פרדוקס העבודה
”הו, לעבוד! כמה טוב לדעת שעדיין יש לנו עבודה נהדרת לעשות” (קֶתְרִין מֶנְסְפִילְד, סופרת, 1888–1923).
האם אתה מזדהה עם השקפה אידיאליסטית זו? מהי דעתך האישית על עבודה? האם אתה מרגיש שהיא כמו מנהרה חשוכה וארוכה בין סופי השבוע הנינוחים, או שהעבודה הפכה אצלך כמעט לאובססיה על גבול התמכרות?
רובנו מקדישים לעבודה את חלק הארי של שעות הערוּת שלנו. העבודה שלנו לעתים קובעת את מקום מגורינו ואת סגנון החיים שלנו. משנות הבגרות הראשונות ועד הפרישה לגמלאות, העבודה היא העיסוק העיקרי בחייהם של רבים. חלקנו שואבים סיפוק רב ממנה. יש שמודדים את ערכה של העבודה לפי גובה המשכורת או בהתאם למידת היוקרה של העיסוק. אחרים, לעומת זאת, רואים בעבודה דרך להעביר את הזמן או חושבים שהיא סתם בזבוז זמן.
יש מי שחיים כדי לעבוד, ויש מי שעובדים כדי לחיות; אחרים מוצאים את מותם במקום העבודה. למשל, בדו״ח שפורסם לאחרונה מטעם האומות המאוחדות נמסר כי העבודה גורמת יותר כאב ומוות ”מאשר מלחמות, שימוש בסמים והתמכרות לאלכוהול גם יחד”. בעניין זה דיווח העיתון גארדיאן הלונדוני: ”למעלה משני מיליון איש מתים מדי שנה מתאונות עבודה או ממחלות הקשורות לעבודתם. ... החשיפה לאבק, לכימיקלים, לרעש ולקרינה גורמת לסרטן, למחלות לב ולשבץ”. גם העסקת ילדים ועבודות כפייה הפכו לחלק מהמציאות הקשה של תנאי העבודה.
בנוסף לכך, קיימת תופעה שכונתה בפי הפסיכולוג סטיבן ברגלס ”שחיקה קטסטרופאלית”. הוא מתאר עובד חרוץ שמגיע לשיא הקריירה שלו ומוצא את עצמו במצב כרוני של ”חרדה ומתח, דכדוך או דיכאון הנגרמים מן התחושה שהוא לכוד בעבודה או בקריירה מסוימת ללא דרך מוצא וללא סיפוק נפשי”.
חריצות לעומת התמכרות לעבודה
בעולם שבו רבים עובדים שעות ארוכות, כדאי להבדיל בין עובד חרוץ ובין מכור לעבודה (”וורקוהוליק”). המכורים לעבודה רואים במקום העבודה מקלט המגן עליהם מפני העולם המסוכן והבלתי צפוי; עובדים חרוצים רואים בעבודה דבר חיוני ולעתים מחויבות מְסַפקת. המכורים לעבודה נותנים לעבודתם לדחוק לקרן זווית כל דבר אחר בחייהם; עובדים חרוצים יודעים מתי לכבות את המחשב, ”להוריד הילוך” ולחגוג למשל את יום הנישואין שלהם. למכורים לעבודה, עבודת יתר מקנה סיפוק רגשי ומזרימה את האדרנלין בגופם; עובדים חרוצים אינם חשים כך.
החברה המודרנית מציגה עבודת יתר באור חיובי ובכך מטשטשת את הגבול שבין התמכרות לעבודה וחריצות. מוֹדֶמים, טלפונים סלולריים ואיתוריות מקשים על אנשים להבחין בין מקום העבודה לבין הבית. וכאשר כל מקום יכול להפוך לסביבת עבודה וכל שעה היא בחזקת שעת עבודה, יש מי שעובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, פשוטו כמשמעו.
כיצד יש שמגיבים לגישה הלא־בריאה הזו? סוציולוגים מבחינים במגמה שהתפתחה בקרב אנשים שעובדים קשה מדי ונתונים ללחצים כבדים, והיא להחדיר רוחניות אל מקום העבודה ולשלב בין הדת והחיים המקצועיים. העיתון סן פרנסיסקו אקזמינר (San Francisco Examiner) דיווח כי ”השילוב בין הרוחניות לעבודה הופך לתופעה חברתית”.
על המתרחש בעמק הסיליקון, לב תעשיית ההיי־טק בארצות־הברית, דוּוח באחרונה: ”מנהלי החברות סופרים את מקומות החניה שממשיכים להתפנות בעקבות פיטורי העובדים, ומצד שני קשה למצוא חניה בחוגי ערב ללימודי מקרא”. תהיה אשר תהיה משמעות התופעה, רבים ברחבי העולם מרגישים שהמקרא משפיע לטובה על השקפתם לגבי העבודה ועוזר להם לנהל חיים מאוזנים יותר.
כיצד יכול המקרא לעזור לנו לפתח השקפה מאוזנת בנושא העבודה? האם יש עקרונות מקראיים שיוכלו לסייע לנו להתמודד בהצלחה עם האתגרים שמציב לנו מקום העבודה המודרני? המאמר הבא יעסוק בשאלות אלו.