הם שימחו את לב הוריהם
”בני, אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני” (משלי כ״ג:15). הורים משיחיים בהחלט שמחים שילדיהם רוכשים את חוכמת אלוהים. ביום שבת, ה־10 בספטמבר 2005, נכחה קבוצה בינלאומית שמנתה 859,6 איש בטקס הסיום של מחזור 119 של גלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה. לבם של כל הנוכחים, ובמיוחד של הורי 56 בוגרי המחזור, גַאה משמחה.
דייוויד ווקר, חבר ותיק במשפחת בית־אל בארצות־הברית, פתח בתפילה מעומק הלב. היושב ראש, דייוויד ספליין, חבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, פנה בתחילת התוכנית לאבות ולאימהות ואמר להם: ”אתם ראויים לדברי שבח לבביים. התכונות שעזרתם לבניכם ולבנותיכם לפתח דחקו בהם לשרת כשליחים”. ייתכן שההורים היו מודאגים. אחרי הכול, ילדיהם עמדו להישלח לארצות רחוקות. אבל אח ספליין עודד אותם: ”אל תדאגו לגבי הילדים שלכם. יהוה יכול לדאוג להם הרבה יותר טוב מכם”. בהמשך ציין: ”רק תחשבו על כל הדברים הטובים שהם יעשו. אנשים שסובלים עומדים לקבל נחמה אמיתית לראשונה בחייהם”.
איך להמשיך לשמח את הזולת
היושב ראש הציג ארבעה מרצים. תחילה, ראלף וולס, מוועד הסניף של ארצות־הברית, נאם בנושא ”אל תעצמו את העיניים”. הוא הדגיש שעיוורון רוחני גרוע בהרבה מעיוורון גופני. במאה הראשונה סבלה קהילת לאודיקיאה מעיוורון רוחני. אומנם ניתנה עזרה לאותם משיחיים עיוורים, אך תמיד מוטב להימנע מעיוורון שכזה מלכתחילה על־ידי כך שנפקח את עינינו מבחינה רוחנית (ההתגלות ג׳:14–18). הנואם אמר: ”אל תעצמו עיניים. הביטו על בעלי התפקידים מבעד לעיני יהוה”. כדאי שהשליחים החדשים לא ידאגו יתר על המידה אם יתעוררו בעיות בקהילה. האדון ישוע המשיח מודע לדברים כאלה והוא ידאג שהעניינים יטופלו בזמן המתאים.
בהמשך התוכנית השיב סמיואל הרד, חבר בגוף המנהל, על השאלה: ”האם אתה מוכן?” כשם שמטייל לוקח איתו למסע בגדים נחוצים, כך גם על השליחים החדשים ללבוש את האישיות החדשה על שלל תכונותיה. חמלתו של ישוע צריכה להיות טבועה בהם. כאשר מצורע אחד אמר לו: ”אם תרצה תוכל לטהר אותי”, השיב לו ישוע: ”רוצה אני! היטהר!” (מרקוס א׳:40–42) הנואם ציין: ”אם באמת תרצו לעזור לאנשים, אין ספק שתמצאו את הדרך לעשות את זה”. בפיליפים ב׳:3 נאמר למשיחיים ’להחשיב אחרים לנכבדים מהם’. אח הרד ציין: ”נמיכות רוח חשובה יותר מידע. האנשים שתפגשו בשירות השדה ואחיכם ואחיותיכם בקהילה יוכלו להפיק תועלת מהידע שלכם רק אם תהיו ענווים”. לבסוף אמר שאם השליחים ימשיכו במאמציהם ללבוש אהבה משיחית, הם יהיו מוכנים לנסוע לארצות היעד שלהם ולהצליח את דרכם (קולוסים ג׳:14).
מרק נוּמֶר, חבר בסגל המורים של גלעד, עורר ציפייה בכותרת נאומו, ”האם תשמור עליה?” על מי? על מה? על הכרת תודה כלפי טובו של יהוה. בתהלים ק״ג:2 נאמר: ”ברכי, נפשי, את יהוה, ואל תשכחי כל גמוליו”. בני ישראל לא העריכו את המן אשר כלכל אותם. הם קראו לו ה”לחם הקלוקל” (במדבר כ״א:5). ערכו של המן לא ירד בחלוף הזמן; תחושת ההערכה שלהם היא שנעלמה. האח אמר: ”אם תשכחו את גמוליו של יהוה ושירותכם יהפוך לדבר שבשגרה, זה ישפיע על השקפתכם לגבי הפעילות שהטיל עליכם יהוה”. בתהלים ק״ג:4 מוזכר שיהוה ’מעטר אותנו בחסד’. בוגרי בית־הספר יזכו לחסדו של אלוהים בקהילותיהם החדשות.
חבר נוסף בסגל ההוראה בגלעד, לורנס בואן, דן בנושא ”האם הן ישיגוך?” הוא ציין שבוגרי מחזור 119 של גלעד עבדו קשה כדי להפוך לשליחים מוצלחים. מעתה ואילך עליהם לדבוק ביהוה ובפעילות שהוא הטיל עליהם. בההתגלות י״ד:1–4 מתוארים ה־000,144 כמי ש”הולכים אחרי השה לכל אשר ילך”. כל חברי הקבוצה הזו דבקים בנאמנות ביהוה ובבנו בכל קושי וניסיון, ומשיגים את מטרתם. ”גם אנחנו נדבק בנאמנות ביהוה ובפעילות שהוא הטיל עלינו, ויהי מה”, אמר הנואם. כך ברכותיו של יהוה ’ישיגו’ את בוגרי בית־הספר (דברים כ״ח:2).
מניבים פרי בשירותם
מדי סופשבוע במהלך הקורס יצאו התלמידים לשירות השדה. ווֹלֶס ליברנס, רַשָם בית־הספר, ראיין אותם והיה ברור מדבריהם שהם קצרו הצלחה. הם הכריזו את הבשורה בלפחות עשר שפות וייסדו כמה תוכניות לשיעורי מקרא. אחד הזוגות בכיתה החל לנהל שיעורי מקרא עם איש סיני. אחרי שני ביקורים הם שאלו אותו מה הוא מרגיש לגבי הדברים שהוא לומד על יהוה. הוא פתח את המקרא שלו וביקש מהם לקרוא את הכתוב ביוחנן י״ז:3. הוא הרגיש שהוא בדרך הנכונה לחיים.
אנתוני מוריס, חבר בגוף המנהל, ראיין שלושה אחים המשרתים בוועדי הסניפים באקוודור, בחוף השנהב וברפובליקה הדומיניקנית. האחים הרגיעו את בוגרי גלעד ואמרו להם שוועדי הסניפים מצפים להם בכליון עיניים ומתכוונים לעזור להם להסתגל לשטח המקומי.
לאונרד פירסון ממשפחת בית־אל בארצות־הברית ראיין שלושה חברים בוועדי סניפים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, פפואה גינאה החדשה ואוגנדה. האחים עודדו את השליחים החדשים להתמסר לפעילות בשירות השדה. זוג שליחים המשרתים זה למעלה מ־21 שנה בקונגו עזרו ל־60 איש להקדיש את עצמם ליהוה ולהיטבל. נכון לעכשיו הם מנהלים 30 תוכניות לשיעורי מקרא, ו־22 מתלמידיהם נוכחים באסיפות הקהילה. זוהי אכן תקופה נפלאה לשרת כשליחים לנוכח קציר רוחני כל כך עשיר.
שליחים הנושאים עדות ברוח של דחיפות
גארט לוש מן הגוף המנהל נשא את הנאום האחרון, שכותרתו הייתה ”לדבר על אלוהים ולשאת עדות על ישוע ביום האדון”. המילה ”עדות” מופיעה 19 פעמים בספר ההתגלות בהטיות שונות ובצורת פועל. לפיכך, יהוה הבהיר מהי הפעילות המוטלת על משרתיו. מתי עלינו לשאת עדות זו? ב”יום האדון” (ההתגלות א׳:9, 10). יום זה החל ב־1914. הוא כעת נמצא בעיצומו וישתרע גם על פני העתיד. לפי ההתגלות י״ד:6, 7, המלאכים תומכים במי שמדברים ומבשרים על אלוהים. בההתגלות כ״ב:17 נאמר שההשגחה על פעילות נשיאת העדות על ישוע מופקדת בידי שארית המשיחיים המשוחים. עם זאת, מן הראוי שכולנו ננצל כיום את הזכות לשאת עדות זו. בפסוק 20 ישוע אומר: ”אני בא מהר”. אח לוש הפציר בכל הנוכחים: ”קיראו לאנשים ואימרו להם ’בואו, קחו נא מים חיים חינם’. ישוע בא מהר. האם אתה מוכן?”
אח פרד ראסק, אשר שירת בעבר כמורה בגלעד במשך 11 שנה, נעל את התוכנית בתפילת הודיה ליהוה שנגעה ללבם של כל הנוכחים. היה זה סיום נאה לתוכנית עתירת שמחה.
[תיבה בעמוד 13]
נתוני הכיתה
מספר הארצות המיוצגות: 10
מספר ארצות היעד: 25
מספר התלמידים: 56
גיל ממוצע: 5.32
ממוצע שנים בָּאמת: 4.16
ממוצע שנים בשירות מורחב: 1.12
[תמונה בעמוד 15]
בוגרי מחזור 119 של גלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה
ברשימה שלהלן ממוספרות השורות מן החלק הקדמי אל האחורי, ורשימת השמות היא בכל שורה משמאל לימין.
(1) ס. הלגסן; ה. דוגור; א. פיירלואיסי; א. ג׳וזף; ק. רקנלי (2) ט. בירז’; ד. באטלר; ג׳. פרידלן; ק. נוניס; ס. פבז׳ו; ת. דומן (3) א. קמאצ׳ו; ל. לינדקוויסט; א. ברומר; א. וסלס; ג׳. ברטון; א. וודהאוס; א. דומן (4) א. טיריון; ל. קונלי; ק. פורניה; א. גיל; ק. יונסון; ל. המילטון (5) ד. בירד; א. סקריבנר; ב. קמאצ׳ו; ה. לשינסקי; מ. הלהאן; א. ליבודה (6) א. ג׳וזף; מ. לינדקוויסט; ק. הלגסן; ד. נוניס; ש. סקריבנר; ג׳. פורניה (7) פ. פיירלואיסי; ת. פבז׳ו; ק. ברומר; פ. רקנלי; ט. באטלר; מ. וודהאוס; י. ליבודה (8) מ. לשינסקי; ס. פרידלן; א. ברטון; מ. טיריון; מ. בירד; ג׳. בירז’ (9) ט. וסלס; ד. הלהאן; ס. קונלי; ד. גיל; פ. דוגור; ס. המילטון; ת. יונסון