כבוד האדם — זכות המופרת לא אחת
”כל פרט בחיי המחנה הוריד אותנו שלב נוסף בסולם ההשפלות והביזיון” (מגדלנה קוּסֶרוֹב רוֹיְטֶר, ניצולת מחנה ריכוז נאצי).
מחרידים ככל שהיו הזוועות במחנות הריכוז הנאציים במלחמת העולם השנייה, אלו לא היו הראשונות ולא האחרונות שרמסו את כבוד האדם. במבט אל העבר ואל ההווה, התמונה ברורה: ”סולם ההשפלות והביזיון” הוא סולם ארוך שלא מעט ירדו בו.
על כל פנים, רמיסת כבוד האדם אינה מתבטאת אך ורק במעשים הברבריים שהכתימו את דפי ההיסטוריה. היא חושפת את פרצופה המכוער גם בדרכים מחוכמות יותר. חשוב לדוגמה על ילד שנופל קורבן להקנטות בשל מאפיין פיזי כלשהו. או על מהגר המושם ללעג בגלל מנהגים ”זרים” מסוימים. או על אדם המופלה לרעה בגלל צבע עורו או מוצאו. הצד הפוגע אולי רואה בכך לא יותר מהלצה, אך הכאב וההשפלה שחשים המושמצים אינם משעשעים כלל וכלל (משלי כ״ו:18, 19).
מהו כבוד האדם?
מילון אחד מגדיר את המילה כבוד כ’רגש של הערכה או הערצה ויחס של אדיבות כלפי אדם; תחושת ערך עצמי’. לפיכך, כבוד האדם כולל את האופן שבו אנו רואים את עצמנו ואת האופן שבו אחרים מתייחסים אלינו. הדימוי העצמי אומנם מושפע ממגוון גורמים, אך עם זאת האופן שבו אחרים רואים אותנו ומתייחסים אלינו משפיע במידה ניכרת על הערך העצמי שלנו בחיי היום יום.
עניים, חסרי ישע וחלשים קיימים בכל חברה. אולם נסיבות אלו אינן חייבות בהכרח לגרוע מכבודו העצמי של האדם. היחס והתגובה מצד החברה הם שיכולים לפגוע בכבודו. המציאות העגומה היא שלרוב נוטים לרמוס דווקא את כבודם של מי שגורלם לא שפר עליהם ולזלזל בהם. לא פעם אנו שומעים שמתייחסים בנבזות לקשישים, לעניים ולאנשים בעלי מוגבלות שכלית או גופנית, ואומרים להם שהם לא שווים כלום ושהם חסרי תועלת.
מדוע בני אדם משפילים איש את רעהו? האם זכותו הבסיסית של האדם לכבוד תמומש אי פעם? המאמר הבא יספק תשובות משביעות רצון לשאלות הללו מתוך דבר־אלוהים, המקרא.