דבר יהוה חי

נקודות בולטות מספר דברים

השנה היא 1473 לפה״ס.‏ כבר חלפו ארבעים שנה מאז שחרר יהוה את בני ישראל משעבוד המצרים.‏ אחרי כל שנות נדודיהם במדבר,‏ בני ישראל הם עדיין אומה ללא מדינה.‏ סוף סוף הם עומדים על סף הארץ המובטחת.‏ מה צפוי להם אחרי שיכבשו אותה?‏ באילו קשיים ייתקלו וכיצד יתמודדו איתם?‏

לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים לארץ כנען,‏ משה מכין את הקהל למשימה הכבירה הערוכה לפניהם.‏ כיצד?‏ בסדרת נאומים שתכליתם לעודד ולהוכיח,‏ להזהיר ולהתרות.‏ הוא מזכיר להם שיהוה אלוהים ראוי למסירות בלעדית ושאל להם לחקות בשום פנים ואופן את דרכי העמים שמסביבם.‏ נאומים אלה עומדים במרכזו של ספר דברים.‏ העצות הגלומות בם הם בדיוק מה שנחוץ לנו כיום — גם אנו חיים בעולם המקשה עלינו להיות מסורים בלעדית ליהוה (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

ספר דברים,‏ אשר נכתב בידי משה למעט הפרק האחרון,‏ מקיף תקופת זמן המשתרעת על קצת יותר מחודשייםa (‏דברים א׳:‏3;‏ יהושע ד׳:‏19‏)‏.‏ הבה נראה כיצד תוכנו יכול לעזור לנו לאהוב את יהוה אלוהים בכל לבנו ולשרתו בנאמנות.‏

‏’‏אל תשכח את הדברים אשר ראו עיניך’‏

‏(‏דברים א׳:‏1 עד ד׳:‏49‏)‏

בנאומו הראשון,‏ מפרט משה כמה מן הנסיונות שעברו במדבר — במיוחד אלו שיעזרו לבני ישראל בעודם נערכים לכבוש את הארץ המובטחת.‏ תיאור מינוי השופטים בוודאי הזכיר להם שיהוה מארגן את עמו בדרך המבטאת כלפיהם אהבה ודאגה.‏ עוד מספר משה על הדיבה הרעה מפי עשרת המרגלים,‏ אשר בעטייה לא זכה הדור הקודם להיכנס לארץ ההבטחה.‏ חשוב לרגע כיצד דוגמת אזהרה זו השפיעה על מאזיניו של משה בעוד הארץ פרושה לנגד עיניהם.‏

אזכור הנצחונות שנתן יהוה בידי בני ישראל לפני חציית הירדן בוודאי יצק בהם אומץ בעומדם הכן לפני כיבוש צדו השני של הירדן.‏ הארץ אותה עמדו לכבוש היתה שטופה בעבודת אלילים.‏ דברי האזהרה החמורים של משה מפני עבודת אלילים אכן היו במקומם!‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ב׳:‏4–6,‏ 9,‏ 19,‏ 24,‏ 31–35;‏ ג׳:‏1–6 ‏— מדוע השמידו בני ישראל חלק מהעמים שישבו בעבר הירדן וחסו על אחרים?‏ יהוה ציווה על העם לא להילחם נגד צאצאי עשיו.‏ מדוע?‏ מפני שהם היו יוצאי חלציו של אחיו של יעקב.‏ בני ישראל נצטוו שלא להציק למואבים או לעמונים ולא להתגרות בם למלחמה,‏ מכיוון שהיו מזרע לוט,‏ אחיינו של אברהם.‏ בכל אופן,‏ סיחון ועוֹג מלכי האמורים לא יכלו לתבוע זכות על הארץ.‏ לפיכך,‏ כאשר סירב סיחון לתת להם לעבור דרך ארצו ועוג יצא נגדם למלחמה,‏ ציווה יהוה על עם ישראל להשמיד את עריהם עד חורמה.‏

ד׳:‏15–20,‏ 23,‏ 24 ‏— האם האיסור לעשות פסלים משמעו שאסור לפסל חפצים לצורכי אומנות?‏ לא.‏ האיסור בפסוקים אלה עניינו בפיסול צלמים לצורכי פולחן — פן ’‏ישתחוו להם ועבדום’‏.‏ הפסוקים אינם אוסרים פיסול או ציור עצמים שונים כאומנות (‏מלכים א׳.‏ ז׳:‏18,‏ 25‏)‏.‏

לקחים עבורנו:‏

א׳:‏2,‏ 19‏.‏ בני ישראל נדדו במדבר במשך כ־38 שנה,‏ למרות שקדש ברנע היתה מרוחקת רק מהלך ”‏אחד עשר יום מחורב [‏אזור הררי מסביב להר סיני,‏ שם ניתנו עשרת הדברות]‏ דרך הר שֵׂעיר”‏.‏ הם אכן שילמו מחיר כבד משום שהמרו את פי יהוה אלוהים (‏במדבר י״ד:‏26–34‏)‏.‏

א׳:‏16,‏ 17‏.‏ אמות המידה של אלוהים בכל הנוגע לעשיית דין עומדות בעינן.‏ מי שהוטלה על כתפיהם האחריות לשרת בוועדה שיפוטית צריכים להישמר לבל ינהגו במשוא פנים או ירשו לחרדת אדם לשבש את כושר השיפוט שלהם.‏

ד׳:‏9‏.‏ מרכיב חיוני להצלחתו של עם ישראל היה ’‏לא לשכוח את הדברים אשר ראו עיניהם’‏.‏ בשעה שהעולם החדש עומד בפתח,‏ חשוב שגם אנו נציב תמיד לנגד עינינו את פעליו הנהדרים של יהוה בכך שנהיה תלמידים שקדנים של דברו.‏

אהוב את יהוה ושמור את מצוותיו

‏(‏דברים ה׳:‏1 עד כ״ו:‏19‏)‏

בנאומו השני מספר משה על מעמד הר סיני וחוזר על עשרת הדיברות.‏ הוא מפרט מי הם שבעת העמים שיושמדו כליל.‏ בני ישראל זוכים לתזכורת על הלקח החשוב שלמדו במדבר:‏ ”‏לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם”‏.‏ לנוכח מצבם החדש נאמר להם:‏ ”‏ושמרתם את כל המצווה”‏ (‏דברים ח׳:‏3;‏ י״א:‏8‏)‏.‏

כאשר יתיישב בארץ היעודה יזדקק העם לחוקים,‏ לא רק לצורך פולחן אלא גם בענייני משפט,‏ שלטון,‏ מלחמה וכן בקשר להתנהלות החיים החברתיים והפרטיים.‏ משה סוקר חוקים אלה ומדגיש עד כמה חשוב לאהוב את יהוה ולשמור את מצוותיו.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ח׳:‏3,‏ 4 ‏— באיזה מובן לא בלתה שמלתם של בני ישראל ולא בצקו רגליהם במסעם במדבר?‏ היה זה נס בדיוק כפי שהמן ניתן להם בדרך נס.‏ בני ישראל השתמשו באותם בגדים ונעליים איתם התחילו במסע — כנראה שהעבירו אותם מאיש לאיש עד התבגרות הילדים ומות המבוגרים.‏ שני מפקדי האוכלוסין שנערכו,‏ האחד בתחילת המסע במדבר והשני בסיומו,‏ העלו כי מספר המתפקדים לא השתנה,‏ כך שכמות הפריטים שאיתה יצאו לדרך הספיקה להם (‏במדבר ב׳:‏32;‏ כ״ו:‏51‏)‏.‏

י״ד:‏21 ‏— מדוע הותר לבני ישראל לתת לגֵר או למכור לנוכרי נבלה שדמה לא נשפך,‏ דבר שנאסר עליהם לאכול בעצמם?‏ המונח ”‏גֵר”‏ במקרא עשוי היה להתייחס לבן נכר שקיבל על עצמו את מצוות התורה או לתושב שציית לחוקי הארץ אך לא הפך לעובד יהוה.‏ נוכרי וגֵר שלא היו כפופים לחוקי התורה היו רשאים להשתמש בדרכים שונות בנבלה.‏ עם ישראל הורשה לתת או למכור להם נבלות.‏ לעומת זאת,‏ הגֵרים (‏לפי ההגדרה הראשונה)‏ היו תחת ברית התורה.‏ כפי שמצוין בויקרא י״ז:‏10‏,‏ נאסר עליהם לאכול דם חיה.‏

כ״ד:‏6 ‏— מדוע מי ’‏שחבל [‏לקח במשכון]‏ רחיים ורכב’‏ [‏האבן העליונה]‏,‏ כאילו ’‏חבל נפש’‏?‏ אבני הרחיים מסמלות את ”‏נפש”‏ האדם או את צורכי קיומו הבסיסיים.‏ לקיחת אחת משתי אבנים אלה תשלול ממשפחה שלמה את פת לחמה היומי.‏

כ״ה:‏9 ‏— מה ציינו חליצת נעלו של האיש שסירב למלא את חובת הייבום והיריקה בפניו?‏ בהתאם לכתוב,‏ ”‏וזאת לפנים בישראל על הגאולה.‏.‏.‏ שלף איש נעלו ונתן לרעהו”‏ (‏רות ד׳:‏7‏)‏.‏ חליצת נעליו של איש שסירב למלא את חובת הייבום אישרה בכך שהוא מתכחש למעמדו ולזכותו להעמיד יורשים לאחיו שנפטר.‏ מעשה זה היה מביש (‏דברים כ״ה:‏10‏)‏.‏ היריקה בפניו היתה לאות כלימה (‏במדבר י״ב:‏14‏)‏.‏

לקחים עבורנו:‏

ו׳:‏6–9‏.‏ בדיוק כשם שבני ישראל נצטוו להכיר את התורה,‏ גם עלינו להכיר בעל פה את חוקי אלוהים,‏ להציב אותם לנגד עינינו בכל עת ולהטמיעם בלב ילדינו.‏ עלינו ’‏לקשור אותם לאות על ידינו’‏ שכן על מעשינו — המסומלים על־ידי ידינו — להעיד שאנו נכנעים ליהוה.‏ ובדומה ’‏לטוטפות בין העיניים’‏,‏ כניעתנו צריכה להיות גלויה לעיני כול.‏

ו׳:‏16‏.‏ מי ייתן ולעולם לא ננסה את יהוה כפי שעשו בני ישראל הלא־נאמנים במסה,‏ שם באו בטרוניה משום שחסרו להם מים (‏שמות י״ז:‏1–7‏)‏.‏

ח׳:‏11–18‏.‏ חומרנות עלולה לגרום לנו לשכוח את יהוה.‏

ט׳:‏4–6‏.‏ עלינו להישמר מפני צדקנות.‏

י״ג:‏7‏.‏ בל נרשה לאיש להסיט אותנו מעבודת יהוה.‏

י״ד:‏1‏.‏ הטלת מום עצמי מעידה על חוסר כבוד לגוף האדם ויכולה להיות קשורה לדת כזב.‏ אין לעשות זאת בשום פנים ואופן (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏25–28‏)‏.‏ אין זה הולם להקצין כך באבלנו מפני שיש לנו תקווה בתחיית המתים.‏

כ׳:‏5–7;‏ כ״ד:‏5‏.‏ יש להתחשב במי שיש לו נסיבות מיוחדות,‏ גם אם יש לבצע מטלה חשובה.‏

כ״ב:‏23–27‏.‏ אחד מאמצעי ההגנה הטובים ביותר של אישה הנמצאת בסכנת אונס הוא לצעוק.‏

‏”‏ובחרת בחיים”‏

‏(‏דברים כ״ז:‏1 עד ל״ד:‏12‏)‏

בנאומו השלישי מצווה משה על בני ישראל לכתוב את דברי התורה על אבנים גדולות אחרי שיעברו את הירדן,‏ וכן להשמיע את דברי הקללה שיבואו עליהם כתוצאה מאי־ציותם ומנגד דברי ברכה על ציותם.‏ הנאום הרביעי נפתח בחידוש הברית בין יהוה לישראל.‏ משה שב ומזהיר מפני חוסר ציות ודוחק בעם ’‏לבחור בחיים’‏ (‏דברים ל׳:‏19‏)‏.‏

בנוסף לנאום הרביעי,‏ דן משה בשינוי שעומד להתחולל במנהיגות ומלמד את העם שיר יפה לתהילת יהוה.‏ הוא מתריע מפני אסון שיבוא עליהם אם יגלו חוסר נאמנות.‏ משה מברך את השבטים,‏ ולאחר מכן מת ומובא לקבורה — בן 120 שנה היה במותו.‏ ימי האבל אורכים 30 יום ומתפרסים כמעט על פני מחצית מהזמן שאותו מסקר ספר דברים.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ל״ב:‏13,‏ 14 ‏— מאחר שנאסר על בני ישראל לאכול כל שומן,‏ מדוע נאמר שיאכלו ”‏חלֶב פרים”‏?‏ המונח כאן מובא על דרך משל ומצביע על איכות הצאן — המובחר שבמובחרים.‏ המסקנה כי זו לשון ציורית נעוצה בעובדה שבאותו פסוק מוזכר ”‏חלֶב כִּליות חיטה ודם ענב”‏.‏

ל״ג:‏1–29 ‏— מדוע שמעון אינו מוזכר מפורשות בברכות שבירך משה את בני ישראל?‏ מכיוון שעברתם של שמעון ולוי ”‏קשתה”‏,‏ וחרון אפם היה ”‏עז”‏ (‏בראשית ל״ד:‏13–31;‏ מ״ט:‏5–7‏)‏.‏ נחלתם לא היתה בדיוק כמו של יתר השבטים.‏ לוי קיבל 48 ערים,‏ ונחלתו של שמעון שכנה בתוך נחלתו של יהודה (‏יהושע י״ט:‏9;‏ כ״א:‏41,‏ 42‏)‏.‏ זו הסיבה שמשה לא בירך מפורשות את שמעון.‏ בכל אופן,‏ שמעון נכלל בברכה שניתנה לעם ישראל ככלל.‏

לקחים עבורנו:‏

ל״א:‏12‏.‏ מן הראוי שהצעירים יישבו לצד המבוגרים באסיפות הקהילה וישתדלו להקשיב וללמוד.‏

ל״ב:‏4‏.‏ כל פעלי יהוה מושלמים שכן הוא מבטא את תכונות הצדק,‏ החוכמה,‏ האהבה והכוח שלו באיזון מושלם.‏

בעל ערך רב עבורנו

‏”‏יהוה אחד”‏ — כך מציג ספר דברים את יהוה (‏דברים ו׳:‏4‏)‏.‏ זהו ספר על עם בעל יחסים מיוחדים במינם עם אלוהים.‏ הוא מזהיר מפני עבודת אלילים ומבליט את הצורך במסירות בלעדית לאלוהי האמת.‏

ללא ספק,‏ ספר דברים הוא בעל ערך רב עבורנו!‏ למרות שאין אנו תחת התורה ביכולתנו ללמוד ממנה דברים רבים שיעזרו לנו ’‏לאהוב את יהוה אלוהינו,‏ בכל לבבנו,‏ בכל נפשנו ובכל מאודנו’‏ (‏דברים ו׳:‏5‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏מפה בעמוד 24]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

שעיר

קדש ברנע

הר סיני (‏חורב)‏

ים סוף

‏[‏שלמי תודה]‏

מבוסס על and Survey of Israel .‏Est (‏Near Eastern History)‏ maps copyrighted by Pictorial Archive

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

נאומיו של משה עומדים במרכזו של ספר דברים

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

איזה לקח לימד יהוה כשסיפק את המן?‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

משכון הרחיים והרכב היה כמשכון ’‏הנפש’‏