אֶבּלָה — עיר קדומה שהגיחה מתהום הנשייה

בקיץ 1962 סָקר הארכיאולוג האיטלקי הצעיר פאולו מַתִּיֶה את המישורים בצפון מערב סוריה,‏ אך לא היו לו ציפיות גבוהות.‏ שטחה הפנימי של סוריה נחשב לאזור דל מבחינה ארכיאולוגית.‏ ואולם,‏ בעקבות החפירות שהחלו כעבור שנתיים בתל מַרדיך,‏ כ־60 קילומטר מדרום לחַלַבּ,‏ הגיחה מה שהוגדרה בפי רבים ”‏התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר במאה ה־​20”‏.‏

כתובות עתיקות העידו על קיומה של עיר בשם אֶבּלָה.‏ עם זאת,‏ איש לא ידע תחת איזה תל,‏ מבין המוני התלים הפזורים ברחבי המזרח התיכון,‏ מצויה העיר.‏ בכתובת אחת מסופר על נצחונותיו של סרגון מלך אַכַּד על הערים ”‏מארי,‏ יַרִמֻתִ ואֶבּלָה”‏.‏ בכתובת אחרת מזכיר המלך השומרי גוּדֶאָה את העצים היקרים שקיבל מ”‏הרי איבלה [‏אבלה]‏”‏.‏ השם אבלה מופיע גם בכַּרְנַךּ שבמצרים ברשימת הערים הקדומות שכבש פרעה תְחוֹתְמֶס ה־​3.‏ ברור אפוא מדוע הארכיאולוגים חיפשו את אבלה.‏

החפירות נמשכו ובסופו של דבר נשאו פרי.‏ בשנת 1968 נתגלה חלק מפסלו של אִבִּת־​לִם מלך אבלה,‏ ועליו כתובת הקדשה בשפה האכדית לאלה אִשתַר אשר ”‏האירה את שמי אבלה”‏.‏ הממצאים הארכיאולוגיים החלו לחשוף ”‏שפה חדשה,‏ היסטוריה חדשה ותרבות חדשה”‏.‏

תימוכין לכך שבתל מרדיך שכנה אבלה הקדומה נמצאו ב־​1974/‏1975,‏ עם חשיפתם של לוחות בכתב היתדות שעליהם הופיעה פעמים רבות שמה של העיר הקדומה.‏ מן החפירות התברר גם שהעיר התקיימה לפחות בשני פרקי זמן שונים.‏ לאחר תקופת השפעה נרחבת,‏ חרבה העיר.‏ ואחרי שנבנתה מחדש,‏ נהרסה בשנית ושקעה מאות שנים בתהום הנשייה.‏

עיר בעלת היסטוריה עשירה

הערים הקדומות ביותר נבנו על גבי אדמות סחף,‏ כמו האדמות שבין הנהרות הפרת והחידקל אשר איפשרו חקלאות אינטנסיבית.‏ הערים הראשונות המוזכרות במקרא שכנו בארם נהריים (‏בראשית י׳:‏10‏)‏.‏ השם אבלה משמעו כנראה ”‏אבן לבנה”‏,‏ והכוונה היא לשכבת אבן הגיר שעליה עמדה העיר.‏ אתר זה נבחר כנראה מפני ששכבת אבן הגיר הבטיחה אספקת מים טבעית,‏ גורם חיוני באזור המרוחק מנהרות גדולים.‏

בשל כמות המשקעים הנמוכה יחסית באזור אבלה,‏ ניתן היה לגדל בסביבותיה בעיקר דגנים,‏ גפנים ועצי זית.‏ האזור התאים גם לגידול בקר ובייחוד כבשים.‏ מיקומה האסטרטגי של העיר — בין מישורי ארם נהריים לבין חוף הים התיכון — הקל על הסחר בעצים,‏ באבנים יקרות למחצה ובמתכות.‏ העיר חלשה על אזור המאוכלס ב־​000,‏200 איש,‏ ועד עשירית מהם התגוררו בבירה.‏

שרידיו של ארמון גדול מעידים על תפארתה של התרבות האֶבּלאית.‏ הכניסה לארמון הייתה מבעד לשער שהתנשא לגובה של 12 עד 15 מטר.‏ עם הזמן הורחב הארמון כדי לענות על הצרכים הגדלים של השלטון שהלך והתחזק.‏ פקידי הממשל תפקדו על־פי מבנה היררכי מורכב — המלך והמלכה נהנו מתמיכתם של ”‏אדונים”‏ ו”‏זקנים”‏.‏

נתגלו יותר מ־​000,‏17 לוחות וחלקי חרס.‏ מדובר היה ככל הנראה בלמעלה מ־​000,‏4 לוחות שלמים שהונחו בקפידה על גבי מדפים מעץ.‏ תעודות אלו מעידות על קשרי המסחר הענפים של אבלה.‏ לדוגמה,‏ העיר סחרה עם מצרים,‏ כפי שעולה מן הסמלים המלכותיים של שני פרעונים.‏ הלוחות כתובים ברובם בכתב יתדות שומרי,‏ אך חלקם כתובים באֶבְּלָאִית,‏ שפה שמית עתיקה מאוד שפוענחה תודות לתעודות אלו.‏ המזרחנים הופתעו לגלות שפה שמית כה עתיקה.‏ מעניין לציין שחלק מן התעודות מכילות רשימות שומריות־​אבלאיות דו־​לשוניות.‏ הספר אבלה — משורשי התרבות העירונית (‏Ebla​—Alle origini della civiltà urbana)‏ מכנה אותן ”‏המילונים הקדומים ביותר המוכרים לנו”‏.‏

אבלה הייתה כנראה מעצמה צבאית,‏ שכן בגילופים שנתגלו בחפירות נראים לוחמים אבלאים מוציאים להורג את אויביהם או מציגים לראווה את ראשיהם הערופים.‏ אלא שפארה של אבלה נמוג עם התעצמותן של אשור ובבל.‏ לא קל להתחקות במדויק אחר השתלשלות האירועים,‏ אבל נראה כי סרגון ה־​1 (‏לא סרגון המוזכר בישעיהו כ׳:‏1‏)‏ ואחר כך נכדו נַרַם־​סין תקפו את אבלה.‏ מן הראיות הארכיאולוגיות מתברר שההתנגשויות היו אלימות,‏ והפשיטות אכזריות.‏

כאמור,‏ אחרי זמן מה פרחה העיר מחדש ואף נעשתה לגורם השפעה מרכזי באזור.‏ העיר החדשה נבנתה על־​פי תוכנית סדורה ומדויקת,‏ דבר שהעצים את הדרה.‏ בעיר התחתית היה מתחם קדוש לכבוד האלה אִשתַר,‏ אשר נחשבה גם בעיני הבבלים לאלת הפריון.‏ אולי שמעת על שער אשתר המפורסם,‏ שנתגלה בחורבות בבל.‏ מבנה מרשים במיוחד באבלה שימש כנראה למגורי אריות שנחשבו לקדושים במסגרת פולחן אשתר.‏ וזה מביא אותנו לדתה של אבלה.‏

הדת באבלה

כמו במקומות אחרים במזרח הקדום,‏ באבלה היה פַּנְתֵיאוֹן של אלים.‏ עימם נמנו הבעל,‏ הדד (‏שם המופיע כחלק משמותיהם של כמה ממלכי ארם)‏ ודגן (‏מלכים א׳.‏ י״א:‏23;‏ ט״ו:‏18;‏ מלכים ב׳.‏ י״ז:‏16‏)‏.‏ אנשי אבלה סגדו להם ויחד עם זאת כיבדו אלים של עמים אחרים.‏ מן הממצאים האריכאולוגיים עולה כי בייחוד באלף השני לפה״ס,‏ נהגו האבלאים גם לסגוד לבני מלוכה קדומים שהועלו לדרגת אל.‏

בני אבלה לא שמו את מלוא מבטחם באליליהם.‏ אבלה החדשה הייתה מוקפת חומות כפולות שוודאי הרתיעו כל אויב.‏ החומות החיצוניות היו בהיקף של קרוב ל־​3 קילומטרים,‏ והן עדיין בולטות לעין.‏

ואולם,‏ גם אבלה המחודשת באה אל קיצה.‏ מעצמה גדולה זו לשעבר ספגה מפלה ניצחת כנראה בידי החיתים בסביבות 1600 לפה״ס.‏ על־​פי שיר עתיק,‏ אבלה ”‏נופצה ככלי חרס”‏,‏ ועד מהרה נעלמה מבימת ההיסטוריה.‏ מסמך שנכתב בידי צלבנים שצעדו לירושלים ב־​1098 מזכיר את האתר שעליו שכנה בעבר אבלה ומגדיר אותו כנקודה מרוחקת הקרויה מרדיך.‏ אבלה למעשה נשכחה ורק אחרי מאות בשנים הגיחה מתהום הנשייה.‏

‏[‏תיבה בעמוד 14]‏

אבלה והמקרא

מאמר שראה אור ב־​1976 בכתב העת ביבליקל ארכאולוג‏׳‏יסט עורר את סקרנותם של חוקרי המקרא.‏ מפענח לוחות אבלה העלה את האפשרות,‏ כי בלוחות מצוטטים בין היתר שמותיהם של אנשים ומקומות שהוזכרו מאות שנים מאוחר יותר במקרא.‏ יש שאולי הרחיקו לכת מעבר למה שנכתב במאמר והחלו לטעון שבאבלה נמצאו ראיות ארכיאולוגיות לאמיתות ספר בראשית.‏a הישועי מיטשל דהוד טען כי ”‏לוחות החרס [‏מאבלה]‏ מאירים את מחשכי המקרא”‏.‏ לשיטתו הם יוכלו,‏ לדוגמה,‏ לשפוך אור על ”‏בעיית עתיקותו של שם אלוהי ישראל”‏.‏

טקסטים אלה נבחנים כיום בצורה יותר אובייקטיבית.‏ בהתחשב בעובדה שעברית ואֶבְּלָאִית הן שפות שמיות,‏ צפוי שחלק משמות הערים או האישים יהיו דומים או זהים לשמות שבמקרא.‏ אך אין זה אומר בהכרח שמדובר באותם מקומות ודמויות.‏ ימים יגידו באיזו מידה ישפיעו התגליות באבלה על חקר המקרא.‏ אשר לשם אלוהים,‏ מחבר המאמר בביבליקל ארכאולוג‏׳‏יסט מכחיש כי אי פעם טען שהשם ”‏יהוה”‏ מופיע בטקסטים האבלאיים.‏ יש הטוענים שהסימן בכתב היתדות המתורגם ל”‏יה”‏ מצביע על אחד מן האלים הרבים בפנתיאון של אבלה,‏ ואילו מומחים אחרים מסבירים שזהו בסך הכול סימן דקדוקי.‏ כך או כך,‏ אין הכוונה כאן ליהוה,‏ אל האמת האחד והיחיד (‏דברים ד׳:‏35;‏ ישעיהו מ״ה:‏5‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏מפה/‏תמונה בעמוד 12]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הים התיכון

כנען

סוריה

חַלַבּ

אבלה (‏תל מַרדיך)‏

נהר הפרת

‏[‏שלמי תודה]‏

ארכיאולוג:‏ ’Missione Archeologica Italiana a Ebla - Università degli Studi di Roma ‘La Sapienza

‏[‏תמונה בעמוד 12,‏ 13]‏

עדי זהב המתוארך ל־1750 לפה״ס בקירוב

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

שרידי הארמון הגדול

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

ציורים של לוחות חרס שנשמרו בארכיון

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

לוח בכתב יתדות

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

שרביט מצרי,‏ 1750–1700 לפה״ס

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

לוחם אבלאי עם ראשי אויבים

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

מצבה המוקדשת לאלה אשתר

‏[‏שלמי תודה]‏

‏’Missione Archeologica Italiana a Ebla - Università degli Studi di Roma ‘La Sapienza

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]‏

כל התמונות (‏מלבד שרידי הארמון)‏:‏ ’Missione Archeologica Italiana a Ebla - Università degli Studi di Roma ‘La Sapienza