מדריך מהימן לאושר
”רדיפת האושר” היא זכות של כל אדם. כך ראו זאת מנסחי הכרזת העצמאות של ארצות־הברית של אמריקה. אבל יש הבדל בין רדיפת מטרה לבין השגתה. צעירים רבים רודפים אחר קריירות בעולם הבידור והספורט, אבל כמה מתוכם אתה מכיר שבאמת הגשימו את חלומם? ”קרוב לוודאי שאף אחד”, אומר זמר מפורסם שיודע מקרוב כמה דם ויזע צריך להגיר כדי להפוך למוסיקאי מצליח.
אם כך אתה מרגיש לגבי מציאת אושר, אל תתייאש. אם תחתור לאושר בדרך הנכונה, תצליח. מדוע אנו אומרים זאת? המאמר הקודם התייחס ליהוה, ”האל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). אלוהים מספק הדרכה במקרא על מנת שחתירתך לאושר לא תסתיים במבוי סתום ובמפח נפש. יהוה יכול לעזור לך להתגבר על גורמי הצער השכיחים. לשם המחשה, ראה איזו נחמה הוא נותן לאדם המאבד את אחד מיקיריו.
כשמישהו יקר נפטר
האם אפשר בכלל לומר משהו חיובי על המוות? המוות קורע הורים מילדים וילדים מהורים. הוא מפריד בין חברים קרובים ומערער את הביטחון בקהילות מלוכדות. משפחות מאושרות רבות שוקעות ביגון לאחר שהמוות פוקד את ביתן.
אין צורך לומר לך שהמוות הוא טרגדיה. ובכל זאת יש מי שמתכחשים למציאות הזאת ומציירים את המוות כברכה. שים לב מה קרה לאחר שהוריקן קתרינה היכה במפרץ מקסיקו באוגוסט 2005. בהלוויה של אחד הקורבנות, אמר הכומר: ”קתרינה לא הרגה אותו. אלוהים קרא לו לחזור הביתה”. פקידת קבלה בבית־חולים אמרה לילדה אחת ללא כוונה רעה, שאין לה מה לדאוג מפני שאלוהים לקח את אמא שלה לשמיים. הילדה בכתה: ”למה, למה הוא היה חייב לקחת אותה ממני?”
רוב האבלים אינם מוצאים נחמה ברעיונות מוטעים כגון אלה על מצב המתים. מדוע? כי הם אינם משקפים את האמת אודות המוות. וחמור מכך, הם מציגים את אלוהים כמי שחוטף את היקירים מחיק משפחתם ומחבריהם בדרכים מחרידות ובייסורים. במקום להציג את אלוהים כמקור נחמה הם מציירים אותו כרשע. לעומת זאת, דבר־אלוהים חושף את האמת לגבי המוות.
המקרא מכנה את המוות אויב ומשווה אותו למלך השולט על האנושות (רומים ה׳:17; קורינתים א׳. ט״ו:26). המוות הוא יריב כה חזק שאין איש היכול לו, וכל אדם יקר שמת הוא למעשה עוד קורבן מתוך קורבנותיו הרבים מספור. אמת מקראית זו מסבירה היטב את פשר העצב וחוסר האונים שאנו חשים במותו של אחד מיקירינו. ומכאן עולה שהרגשות הללו טבעיים לגמרי. אך האם אלוהים משתמש באויב הזה כדי לקחת את יקירינו לשמיים? ניתן למקרא להשיב על כך.
הכתוב בקהלת ט׳:5, 10 מציין: ”המתים אינם יודעים מאומה... אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול, אשר אתה הולך שמה”. מהי שאול? השאול היא הקבר המשותף של האנושות, אשר לשם הולכים בני האדם במותם. בקבר, המתים חסרי פעילות לחלוטין, ללא כל תזוזה, תחושה או מחשבה. ניתן להשוות את מצבם לשינה עמוקה.a המקרא מבהיר שאלוהים איננו לוקח את יקירינו כדי שיהיו איתו בשמיים. במוות הם שוכנים בקבר חסרי חיים.
ישוע נתן לכך משנה תוקף לאחר שידידו אלעזר מת. הוא דימה את המוות לשינה. אילו נלקח אלעזר לשמיים כדי להיות עם האל הכול־יכול, הרי שהחזרתו לתחום הארצי כדי שימות לבסוף שוב הייתה בבחינת מעשה לא־אוהב מצידו של ישוע. הכתוב מוסר שסמוך לקבר קרא ישוע בקול גדול: ”אלעזר, צא החוצה!” המקרא ממשיך: ”יצא המת”. אלעזר התחיל לחיות שוב. ישוע ידע שאלעזר מעולם לא עזב את כדור־הארץ. הוא שכב חסר חיים בקבר (יוחנן י״א:11–14, 34, 38–44).
תיעוד מקראי זה מסייע לנו להבין שהמוות אינו משמש אמצעי בידי אלוהים להעברת אנשים מהארץ לשמיים. אם כן, אנו יכולים להתקרב לאלוהים בידיעה שלא הוא הגורם לעצבוננו. ביכולתנו גם להיות בטוחים שהוא מבין לגמרי את הצער והנזק שהאויב הזה, המוות, גורם לנו. כמו כן, האמת המקראית ביחס למצב המתים מוכיחה שהמתים אינם סובלים באש גיהינום או במַצרף, אלא נמצאים במצב של חוסר חיים בקבר. אין סיבה אפוא שזכרם של יקירינו יהיה מוכתם ברגשי סלידה כלפי אלוהים או בפחד מהלא־נודע. יתרה מזו, יהוה מושיט לנו במקרא נחמה נוספת.
תקווה המובילה לאושר
הפסוקים שדנו בהם מצביעים על תקווה המהווה חלק חיוני מאושר אמיתי. המשמעות הבסיסית של המילה ”תקווה” בשימושיה במקרא רומזת על ציפייה בטוחה לדבר טוב. כדי להיווכח כיצד התקווה מסבה כיום אושר, הבה נחזור לפרשה שבה ישוע מקים את אלעזר לתחייה.
ישנן לפחות שתי סיבות לכך שישוע חולל את הנס. האחת, לסלק את הצער מלבם של מרתא, מרים וידידים אבלים אחרים. הם נהנו שוב מחברתו של יקירם. אבל ישוע ציין בפני מרתא סיבה שנייה, חשובה יותר: ”הלוא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את כבוד האלוהים” (יוחנן י״א:40). בנוסח הברית החדשה באנגלית מודרנית מאת ג׳. ב. פיליפ מתורגם החלק האחרון של הפסוק למילים ”הפלא שיכול אלוהים לחולל”. כאשר השיב לאלעזר את חייו, הראה ישוע בזעיר אנפין את מה שיהוה אלוהים יכול לעשות ויעשה בעתיד. הנה פרטים נוספים לגבי ”הפלא שיכול אלוהים לחולל”.
ביוחנן ה׳:28, 29 אמר ישוע: ”אל תתמהו על זאת, כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויצאו”. הכוונה היא שכל המתים בשאול, כולל יקירינו, ישובו לחיות. הכתוב במעשי השליחים כ״ד:15 מנדב עוד פרטים על התרחשות מופלאה זו: ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”. לפיכך גם ל”רשעים”, רבים שלא הכירו ולא שירתו את יהוה, תינתן בעתיד ההזדמנות לזכות בחסדו של אלוהים.
היכן תתרחש התחייה הזו? בתהלים ל״ז:29 נאמר: ”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה”. חשוב לרגע על משמעות הדבר. משפחות וחברים שהמוות הפריד ביניהם ייפגשו שוב כאן עלי אדמות. כמו כן, השמחה ודאי מציפה את לבך כשאתה חושב על הימים היפים שתבלה בחברת אנשים שידידותם הייתה בעבר יקרה לך.
יהוה רוצה שתהיה מאושר
דנו בשתי דרכים שבהן יהוה יכול לעזור לך להיות מאושר יותר למרות הבעיות. ראשית, הוא מספק ידע והדרכה דרך המקרא כדי לעזור לך להתמודד בהצלחה עם הקשיים. מלבד העזרה שהמקרא מגיש לנו בהתמודדות עם השכול, העצות הטמונות בו יכולות לסייע לנו גם להתמודד עם בעיות כלכליות ובריאותיות ולתת לנו את הכוח להחזיק מעמד אל מול אי צדק חברתי ואי־שקט פוליטי. ואם תיישם את ההדרכה שבו, תמצא שיהיה לך קל יותר עם בעיות אישיות אחרות.
שנית, לימוד המקרא מעניק לך תקווה העולה אלפי מונים מכל דבר אחר שיש לחברה האנושית להציע. תקומתם לחיים של חברים וקרובי משפחה היא חלק מהתקווה שהמקרא פורש לפנינו. הכתוב בההתגלות כ״א:3, 4 מספק פרטים נוספים: ”האלוהים יהיה [עם בני האדם], וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”. משמע הדבר שכל מקור לעצב בחייך צפוי בקרוב להיעלם לנצח. הבטחות המקרא יתגשמו, ויש לך אפשרות ליהנות מכך. עצם הידיעה שיבואו זמנים טובים יותר משרה עלינו תחושת הקלה. הידיעה שלא צפוי לך סבל נצחי לאחר המוות היא אכן סיבה לשמחה.
הנה דוגמא: לפני מספר שנים ראתה מריה את בעלה גווע לאיטו ממחלת הסרטן. עוד לפני שהספיקו הדמעות להתייבש היה עליה לעזוב עם שלוש בנותיה את ביתן בגלל בעיות כלכליות. כעבור שנתיים, גילתה מריה שהיא חולה בסרטן. היא עברה שני ניתוחים מסובכים וסובלת מדי יום מכאבים עזים. חרף הבעיות גישתה כה חיובית עד כדי כך שהיא מצליחה לעודד אחרים. איך היא שומרת על השמחה?
מריה מספרת: ”כשיש לי בעיה אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על עצמי. אני לא שואלת שאלות כמו: ’למה דווקא אני? למה אני צריכה לסבול ככה? למה חליתי?’ מחשבות שליליות מוציאות ממך את כל הכוחות. לכן, במקום זה אני מתעלת את כוחותיי לשירות יהוה ולהושטת עזרה לאחרים, וזה מעניק לי שמחה”.
איזה תפקיד יש לתקווה בחייה של מריה? היא נושאת עיניה אל העתיד, אל היום שבו יסיר יהוה מעל האנושות את המחלות ובעיות אחרות. כשמריה מבקרת בבית־החולים כדי לעבור טיפולים, היא חולקת את תקוותה עם חולי סרטן שאולי איבדו כל תקווה. באיזו מידה התקווה חשובה לה? היא אומרת: ”הרבה פעמים אני חושבת על מה שכתוב בעברים ו׳:19. שם פאולוס מתאר את התקווה כעוגן לנפש. בלי העוגן הזה אתה תהיה כמו ספינה שמיטלטלת בסערה. אבל אם אתה קשור לעוגן, לא נשקפת לך סכנה למרות ’הסערות’ שאתה עובר בחיים”. מה שעוזר למריה לשמור על השמחה היא אותה ה”תקווה לחיי עולם אשר האלוהים — אשר אינו מכזב — הבטיח”. תקווה זו יכולה להפוך גם אותך למאושר (טיטוס א׳:2).
לימוד המקרא עשוי לעזור לך למצוא שמחה אמיתית חרף הבעיות. ייתכן שאתה תוהה עד כמה זה מעשי. עדי־יהוה ישמחו להראות לך את התשובות המקראיות להן אתה זקוק כדי שבאמת תהיה מאושר. בעודך מצפה למימוש התקווה שנותן יהוה, תוכל להימנות עם מי ש’משיגים ששון ושמחה ומניסים יגון ואנחה’ (ישעיהו ל״ה:10).
[הערת שוליים]
a האנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 2003, (אנג׳) מתארת את השאול כ”מקום שאין בו לא כאב ולא הנאה, לא עונש ולא שכר”.
[תמונה בעמוד 5]
רק האמת המקראית יכולה להקל את הכאב
[תמונה בעמוד 7]
התקווה המקראית אודות תחיית המתים עשויה לתרום לאושרך