רדיפה אחר ערכים רוחניים והתועלת שבצידה
”אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה” (קהלת ה׳:9).
עבודה קשה מדי עלולה להוליד מתחים, ומתחים עלולים לגרור בעיות בריאות שסופן מוות. בארצות רבות משפחות מתפרקות עקב גירושין. ברוב המקרים מה שעומד מאחורי טרגדיות אלו היא דאגה מופרזת לעניינים חומריים. במקום לרוות הנאה ממה שיש לו, אדם שכל מעייניו נתונים לרכישת נכסים עשוי למצוא את עצמו מתאווה לעוד ועוד תוך התעלמות מן המחיר שגובה הדבר מבריאותו. בספר לעזרה עצמית נאמר: ”הרצון ליישר קו עם השכן הפך ’לספורט לאומי’, אפילו אם השכן מכור לעבודתו וצפוי ללקות בהתקף לב בגיל צעיר”.
לעתים השאיפה להשיג יותר אינה יודעת שובע ועלולה לגזול כל הנאה אחרת. חולשות האנוש שלנו מנוצלות על־ידי כלי בעל כוח עצום — הפרסום! תוכניות טלוויזיה גדושות בפרסומות הדוחקות בך לקנות דברים, שסביר מאוד להניח שאינך זקוק להם או שאינם לפי כיסך. כל זה עלול להסב נזק רציני.
להתמסרות משולחת רסן להנאות נודעת השפעה ערמומית והרסנית, הן במישור הפיסי והן במישור המוסרי. למשל, המלך החכם שלמה נוכח כי ”חיי בשרים לב מרפא” (משלי י״ד:30). בניגוד לכך, מאמץ מופרז, חרדה והלחץ לצבור עושר חומרי עלולים למוטט את בריאותנו ואת שמחתנו. יחסים בין־אישיים ניזוקים כאשר החומרנות ניצבת במרכז חיינו. וכאשר חיי המשפחה וחיי החברה מידרדרים, משפיע הדבר על איכות החיים.
עליונותם של הערכים הרוחניים
”אל תידמו לעולם הזה”, הזהיר השליח פאולוס לפני מאות שנים (רומים י״ב:2). העולם רוחש חיבה מיוחדת למי שמאמצים את ערכיו (יוחנן ט״ו:19). הנטייה היא לפנות לחושיך — לראייה, למישוש, לטעם, לריח ולשמיעה — כדי שתאמץ סגנון חיים חומרני. הדגש מושם על ”תאוות העיניים”, והמטרה היא שאתה ואחרים תרדפו אחר דברים חומריים (יוחנן א׳. ב׳:15–17).
ואולם, יש ערכים המתעלים מעל לכסף, לפרסום ולעושר. לפני אלפי שנים היה למלך שלמה כל מה שהיה לעולם להציע מבחינה חומרית. הוא בנה בתים והיו לו גנים, בוסתנים, משרתים, משק חי, משוררים ומשוררות ובנוסף לכל אלה גם זהב וכסף למכביר. כל העושר שהיה לקודמיו בטל בשישים בהשוואה להון שצבר. לא נחטא לאמת אם נאמר ששלמה היה איל הון. למעשה, לא היה דבר שחפץ בו ולא השיגו. ולמרות זאת, כאשר הביט על הישגיו אמר: ”הכול הבל ורעות רוח” (קהלת ב׳:1–11).
בזכות החוכמה הנעלה שקיבל, ידע שלמה היטב שתחושת ההגשמה העצמית הגדולה ביותר טמונה ברדיפה אחר ערכים רוחניים. הוא כתב: ”סוף דבר, הכול נשמע: את האלוהים ירָא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם” (קהלת י״ב:13).
דבר־אלוהים, המקרא, אוצר בין דפיו משהו יקר פי כמה וכמה מזהב או מכסף (משלי ט״ז:16). כמטמונים, צפונות בו אמיתות עמוקות ותפקידך לגלותן. האם תחפש ותחפור כדי למצוא אותן? (משלי ב׳:1–6) בוראנו, מקור ערכי האמת מעודד אותך לעשות כן והוא גם יעזור לך בכך. כיצד?
יהוה מספק פניני אמת דרך דברו, רוחו וארגונו (תהלים א׳:1–3; ישעיהו מ״ח:17, 18; מתי כ״ד:45–47; קורינתים א׳. ב׳:10). אם תבחן מרגליות נדירות אלה, שאין להן ערוך, תיפתח בפניך האפשרות לבחור בתבונה בדרך החיים הטובה והכדאית ביותר. אין זה קשה משום שיהוה, בוראנו, יודע שאנו זקוקים לשמחה אמיתית בחיינו.
המקרא מקדם ערכים נעלים ביותר
העצות הטובות המצויות במקרא הן מעשיות וייחודיות גם יחד. אין שני לערכי המוסר הגבוהים שהוא מקדם. עצותיו תמיד לתועלתנו. הן עומדות במבחן הזמן. כמה מהעצות הטובות שיש במקרא הן לעבוד קשה, לנהוג ביושר, לעשות שימוש נבון בכסף ולהימנע מעצלות (משלי ו׳:6–8; כ׳:23; ל״א:16).
ישוע הביע זאת ברוח דומה: ”אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות, במקום שהעש והחלודה משחיתים והגנבים חופרים וגונבים. איצרו לכם אוצרות בשמים, במקום אשר עש וחלודה לא ישחיתו וגנבים לא יחפרו ולא יגנבו” (מתי ו׳:19, 20).
דברי אזהרה רלוונטיים אלו כוחם יפה גם כעבור אלפיים שנה. במקום להיות עסוקים ברדיפה אחר עושר, נזכה כבר עתה ליתרונות אם נרדוף אחר דרך חיים נעלה יותר. המפתח טמון בצבירת אוצרות רוחניים, המובילים לשמחה ולסיפוק אמיתיים בחיים. כיצד נשיג זאת? באמצעות קריאה בדבר־אלוהים, המקרא, וביישום הוראותיו.
ערכים רוחניים מניבים גמול
כאשר מיישמים נכונה ערכים רוחניים אנו זוכים ליתרונות פיסיים, רגשיים ורוחניים. בדיוק כשם ששכבת האוזון, הנמצאת גבוה מעל כדור־הארץ, מסוככת עלינו מפני קרניה המזיקות של השמש, כך עקרונות המוסר מסוככים עלינו בחושפם את השפעות החומרנות המזיקות. השליח המשיחי פאולוס ציין: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון. הלוא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10).
אהבת הממון מפתה את האנשים לחפש דרכים להגביר את הונם ולחזק את מעמדם ואת כוח השפעתם. במקרים רבים ערמומיות ורמאות משמשות כלים להשגת מטרות אלו. רדיפה אחר נכסים חומריים יכולה לגזול זמן, כוח ויכולות — ואפילו שנת ישרים (קהלת ה׳:11). הרצון להשיג כמה שיותר מחניק את התקדמותנו הרוחנית. האיש הגדול ביותר שחי אי פעם, ישוע המשיח, הראה בבירור מהי הדרך הטובה ביותר: ”אשרי המודעים לצורכם הרוחני” (מתי ה׳:3, ע״ח). הוא ידע שעושר רוחני מוליד גמול תמידי החשוב אלפי מונים מרווח חומרי זמני (לוקס י״ב:13–31).
האם זה עומד במבחן המציאות?
”הוריי הפכו עולמות כדי לשכנע אותי שאין שום תכלית בערכים רוחניים”, נזכר גרג. ”למרות זאת, הרווחתי שקט נפשי עצום על שהצבתי לעצמי מטרות רוחניות וחתרתי להשיגן. אני משוחרר מהמירוץ לצבירת נכסים”.
ערכים רוחניים גם בונים מערכות יחסים טובות יותר. ידידי אמת נמשכים אליך בזכות מי שאתה — לא בזכות מה שבבעלותך. המלצת המקרא היא: ”הולך את חכמים יחכם” (משלי י״ג:20). יתרה מזו, משפחה מוצלחת מושתתת על יסודות של חוכמה ואהבה, לא על נכסים חומריים (אפסים ה׳:22 עד ו׳:4).
לא נולדנו עם ערכים. עלינו ללמוד אותם מחברים או ממקור נעלה יותר. זו הסיבה שההדרכה המקראית מסוגלת לחולל בהשקפתנו שינויים כבירים בכל הקשור לדברים חומריים. ”הייתי צריך לשקול מחדש מה הם ערכיי ולמדתי להסתפק במה שיש לי”, אומר דון, בנקאי לשעבר.
לבקש עושר רוחני בר־קיימא
ערכים רוחניים מדגישים את הגמול לטווח הארוך לעומת הנאה זמנית. פאולוס כתב: ”הדברים הנראים [החומריים] לשעה הם, אבל הבלתי נראים [הרוחניים] — לעולמים” (קורינתים ב׳. ד׳:18). אמת, רדיפה אחר מטרות חומריות משביעה את תאוותינו הרגעיות, ואולם החמדנות אינה מצמיחה תועלת נצחית. ערכים רוחניים עומדים לעד (משלי י״א:4; קורינתים א׳. ו׳:9, 10).
המקרא מגנה את הגישה החומרנית הבולטת בתקופתנו. הוא מלמד אותנו כיצד לכבוש תאוות אנוכיות על־ידי שמירה על עין פשוטה, הממוקדת בדברים החשובים יותר, בעושר הרוחני (פיליפים א׳:10, ע״ח). הוא חושף את מהותה האמיתית של תאוות הבצע — האדרה עצמית. ככל שאנו מיישמים את מה שלמדנו מדבר־אלוהים אנו חווים שמחה גדולה יותר. מחשבותינו מתמקדות במה שנוכל לתת ולא במה שנוכל לקבל. זהו תמריץ רב עוצמה להחליף את סיפוק התאוות בערכים רוחניים.
יש להודות כי הכסף מעניק במידה מסוימת הגנה (קהלת ז׳:12). ואולם המקרא מעיר על כך באופן מציאותי: ”התעיף עיניך בו, ואיננו? כי עשׂה יעשה לו כנפיים כנשר יעוף השמים”, כלומר הכסף יכול להיעלם כהרף עין (משלי כ״ג:5). אנשים הקריבו קורבנות יקרים על מזבח החומרנות — בריאות, משפחה ואפילו את מצפונם — והתוצאות היו הרות אסון. לעומת זאת, הרוחניות מספקת את רוב צרכינו החשובים — הצורך באהבה, הצורך בתכלית והצורך לעבוד את האל האוהב, יהוה. היא גם מצביעה על הדרך לחיי נצח כאנשים מושלמים בגן עדן עלי אדמות — תקווה שמושיט לנו אלוהים.
לא רחוק היום שבו חלומה של האנושות לחיות בתנאי שגשוג יתגשם במלואו בעולם החדש שיכונן אלוהים (תהלים קמ״ה:16). בימים ההם כל הארץ ’תימלא דעה את יהוה’ (ישעיהו י״א:9). ערכים רוחניים יעלו כפורחים. החומרנות ועקבותיה ייעקרו מן השורש (פטרוס ב׳. ג׳:13). או אז, אותם דברים שבזכותם יהיו החיים מספקים יותר — בריאות מושלמת, עבודה משביעת רצון, תחביבים מועילים, יחסי משפחה לבביים וידידות נצחית עם אלוהים — יצמיחו לאנושות שמחה אמיתית לנצח נצחים.
[תיבה/תמונה בעמוד 6]
השתמש בכספך בחוכמה!
הגדר מה הם צרכיך. ישוע לימד אותנו להתפלל: ”את לחם חוקנו תן לנו יום יום” (לוקס י״א:3). אל תהפוך את רצונך להשיג דבר מה לצורך קיומי. זכור כי חייך אינם תלויים בשפע נכסיך (לוקס י״ב:16–21).
תכנן תקציב. אל תִקנה מתוך דחף רגעי. המקרא אומר: ”מחשבות חרוץ אך למותר, וכל אץ אך למחסור” (משלי כ״א:5). ישוע יעץ למאזיניו לחשב תחילה את ההוצאות לפני שמתחייבים לפרויקט כלכלי מסוים (לוקס י״ד:28–30).
אל תיכנס לחובות מיותרים. אם ניתן, חסוך כדי לרכוש במזומן במקום באשראי. המשל מתאר את המצב בזו הלשון: ”עבד לוֹוה לאיש מלווה” (משלי כ״ב:7). ריסון עצמי ועמידה בתקציב יאפשרו לך לתכנן בהצלחה רכישות גדולות.
אל תבזבז. שמור על נכסיך. הם ישמשו אותך לאורך זמן וכך תחסוך בהוצאות. ישוע המחיש וביטא במעשים מהי הגישה הנכונה בנוגע לבזבזנות (יוחנן ו׳:10–13).
סדר עדיפויות נכון. החכם ’יקנה את הזמן’ כדי לרדוף אחר מטרות נעלות יותר (אפסים ה׳:15, 16, ע״ח).
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
ללמוד מהניסיון — יש דרך טובה יותר
ניסיון אישי, טוב ומר כאחד, יכול ללמדנו לקחים יקרי ערך. אך האם יש אמת בפתגם כי הניסיון הוא המורה הטוב ביותר? לא. קיים מקור הדרכה נעלה יותר ממנו. מחבר התהלים הצביע עליו בתפילה: ”נר לרגלי דברֶך ואור לנתיבתי” (תהלים קי״ט:105).
מדוע לימוד ההדרכה האלוהית עולה אלפי מונים על פני לימוד דרך התנסות אישית? ראשית, כיוון שלימוד דרך התנסות אישית בלבד — בשיטת ניסוי וטעייה — עלול לגבות מחיר כבד ולהסב סבל. אין זה אלא מיותר. ”לוּא הקשבת למצוותיי”, אמר אלוהים לבני ישראל, ”ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים” (ישעיהו מ״ח:18).
אחת הסיבות שדבר־אלוהים הינו מקור ההוראה הטוב ביותר היא שכלולות בו חוויות אנוש, אמינות ומדויקות להפליא. אתה ודאי מבין שעדיף ללמוד מנסיונם המוצלח או הכושל של אחרים מאשר לחזור על טעויותיהם (קורינתים א׳. י׳:6–11). חשוב מכך, אלוהים סיפק לנו בדברו חוקים נפלאים ועקרונות מנחים שאין שני להם במהימנותם. ”תורת יהוה תמימה... עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי”, כלומר, את חסר הניסיון (תהלים י״ט:8). ללא ספק, אין דרך טובה יותר מאשר ללמוד מחוכמתו של בוראנו האוהב.
[תמונות בעמוד 4]
העולם מעוניין שתאמץ את סגנון החיים החומרני שלו
[תמונה בעמוד 5]
המקרא אוצר בין דפיו משהו יקר פי כמה וכמה מזהב או מכסף