בוגרי גלעד מקבלים הדרכות נוגעות ללב
טקס הסיום של הכיתה ה־121 של גלעד, בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה, התקיים ב־9 בספטמבר 2006 במרכז החינוכי של חברת המצפה בפטרסון, ניו־יורק. היה זה אירוע מחמם לב.
ג׳פרי ג׳קסון, חבר בגוף המנהל, פתח את התוכנית וקידם בברכת ”ברוכים הבאים” את 56 הבוגרים ואת הקהל הבינלאומי שמנה 366,6 איש. הוא דן בכתוב בתהלים פ״ו:11: ”הוריני יהוה דרכך אֲהַלֵך באמיתך. יחֵד לבבי ליראה שמך”. אח ג׳קסון הצביע על שלוש נקודות הבולטות בפסוק זה. הוא הסביר: ”המשפט הראשון מדבר על הדרכה והוראה, המשפט השני מצביע על יישום הדברים והשלישי מציין את המניע. שלוש הנקודות האלו יהיו חשובות במיוחד לכם, השליחים, בארצות שאליהן תישלחו”. לאחר מכן, הציג האח סדרה של נאומים וראיונות שבהם הודגשו שלוש הנקודות.
דברי הדרכה מחממי לב
ויליאם מלנפונט, חבר במשרדים הראשיים של עדי־יהוה, נאם בנושא ”אין חיים טובים מאלה”. הוא הפנה את תשומת הלב לדוגמתה של מרים, אחותה של מרתא. פעם אחת כשביקר ישוע בביתן, בחרה מרים לשבת לרגלי ישוע ולהקשיב לדבריו, כי מבחינתה היה זה בעדיפות עליונה. ישוע אמר למרתא: ”מרים בחרה בחלק הטוב אשר לא יילקח ממנה” (לוקס י׳:38–42). ”חישבו על זה”, אמר הנואם. ”מרים תזכור לנצח נצחים שהיא ישבה לרגליו של ישוע ושמעה מפיו אמיתות רוחניות נפלאות — הכול בזכות זה שעשתה בחירה נכונה”. לאחר ששיבח את בוגרי הקורס על הבחירות הרוחניות הטובות שעשו, הוסיף: ”הבחירות שלכם מובילות אתכם לחיים הכי טובים שיש”.
הנואם הבא היה אנתוני מוריס, חבר בגוף המנהל. הוא פיתח את הנושא ”ליבשו את האדון ישוע המשיח” המבוסס על רומים י״ג:14. כיצד נוכל לעשות זאת? ”כדי ’ללבוש את האדון ישוע המשיח’ יש ללכת בדרכיו”, הדגיש האח. כלומר, עלינו לחקות את דוגמתו ואת תכונותיו של ישוע. ”אנשים חשו בנוח בחברת ישוע”, ציין הנואם ”מפני שהוא גילה בהם עניין אמיתי והם יכלו לחוש בכך”. בהמשך הסביר שתלמידי גלעד רכשו ידע רב במהלך לימודיהם, כדי ”להבין... מה הרוחב והאורך והגובה והעומק” של האמת, כפי שכתוב באפסים ג׳:18. אבל בנוסף הפנה אותם לפסוק 19 המציין שיש ”לדעת את אהבת המשיח הנשגבה מדעת”. אח מוריס עודד את התלמידים: ”במהלך הלימוד האישי שלכם חישבו איך תוכלו לחקות את אהבתו ואת חמלתו של המשיח, כדי שבאמת ’תלבשו את האדון ישוע המשיח’”.
עצות פרידה ממורי גלעד
השיחה הבאה שניתנה מפי ווֹלֶס ליברנס, מורה בגלעד, התבססה על משלי ד׳:7. הוא הסביר שחוכמת אלוהים היא אומנם הדבר החשוב מכול אך עלינו גם ’לקנות בינה’, כלומר היכולת לשלב עובדות שונות ולראות כיצד הן קשורות זו לזו כדי להבין את רוח הדברים. הנואם הדגיש שרכישת בינה מניבה שמחה. לדוגמה, בימי נחמיה הבהירו הלוויים את התורה והקנו לעם ’הבנה’. לאחר מכן, שמח העם ”שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם” (נחמיה ח׳:7, 8, 12). אח ליברנס אמר לסיום: ”השמחה היא ערך מוסף להבנת דבר אלוהים שנכתב ברוח קודשו”.
”מיהו אויבך האמיתי?” בנושא זה נאם מרק נוּמֶר, חבר נוסף בסגל המורים של גלעד. בעת מלחמה מספר לא־מבוטל של חיילים נהרגים מאש ידידותית, כלומר נפגעים מאש כוחותיהם. ”מה באשר למלחמה הרוחנית שלנו?” שאל הנואם. ”אם לא ניזהר, אנו עלולים להתבלבל ולא להבחין באויב האמיתי ובעקבות זאת לפגוע בכוחותינו”. הבלבול הזה נגרם לפעמים מתוך קנאה. שאול המלך היה אכול קנאה וניסה להרוג את דוד, חברו לאמונה, בעוד שבמציאות הפלישתים היו האויב (שמואל א׳. י״ח:7–9; כ״ג:27, 28). הנואם המשיך בדבריו: ”מה אם תשרתו עם שליח ברוך כשרונות? האם תפגעו בחייל שלצידכם בביקורת נוקבת, או האם תשלימו עם העובדה שיש אנשים מוכשרים מכם בתחומים שונים? אם נתמקד במגרעות של אחרים זה רק יבלבל אותנו בזיהוי האויב האמיתי. הילחמו באויב האמיתי, השטן”.
חוויות מהנות וראיונות מאלפים
את החלק הבא, ”עשה את מלאכת המבשר” הגיש לורנס בואן, מסגל המורים בגלעד. נאומו כלל ראיונות וחוויות. ”עיקר מלאכתו של שליח בוגר גלעד היא הפצת הבשורה הטובה, ותלמידי הכיתה עשו זאת בכל מקום שבו פגשו אנשים”. אחר כך שוחזרו מספר חוויות יפות.
בהמשך התוכנית הוגשו שני חלקים על־ידי מייקל בארנט וסקוט שופנר, שניהם חברי משפחת בית־אל. הם ראיינו חברי ועדי סניף מאוסטרליה, ברבדוס, קוריאה ואוגנדה. חברי ועדי הסניף סיפרו שנעשים מאמצים כבירים כדי לדאוג לצורכי השליחים, לרבות מקומות לינה ושירותי בריאות הולמים. הם הדגישו ששליחים העושים חיל הם שליחים המוכנים להסתגל לתנאים המקומיים.
דברי סיום ממריצים ומרגשים
ג׳ון א. בר, מוותיקי חברי הגוף המנהל, נשא את הנאום המרכזי בתוכנית: ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד”. הוא ניתח את הכתוב בההתגלות י״ד:6, 7: ”ראיתי מלאך אחר מעופף באמצע השמיים, אשר לו בשורת עולם לבשר ליושבי הארץ ולכל אומה ושבט ולשון ועם, והוא קורא בקול גדול: ’יראו את אלוהים ותנו לו כבוד, כי באה עת משפטו’”.
אח בר קרא לתלמידים לזכור שלושה דברים הקשורים למלאך זה. ראשית, היה עליו להכריז בשורת עולם — שהמשיח מולך כעת ושיש לו סמכות מלאה. הנואם אמר: ”אנו משוכנעים לחלוטין שמלכותו נוסדה בשנת 1914. אם כן, יש להכריז את הבשורה המשמחת הזו בכל רחבי תבל”. שנית, המלאך קרא: ”יראו את אלוהים”. הנואם הסביר שבוגרי גלעד צריכים לעזור לתלמידי המקרא שלהם לפתח יראת כבוד כלפי אלוהים ולא לפעול בדרך שתעורר את מורת רוחו. שלישית, המלאך הורה: ’תנו לאלוהים כבוד’. הנואם פנה אל התלמידים ואמר: ”לעולם אל תשכחו שאנו משרתים למען כבוד אלוהים ולא למען כבודנו אנו”. לאחר מכן, דן האח בר על ’עת המשפט’ ואמר: ”הזמן אוזל ומועד הכרזת המשפט הסופי קרב ובא. רבים בשטחי ההטפה שלנו עדיין צריכים לשמוע את הבשורה הטובה לפני שיהיה מאוחר מדי”.
כשמילים אלו מהדהדות באוזניהם, קיבלו 56 בוגרי גלעד תעודות ונשלחו לכל קצווי תבל. העצות הממריצות שניתנו ביום הנפלא הזה נגעו ללבם הן של בוגרי גלעד והן של כל הנוכחים.
[תיבה בעמוד 17]
נתוני הכיתה
מספר הארצות המיוצגות: 6
מספר ארצות היעד: 25
מספר התלמידים: 56
גיל ממוצע: 1.35
ממוצע שנים בָּאמת: 3.18
ממוצע שנים בשירות מורחב: 9.13
[תמונה בעמוד 18]
בוגרי מחזור 121 של גלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה
ברשימה שלהלן ממוספרות השורות מן החלק הקדמי אל האחורי, ורשימת השמות היא בכל שורה משמאל לימין.
(1) י. פוקס; ד. קאניקי; ש. ווילקינסון; ס. קוואמוטו; ג׳. קונסולנדי; כ. מאיין (2) נ. סנטיאגו; ר. קלנסי; מ. פישר; ל. דה־אבראו; א. דיוויס (3) ג׳. הוואנג; ד. הופמן; ל. ריג׳ווי; ג׳. איברהים; א. דבלסטין; מ. בקאבק (4) מ. פטרס; ק. ג׳ונס; ש. פורד; ס. פארה; ד. רותרוק; מ. טטלו; א. פֶּרֶז (5) פ. דה־אבראו; ש. קוואמוטו; ס. אייבס; ג׳. ברדו; ג׳. הוואנג; ד. ווילקינסון (6) א. פוקס; ג׳. בקאבק; פ. סיקאוסקי; ק. פוריה; ס. מאיין; א. קונסולנדי; ו. ריג׳ווי (7) ב. פארה; ב. פֶּרֶז; פ. טטלו; מ. סנטיאגו; י. איברהים; כ. קאניקי (8) ק. ברדו; ב. סיקאוסקי; ק. אייבס; א. פורד; ג׳. רותרוק; ד. הופמן; מ. דיוויס (9) כ. פטרס; כ. דבלסטין; ק. ג׳ונס; ס. קלנסי; ג׳. פישר; ס. פוריה