דרוש את יהוה, בוחן הלבבות
”דירשוני, וחיו” (עמוס ה׳:4).
1, 2. לְמה מתכוון המקרא באומרו שיהוה ’רואה ללבב’?
יהוה אלוהים אמר לנביא שמואל: ”האדם יִראה לעיניים, ויהוה יִראה ללבב” (שמואל א׳. ט״ז:7). כיצד יהוה ’רואה ללבב’?
2 הלב בכתבי־הקודש מסמל במקרים רבים את האדם הפנימי — את רצונותיו, את מחשבותיו, את רגשותיו ואת חיבותיו. אם כן, כאשר המקרא אומר שאלוהים רואה ללבב, משמע הדבר שאין הוא מושפע מן המראה החיצוני אלא מתמקד באדם עצמו.
אלוהים בוחן את ישראל
3, 4. אילו תנאים שררו בממלכת ישראל בת עשרת השבטים על־פי הכתוב בעמוס ו׳:4–6?
3 בוחן הלבבות השקיף בימי עמוס על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים, ומה ראו עיניו? בעמוס ו׳:4–6 נמסר כי אנשים ’שכבו על מיטות שן [שנהב] והיו סרוחים על עַרְשׂוֹתָם [מיטותיהם המרופדות]’. הם ’אכלו כרים [כבשים שמנים] מצאן ועגלים מתוך מַרְבֵּק [עגלים מפוטמים]’. הם ”חשבו להם כלֵי שיר” ושתו ”במִזְרְקֵי [קערות] יין”.
4 במבט ראשון זה נראה כמו תמונה יפה לעין. העשירים ישבו בניחותא בבתיהם המפוארים ונהנו ממיטב המזון והשתייה, ותוך כדי כך האזינו להנאתם למוסיקה שבקעה מכלי נגינה איכותיים. היו להם גם ”מיטות שן”. ארכיאולוגים מצאו בשומרון, בירת ממלכת ישראל, שפע של גילופי שנהב מהודרים (מלכים א׳. י׳:22). סביר להניח שרבים מהם היו מחוברים לרהיטים או משובצים בקירות.
5. מדוע כעס אלוהים על בני ישראל בימי עמוס?
5 האם היה זה למורת רוחו של יהוה שבני ישראל חיו חיי נוחות, היטיבו את לבם בארוחות ערבות לחיך, שתו יין משובח והאזינו למוסיקה נעימה? ודאי שלא! הרי הוא מעניק את כל הדברים הללו בשפע להנאת האדם (טימותיאוס א׳. ו׳:17). מה שחרה ליהוה היו המניעים השליליים של העם, נטיית לבם המרושעת והזלזול המשווע כלפי אלוהים וכן חוסר אהבתם אל אחיהם מבני ישראל.
6. מה היה מצבו הרוחני של עם ישראל בימי עמוס?
6 מי שהיו ’סרוחים על עַרְשׂוֹתָם, אכלו כרים מצאן, שתו יין וחשבו להם כלֵי שיר’, נָכונה להם הפתעה. הם נשאלו: האם אתם ”מנדים [מרחיקים ממחשבתכם] ליום רע?” הם היו צריכים להתייסר מן המצב ששרר בממלכה, אך הם ”לא נֶחְלו על שבר יוסף” (עמוס ו׳:3–6). אלוהים הביט מעבר לשפע הכלכלי של האומה וראה כי יוסף — כלומר עם ישראל — שרוי במצב רוחני חמור מאוד. ולמרות זאת, העם המשיך בשגרת חייו מבלי לתת למצב להטריד את מנוחתו. גישה זו מאפיינת רבים בימינו. הם אולי מכירים בכך שאנו חיים בזמנים קשים, אך כל עוד אין הם מושפעים מכך, לא אכפת להם מהצרות של אחרים ואין להם שום עניין בנושאים רוחניים.
עם ישראל — אומה מתנוונת
7. מה יקרה אם בני ישראל לא ישעו לאזהרות אלוהים?
7 ספר עמוס מצייר תמונה עגומה של אומה מתנוונת בעלת חזות חיצונית מטעה. בני העם אינם שועים לאזהרות אלוהים ואינם מתקנים את גישתם, ועל כן יזנח אותם יהוה בידי אויביהם. האשורים יחטפו אותם ממיטות השן המפוארות ויגררו אותם לשבי. חסל סדר חיי נוחות!
8. כיצד הידרדר עם ישראל למצב רוחני ירוד?
8 כיצד הידרדרו בני ישראל למצב הזה? המצב החל להתפתח ב־997 לפה״ס, כאשר רחבעם ירש את כיסא אביו שלמה ועשרת שבטי ישראל התנתקו מן השבטים יהודה ובנימין. המלך הראשון בממלכת ישראל בת עשרת השבטים היה ירבעם ה־1 ”בן נְבָט” (מלכים א׳. י״א:26). ירבעם שכנע את תושבי ממלכתו שאין הם צריכים עוד להטריח את עצמם ולעלות לירושלים כדי לעבוד את יהוה. אך לא טובת העם עמדה לנגד עיניו. מטרתו הייתה להגן על האינטרסים שלו (מלכים א׳. י״ב:26). ירבעם חשש שאם בני ישראל ימשיכו לעלות אל בית המקדש בירושלים לחגוג את החגים לכבוד יהוה, תהיה נאמנותם נתונה בסופו של דבר לממלכת יהודה. למניעת הדבר הקים ירבעם שני עגלי זהב, האחד בדן והשני בבית אל. כך הפך פולחן העגל לדת המדינה בממלכת ישראל (דברי הימים ב׳. י״א:13–15).
9, 10. (א) אילו חגים דתיים ארגן המלך ירבעם ה־1? (ב) מה הייתה עמדתו של אלוהים ביחס לחגים שנחוגו בישראל בימי המלך ירבעם ה־2?
9 ירבעם ניסה לשוות לדת החדשה מראה אותנטי. הוא ארגן חגים שדמו במשהו לחגים שנחוגו בירושלים. במלכים א׳. י״ב:32 נאמר: ”ויעש ירבעם חג בחודש השמיני בחמישה עשר יום לחודש, כחג אשר ביהודה, ויעל על המזבח כן עשה בבית אל, לזבח לעגלים אשר עשה; והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה”.
10 יהוה מעולם לא ראה בעין יפה את חגי הכזב האלו. כעבור מאה שנה הבהיר זאת ביד עמוס בימי ירבעם ה־2, אשר עלה על כס המלוכה בממלכת ישראל בת עשרת השבטים בשנת 844 לפה״ס (עמוס א׳:1). על־פי הכתוב בעמוס ה׳:21–24, אלוהים אמר: ”שָנֵאתי, מאסתי חגיכם, ולא אריח בעצרותיכם. כי אם תעלו לי עולות, ומנחותיכם לא ארצה, ושֶׁלֶם מריאיכם לא אביט. הסר מעליי המון שיריך; וזימרת נבליך לא אשמע. וְיִגַל כמים משפט, וצדקה כנחל איתן”.
הקבלות בנות זמננו
11, 12. אילו הקבלות ניתן למצוא בין הפולחן שהונהג בישראל הקדומה לבין הפולחן בנצרות?
11 יהוה בחן את לבבם של חוגגי החגים בישראל ומאס במועדיהם ובעולותיהם. גם היום מואס אלוהים בחגיה הפגאניים של הנצרות, כמו חג המולד וחג הפסחא. מבחינתם של עובדי יהוה, אין שותפות לצדקה עם עוולה ואין רֵעות לאור עם חושך (קורינתים ב׳. ו׳:14–16).
12 ניתן להצביע על הקבלות נוספות בין פולחן העגל שהיה נהוג בממלכת ישראל לבין הפולחן בנצרות. יש נוצרים המקבלים את האמת שבדבר־אלוהים, אך הפולחן עצמו בנצרות אינו נובע מתוך אהבה אמיתית לאלוהים. אילו עבדה את אלוהים מתוך אהבה, הייתה הנצרות מקפידה לעובדו ”ברוח ובאמת”, כי זו צורת הפולחן שהוא דורש (יוחנן ד׳:24). לבד מכך, הנצרות אינה מאפשרת ’למשפט ולצדקה לזרום כנחל איתן’, אלא תמיד ממתנת ומעדנת את עקרונות המוסר של אלוהים. היא מתייחסת בסלחנות לזנות ולחטאים חמורים אחרים ואף נותנת את ברכתה לנישואין חד־מיניים!
”אהבו טוב”
13. מדוע עלינו ליישם את הכתוב בעמוס ה׳:15?
13 יהוה פונה אל כל מי שמשתוקק לעובדו כרצוי בעיניו ואומר: ”שינאו רע ואהבו טוב” (עמוס ה׳:15). אהבה ושנאה הן רגשות חזקים הנובעים מן הלב הסמלי. הלב בוגדני, ומשום כך עלינו לעשות כל שבכוחנו כדי לנצור אותו (משלי ד׳:23; ירמיהו י״ז:9). אם נרשה ללבנו לטפח תאוות שליליות, אנו עלולים למצוא את עצמנו אוהבים את הרע ושונאים את הטוב. ואם נספק את התאוות הללו ונחטא, אזי גם אם נגלה את כל הקנאוּת שבעולם, לא נזכה לחסדו של אלוהים. הבה נתפלל לאלוהים שיעזור לנו ’לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב’.
14, 15. (א) מי היו בין עושי הטוב בממלכת ישראל, וכיצד התייחסו אליהם? (ב) כיצד נוכל לעודד כיום את האחים המשרתים בשירות מלא?
14 לא כל בני ישראל עשו את הרע בעיני יהוה. לדוגמה, הושע ועמוס ’אהבו את הטוב’ ושירתו את אלוהים בנאמנות כנביאים. אחרים קיבלו על עצמם את נדר הנזירוּת. במשך כל ימי נזרם, התנזרו ממוצרי גפן ובייחוד מיין (במדבר ו׳:1–4). כיצד התייחסו יתר בני ישראל להקרבה העצמית הזו מצד עושי הטוב? תשובתם המזעזעת לשאלה זו מצביעה על חומרת הניוון הרוחני שלקה בו העם. בעמוס ב׳:12 נאמר: ”ותשקו את הנזירים יין, ועל הנביאים ציוויתֶם, לאמור: ’לא תִנָבְאוּ’”.
15 למראה נאמנותם המופתית של הנזירים ושל הנביאים, היה על בני ישראל להתבייש ולהיטיב את דרכיהם. תחת זאת, מתוך חוסר אהבה ניסו לרפות את ידי הנאמנים ולהניא אותם מלתת כבוד לאלוהים. אל נרשה לעצמנו ללחוץ על אחינו לאמונה המשרתים כחלוצים, כשליחים, כמשגיחים נודדים או כחברי משפחת בית־אל, לפרוש משירותם המלא ולחזור לחיים נורמאליים כביכול. אדרבא, הבה נעודד אותם להמשיך בעבודתם הטובה!
16. מדוע היה מצבם של בני ישראל בימי משה טוב יותר ממצבם בימי עמוס?
16 רבים מבני ישראל חיו בימי עמוס חיי רווחה, אך הם לא ’העשירו למען אלוהים’ (לוקס י״ב:13–21). אבותיהם אכלו רק מַן במדבר במשך 40 שנה. הם לא התענגו על שור אבוס ולא שכבו עצלים וסרוחים על מיטות שן. בכל אופן, משה הציג את הדברים נכונה ואמר להם: ”יהוה אלוהיך בֵּרַכְך בכל מעשה ידך. ... זה ארבעים שנה יהוה אלוהיך עימך. לא חסרת דבר” (דברים ב׳:7). לבני ישראל במדבר אכן היה כל מה שנזקקו לו. והחשוב מכול, הם נהנו מאהבתו, מהגנתו ומברכתו של אלוהים!
17. מדוע הוליך יהוה את בני ישראל אל ארץ ההבטחה?
17 יהוה הזכיר לבני דורו של עמוס כי הוא זה שהביא את אבותיהם אל ארץ ההבטחה ועזר להם למחות מעליה את כל אויביהם (עמוס ב׳:9, 10). אך מדוע הוליך אלוהים את בני ישראל ממצרים אל ארץ ההבטחה? כדי שיחיו חיי מותרות ריקים מתוכן ויפנו עורף לבורא? לא! המטרה הייתה לאפשר להם לעובדו כעם חופשי בעל טוהר רוחני. אלא שתושבי ממלכת ישראל בת עשרת השבטים לא שנאו את הרע ולא אהבו את הטוב. במקום זאת, נתנו כבוד לפסילים ולא ליהוה אלוהים. איזו בושה!
יהוה דורש דין וחשבון
18. מדוע שחרר אותנו יהוה מבחינה רוחנית?
18 אלוהים לא התכוון להעלים עין מהתנהגותם המחפירה של בני ישראל. הוא הבהיר את עמדתו ואמר: ”אפקוד עליכם את כל עוונותיכם” (עמוס ג׳:2). המילים הללו צריכות לגרום לנו לחשוב על השחרור שלנו מעבדות במצרים בת זמננו, הסדר העולמי הנוכחי המרושע. יהוה לא שחרר אותנו מבחינה רוחנית כדי שנרדוף אחר מטרות אנוכיות. הוא עשה כן כדי שנכבד אותו מכל הלב כעם חופשי ונעבוד אותו בטוהר ובקדושה. כל אחד מאיתנו ייתן דין וחשבון על האופן שבו הוא מנצל את חירותו, החירות שהעניק לו אלוהים (רומים י״ד:12).
19. מה החלו מרבית בני ישראל לאהוב, לפי הכתוב בעמוס ד׳:4, 5?
19 למרבה הצער, רוב תושבי ישראל התעלמו מן המסר התקיף שנשא עמוס. הנביא חשף את החולי הרוחני שלבם לקה בו. הוא אמר בעמוס ד׳:4, 5: ”בואו בית אל ופישעו. הגִלגל הרבו לפשוע... כי כן אהבתם, בני ישראל”. בני ישראל לא טיפחו מניעים נכונים. הם לא נצרו את לבבם. כתוצאה מכך, מרביתם החלו לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב. אותם עובדי עגל קשי עורף לא השתנו. יהוה יפקוד אותם, והם ימותו בעוון חטאיהם!
20. כיצד נוכל לחיות בהתאם לכתוב בעמוס ה׳:4?
20 ודאי לא היה קל לכל מי שחי בממלכת ישראל בימים ההם לשמור אמונים ליהוה. קשה לשחות נגד הזרם, והמשיחיים כיום, צעירים ומבוגרים, יודעים זאת היטב. אך האהבה לאלוהים והרצון לשמח את לבבו הניעו כמה מבני ישראל לעובדו בצורה הנכונה. יהוה הושיט להם את ההזמנה הלבבית אותה אנו קוראים בעמוס ה׳:4: ”דירשוני, וִחְיו”. גם היום נוהג אלוהים במידת הרחמים עם מי שמתחרטים על מעשיהם ודורשים אותו. הם רוכשים ידע מדויק מתוך דברו ואחר כך עושים את רצונו. אין זו דרך חיים קלה, אך דרך חיים כזו מוליכה לחיי נצח (יוחנן י״ז:3).
שגשוג חרף הרעב הרוחני
21. מאיזה רעב סובלים מי שאינם עובדים את אלוהים כרצוי בעיניו?
21 ומה היה צפוי למי שלא תמכו בעבודת אלוהים האמיתית? רעב כבד מאין כמוהו — רעב רוחני! ”’הנה ימים באים’, נאום אדני יהוה, ’והשלחתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי יהוה’” (עמוס ח׳:11). הנצרות מתייסרת מרעב רוחני. אך ישרי הלב בקרבה רואים את השגשוג הרוחני של משרתי אלוהים ונוהרים אל ארגון יהוה. הניגוד בין המצב בנצרות לבין המצב השורר בקרב המשיחיים האמיתיים מתואר היטב בדברי יהוה: ”הנה עבדיי יאכֵלו, ואתם תִרְעָבו. הנה עבדיי ישתו, ואתם תִּצְמָאו. הנה עבדיי יִשְמָחו ואתם תֵבושו” (ישעיהו ס״ה:13).
22. מאיזו סיבה אנו מלאי שמחה?
22 בתור משרתי יהוה, האם אנו אישית מעריכים את הברכות והאמצעים הרוחניים שיש לנו? כאשר אנו לומדים את המקרא ופרסומים משיחיים ונוכחים באסיפות ובכינוסים, בוער בנו הרצון לרוֹן מטוּב לב. שמחה מציפה את לבנו משום שיש לנו הבנה ברורה ביחס לדבר־אלוהים, כולל נבואת עמוס שנכתבה ברוח הקודש.
23. ממה נהנים מהללי אלוהים?
23 נבואת עמוס מכילה מסר של תקווה עבור כל מי שאוהב את אלוהים ורוצה לכבדו. לא משנה מהו מצבנו הכלכלי ואילו נסיונות פוקדים אותנו בעולמנו הסוער, אנו אוהבים את אלוהים ונהנים מברכותיו ומן המזון הרוחני המשובח ביותר שיש (משלי י׳:22; מתי כ״ד:45–47). כל הכבוד וההלל נזקפים לזכותו של אלוהים, אשר מספק לנו הכול בשפע לטובתנו. הבה נהיה נחושי החלטה להלל אותו מעומק הלב לנצח נצחים. זכות משמחת זו תיפול בחלקנו אם נדרוש את יהוה, בוחן הלבבות.
מהי תשובתך?
• אילו תנאים שררו בישראל בימי עמוס?
• אילו הקבלות יש בין המצב שהיה בממלכת ישראל בת עשרת השבטים לבין המצב בימינו?
• איזה רעב שנובא מראש שורר בימינו, ומי אינם סובלים ממנו?
[תמונות בעמוד 21]
רבים מבני ישראל חיו חיי מותרות, אך לא נהנו משפע רוחני
[תמונה בעמוד 23]
עודד משרתים בשירות מלא להמשיך בעבודתם הטובה
[תמונות בעמודים 24, 25]
אין רעב רוחני בקרב עמו המאושר של יהוה