 ספרים.‏

אני שייכת לקהילת דוברי סינית המתאספת בלונדון.‏ בכל אופן,‏ המצב הוא לא כמו שהיה פעם.‏ היום מעטים באים מהונג קונג,‏ והרוב באים מסין עצמה.‏ הם דוברים מנדרינית,‏ וזה מהווה אתגר חדש עבורי בפעילות הכרזת הבשורה.‏ מכל רחבי הארץ מגיעים דיווחים על תוכניות מעניינות רבות לשיעורי מקרא עם סטודנטים מסין בוגרי תואר ראשון.‏ הם חרוצים והאמת המקראית יקרה ללבם.‏ זו שמחה רבה לעזור להם.‏

בשלווה שבביתי החדש,‏ אני חושבת לפעמים על חיי המאושרים ונפעמת בכל פעם מחדש מחסדו של יהוה.‏ חסדו ניכר בכל דבר הנוגע למטרתו,‏ ואי אפשר שלא להבחין בדאגתו האישית כלפי כל אחד ממשרתיו.‏ יש לי כל סיבה שבעולם להיות אסירת תודה על דאגתו האוהבת (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏​6,‏ 7‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

משרתת בהודו

‏[‏תמונות בעמוד 25]‏

הרולד קינג ב־1963 ובשירותו בסין בשנות ה־50

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

יום נישואינו בהונג קונג,‏ 5 באוקטובר 1965

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

עם חברים במשפחת בית־אל בהונג קונג,‏ באמצע משפחת ליאנג ומשפחת גאנוויז בצד ימין