‏”‏בצל החוכמה”‏

‏”‏קְנֹה חוכמה מה טוב מחרוּץ [‏זהב‏]‏!‏ וקנות בינה נבחר מכסף”‏,‏ נאמר במשלי ט״ז:‏16‏.‏ מדוע חוכמה יקרה מפז?‏ ”‏כי בצל החוכמה בצל הכסף,‏ ויתרון דעת החוכמה תחַיֶה [‏שומרת על חיי]‏ בעליה”‏ (‏קהלת ז׳:‏12‏)‏.‏ כיצד החוכמה מחיה את בעליה?‏

אם נקנה את חוכמת אלוהים,‏ כלומר אם נרכוש ידע מדויק מתוך דבר־​אלוהים,‏ המקרא,‏ וניישם את הכתוב בו,‏ יסייע לנו הדבר ללכת בדרך הרצויה בעיני יהוה (‏משלי ב׳:‏​10–12‏)‏.‏ שלמה המלך אומר:‏ ‏”‏מסילת ישרים סור מרע.‏ שומר נפשו נוצר דרכו”‏ (‏משלי ט״ז:‏17‏)‏.‏ כן,‏ החוכמה מצילה את בעליה מדרכים רעות ושומרת על חייו!‏ המשלים החכמים והתמציתיים שבמשלי ט״ז:‏​16–33 מראים כיצד החוכמה האלוהית משפיעה לטובה על אישיותנו,‏ על אופן דיבורנו ועל מעשינו.‏a

הייו ’‏שפלי רוח’‏

החוכמה המאונשת מוצגת כמי שאומרת:‏ ”‏גאה וגאון.‏.‏.‏ שנאתי”‏ (‏משלי ח׳:‏13‏)‏.‏ גאווה וחוכמה הן שתי תכונות קוטביות.‏ עלינו לפעול בחוכמה ולהיות ערניים לבל נפתח נטייה לגאווה וליהירות.‏ עלינו לעמוד על המשמר בייחוד אם ההצלחה מאירה לנו פנים בתחומים כלשהם או אם יש לנו תפקיד אחראי בקהילה המשיחית.‏

‏”‏לפני שבר גאון,‏ ולפני כישלון גֹבה רוח”‏,‏ מתריע הכתוב במשלי ט״ז:‏18‏.‏ תן דעתך ל”‏שבר”‏ הגדול ביותר שאירע ביקום — מפלתו של בן רוחני מושלם של אלוהים אשר הפך עצמו לשטן (‏בראשית ג׳:‏​1–5;‏ ההתגלות י״ב:‏9‏)‏.‏ האם זה לא נכון שלפני מפלתו גבה לבו של השטן?‏ המקרא מצביע על כך,‏ בציינו שאיש צעיר באמונה לא ימונה לתפקיד השגחה בקהילה המשיחית,‏ ‏”‏פן יתייהר וייפול בדין השטן”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1,‏ 2,‏ 6‏)‏.‏ עד כמה חשוב שניזהר לא לתרום לחיזוק הגאווה בלב רעינו,‏ ולא לאפשר לתכונה זו להתפתח בנו!‏

‏”‏טוב שפל רוח את ענווים מחלק שלל את גאים”‏,‏ מציין משלי ט״ז:‏19‏.‏ עצה זו הוכחה כעצה טובה במקרה של נבוכדנאצר מלך בבל הקדומה.‏ בגאוותו הקים בעמק דורא צלם ענק,‏ שככל הנראה היה בדמותו.‏ אפשר שהפסל הוצב על כן גבוה מאוד ובעקבות זאת נישא לגובה של 27 מטרים (‏דניאל ג׳:‏1‏)‏.‏ אנדרטה ענקית זו הוצבה כסמל מרשים לאימפריה שבראשה עמד נבוכדנאצר.‏ מבנים גבוהים ורמים כגון פסל זה,‏ או אובליסקים,‏ צריחי כנסייה וגורדי שחקים נוטים להרשים בני אדם — אך לא את אלוהים.‏ נעים זמירות ישראל שר:‏ ”‏רם יהוה,‏ ושפל יראה;‏ וגבוה ממרחק יְיֵדָע”‏ (‏תהלים קל״ח:‏6‏)‏.‏ לאמיתו של דבר,‏ ”‏מה שמרוֹמָם אצל בני אדם תועבה הוא לפני אלוהים”‏ (‏לוקס ט״ז:‏15‏)‏.‏ מוטב להתרועע עם ’‏אנשים פשוטים’‏ מאשר ’‏להלך בגדולות’‏ (‏רומים י״ב:‏16‏)‏.‏

‏’‏השכילו פיכם והוסיפו לקח’‏

כיצד קניית חוכמה משפיעה על אופן דיבורנו?‏ המלך החכם אומר לנו:‏ ‏”‏משכיל על דבר ימצא טוב,‏ ובוטח ביהוה אשריו.‏ לחכם לב ייקרֵא נבון,‏ ומֶתֶק שפתיים יוסיף לקח [‏כוח שכנוע‏]‏.‏ מקור חיים שכל [‏התובנה של‏]‏ בעליו;‏ ומוּסר אווילים איוולת.‏ לב חכם ישכיל פיהו,‏ ועל שפתיו יוסיף לקח”‏ (‏משלי ט״ז:‏​20–23‏)‏.‏

החוכמה מסייעת לנו לשים דברי שכל בפינו ולדבר באופן משכנע.‏ מדוע?‏ מכיוון שאדם חכם לב חותר ’‏למצוא טוב בדבר,‏ ובוטח ביהוה’‏.‏ אם נעשה כל מאמץ למצוא טוב באחרים,‏ גדולים הסיכויים שנדבר עליהם טובות.‏ במקום להשתמש במילים נוקבות ולהיות וכחני יהיה מוצא פינו מתוק ומשכנע.‏ אם נשכיל להבין את מצבו של האחר,‏ נוכל לדעת אילו קשיים יש לו וכיצד הוא מתמודד איתם.‏

פה המפיק דברי חוכמה חשוב גם בהכרזת בשורת המלכות ובפעילות עשיית התלמידים.‏ כשאנו מלמדים את דבר־​אלוהים,‏ מטרתנו אינה להעביר מידע מקראי ותו לא,‏ אלא להגיע ללב האנשים.‏ לשם כך אנחנו צריכים להוסיף דברי שכנוע.‏ השליח פאולוס הפציר בשותפו טימותיאוס להמשיך לעמוד בדברים ’‏שהשתכנע באמיתותם’‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏14,‏ 15‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

לפי מילון ביאורי של מילים בברית החדשה מאת וו.‏ א.‏ וַין,‏ המילה היוונית שתורגמה ל”‏שכנוע”‏ משמעה בין היתר ‏”‏להביא לכדי שינוי דעה מכוח ההיגיון או מכוח שיקולים מוסריים”‏.‏ כדי להעלות טיעונים משכנעים שיובילו לשינוי דעה,‏ יש צורך שנכיר היטב את הלך המחשבה,‏ את תחומי ההתעניינות,‏ את הנסיבות ואת הרקע של מאזיננו.‏ כיצד נרכוש את הידע הזה?‏ התלמיד יעקב משיב:‏ ’‏הייו מהירים לשמוע,‏ בלתי נחפזים לדבר’‏ (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ אם נעודד את בן שיחנו להתבטא ונהיה קשובים לדבריו,‏ נדע מה בלבו.‏

השליח פאולוס היה אמן השכנוע (‏מעשי השליחים י״ח:‏4‏)‏.‏ אפילו אחד ממתנגדיו,‏ דֶמֶטְריוּס שהיה צורף כסף,‏ הודה בכך:‏ ”‏לא רק באפסוס אלא כמעט בכל אסיה שאול [‏פאולוס]‏ הזה שיכנע והדיח המון רב”‏ (‏מעשי השליחים י״ט:‏26‏)‏.‏ האם פאולוס זקף לזכותו את העובדה שבישר ביעילות?‏ לא ולא.‏ הוא ראה בהטפתו ’‏הוכחה של רוח [‏אלוהים]‏ וגבורתו’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ב׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ רוח קודשו של יהוה עוזרת גם לנו.‏ מאחר שיש לנו ביטחון ביהוה,‏ אנו משוכנעים שהוא תומך בנו בשירותנו כשאנו משתדלים לומר דברי שכל ולדבר באופן משכנע.‏

אין תימה אפוא שאדם ”‏חכם לב”‏ נקרא ”‏נבון”‏!‏ (‏משלי ט״ז:‏21‏)‏ ה”‏שכל”‏ הוא ”‏מקור חיים”‏ לבעליו.‏ אך מה לגבי האווילים?‏ הללו ’‏בזים לחוכמה ולמוסר’‏ (‏משלי א׳:‏7‏)‏.‏ מה הם קוצרים כאשר הם דוחים את מוסר יהוה?‏ כאמור,‏ שלמה אומר:‏ ”‏מוּסר אווילים איוולת”‏ (‏משלי ט״ז:‏22‏)‏.‏ הם מקבלים עוד מוסר המתבטא לא אחת בעונש כבד.‏ האווילים גם עלולים להמיט על עצמם סבל,‏ בושה,‏ מחלות ואפילו מוות בטרם עת.‏

מלך ישראל מצביע על עוד השפעות טובות שיש לחוכמה על אופן דיבורנו,‏ ומציין:‏ ‏”‏צוף דבש אמרי נועם,‏ מתוק לנפש ומרפא לעצם”‏ (‏משלי ט״ז:‏24‏)‏.‏ כפי שהדבש מתוק ומשקיט חיש קל את הרעב,‏ אמרי נועם מעודדים ומשיבי נפש.‏ כמו כן,‏ לדבש סגולות ריפוי והוא יפה לבריאות.‏ הוא הדין באשר לאמרי נועם — הם יפים לבריאות מבחינה רוחנית (‏משלי כ״ד:‏13,‏ 14‏)‏.‏

היזהרו מ’‏דרך ישרה’‏ לכאורה

שלמה אומר:‏ ‏”‏יש דרך ישר לפני איש,‏ ואחריתה דרכי מוות”‏ (‏משלי ט״ז:‏25‏)‏.‏ משל זה מזהיר מפני רמייה עצמית ומפני הרדיפה אחר אורח חיים המנוגד לחוקי אלוהים.‏ דרך הנראית מנקודת מבט אנושית ישרה,‏ עלולה להיות מנוגדת בתכלית לעקרונות הצדק שבדבר־​אלוהים.‏ בנוסף,‏ השטן מקדם שיטת התעייה זו כך שעל האדם מופעלים לחצים לבחור בדרך הישרה בעיניו,‏ בעוד שלאמיתו של דבר סופה מוות.‏

ההגנה הטובה ביותר מפני הונאה עצמית היא להיות בעלי לב חכם ונבון ובעלי מצפון המודרך על־​פי ידע מדבר־​אלוהים.‏ כאשר עלינו להחליט החלטות — אם בקשר לענייני מוסר ולעבודת אלוהים ואם בכל נושא אחר — הדרך הטובה ביותר להישמר מפני הונאה עצמית,‏ היא לכוון את צעדינו על־​פי קנה המידה של אלוהים באשר לטוב ולרע.‏

‏”‏נפש עָמֵל עמלה לו”‏

המלך החכם ממשיך בדבריו:‏ ‏”‏נפש עָמֵל עמלה לו,‏ כי אָכַף [‏לחץ‏]‏ עליו פיהו”‏ (‏משלי ט״ז:‏26‏)‏.‏ שלמה מציין כי תאבונו של הפועל למזון גורם לו ’‏לעמול’‏,‏ משום שרעבונו ’‏לוחץ עליו’‏,‏ כלומר משמש לו דחף מניע.‏ תאווה רגילה,‏ כמו תאבוננו למזון,‏ עשויה להניע אותנו להיות יצרניים.‏ תאווה מסוג זה מניבה פרי טוב.‏ ואולם,‏ מה קורה כאשר מאפשרים לתאווה טבעית להתפתח בצורה כה מוגזמת עד שהיא הופכת לתאוותנות?‏ דומה הדבר למדורה לצורכי בישול ההופכת לשריפת יער בלתי מבוקרת.‏ תאוותנות הינה תאווה הרסנית היוצאת מכלל שליטה.‏ איש נבון מודע לסכנה ומרסן אפילו את תאוותיו החיוביות.‏

אל ’‏תלכו בדרך לא טוב’‏

מוצא פינו עלול להיות הרסני כאש להבה.‏ שלמה מתאר את ההשלכות הרות האסון כשמחפשים מגרעות באחרים ומרכלים עליהם ברבים.‏ הוא מציין:‏ ‏”‏איש בליעל כורה רעה,‏ ועל שפתו כאש צרבת.‏ איש תהפוכות [‏מזימות‏]‏ יְשַלח מדון,‏ ונרגן [‏משמיץ‏]‏ מפריד אלוף”‏ (‏משלי ט״ז:‏27,‏ 28‏)‏.‏

מי שמנסה ’‏לצרוב’‏ את המוניטין של רעהו,‏ ”‏איש בליעל”‏ הוא.‏ עלינו להשתדל לחפש את הטוב באחרים ולומר דברים שיולידו אצל השומעים תחושה של כבוד כלפיהם.‏ ומה אם אנו מטים אוזן למי שמפיצים רכילות מזיקה?‏ דבריהם עלולים לעורר בנקל חשדות חסרי שחר וכך להפריד בין חברים ולגרום לפילוגים בקהילה.‏ החוכמה תדחק בנו לא לשמוע לדבריהם.‏

שלמה מזהיר מפני כוח פיתוי העלול לגרום לאדם להלך בדרך מוטעית.‏ הוא אומר:‏ ‏”‏איש חמס [‏אלים‏]‏ יפַתֶה רעהו,‏ והוליכו בדרך לא טוב.‏ עוצֶה ‏[‏ממצמץ‏]‏ עיניו לחשוב תהפוכות [‏לרקום מזימות‏]‏,‏ קורץ שפתיו כילה [‏השלים‏]‏ רעה”‏ (‏משלי ט״ז:‏29,‏ 30‏)‏.‏

האם עובדי האל האמיתיים עלולים להיות מושפעים מכוח הפיתוי של האלימות?‏ רבים כיום בעולם מתפתים לרקום מזימות.‏ הם מעודדים או מבצעים מעשי אלימות.‏ אולי אין זה קשה עבורנו להימנע מלהשתתף ישירות במעשי אלימות כאלה.‏ אך מה אם אנו מתפתים לכך בדרכים תמימות לכאורה?‏ האין זה נכון שמיליונים מתפתים ליהנות מבידור או מענפי ספורט המאדירים את האלימות?‏ המקרא מזהיר מפורשות:‏ ”‏הולך את חכמים יחכם,‏ ורועה כסילים יֵרוֹע”‏ (‏משלי י״ג:‏20‏)‏.‏ איזו הגנה מספקת לנו חוכמת אלוהים!‏

מה ניתן לומר על אדם שבילה כל ימיו בחברת חכמים ונבונים ו’‏בדרך לא טוב לא הלך’‏?‏ מי שמתהלך כל ימיו בדרך הצדקה הוא כליל יופי בעיני יהוה וראוי לכבוד.‏ ‏”‏עטרת תפארת שיבה [‏כאשר‏]‏ בדרך צדקה תימצא”‏,‏ נאמר במשלי ט״ז:‏31‏.‏

מאידך,‏ אין שום דבר יפה בכעס משולח רסן.‏ לקין,‏ בנם הבכור של אדם וחוה,‏ ’‏חרה מאוד’‏ על אחיו הבל,‏ והוא ’‏קם אליו והרגו’‏ (‏בראשית ד׳:‏1,‏ 2,‏ 5,‏ 8‏)‏.‏ אף שלפעמים כעסנו מוצדק,‏ עלינו לעמוד על המשמר לבל יצא מכלל שליטה.‏ משלי ט״ז:‏32 מציין בבירור:‏ ‏”‏טוב ארך אפיים מגיבור,‏ ומושל ברוחו מלוכד עיר”‏.‏ כעס משולח רסן אינו מעיד על כוח או על מידות טובות.‏ זוהי חולשה העלולה ’‏להוליך איש בדרך לא טוב’‏.‏

כאשר ’‏מיהוה כל משפט’‏

‏”‏בחֵיק יוטל את הגורל,‏ ומיהוה כל משפטו”‏,‏ אומר מלך ישראל (‏משלי ט״ז:‏33‏)‏.‏ בעם ישראל הקדום,‏ הודיע יהוה את רצונו לעתים דרך הגורלות.‏ הגורלות היו חלוקי אבן או לוחות עשויים עץ או אבן.‏ תחילה,‏ הופנתה ליהוה בקשה כלשהי כדי שיקבע בעניין מסוים.‏ לאחר מכן,‏ הוטלו הגורלות לתוך כנף בגד ואז נשלפו החוצה.‏ התוצאות התקבלו כהחלטה מאת אלוהים.‏

כיום יהוה אינו מודיע למשרתיו את רצונו דרך גורלות.‏ הוא מגלה את רצונו דרך דברו,‏ המקרא.‏ הבסיס לקניית חוכמת אלוהים הוא רכישת ידע מדויק מתוך מה שכתוב במקרא.‏ על כן,‏ אל לנו להרשות שיעבור יום אחד מבלי שנקרא בכתבי־​הקודש (‏תהלים א׳:‏1,‏ 2;‏ מתי ד׳:‏4‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

מדוע החוכמה טובה בהרבה מזהב?‏

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

מה מוסיף כוח שכנוע לשפתיך כאשר אתה מבשר?‏

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

‏”‏איש בליעל כורה רעה”‏

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

כעס משולח רסן עלול ’‏להוליך איש בדרך לא טוב’‏

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

לאלימות יש כוח פיתוי