תל ערד ועדותו החרישית
עיר אבודה. מקדש מסתורי. מטמון עשיר בכתובות קדומות. זה נשמע אולי כמו מתכון לסרט הרפתקאות, אך למעשה, כל זאת ועוד נותר חבוי במשך מאות שנים תחת שכבות של חול בתל ערד, עד אשר באו ארכיאולוגים והחלו לחפור שם.
ערד של ימינו נתפסת בעיני מבקרים רבים כעיר ישראלית טיפוסית. היא שוכנת במדבר יהודה, מערבית לים המלח ומונה 000,27 תושבים. ערד הקדומה שכנה כשמונה קילומטרים מערבה משם. במקום זה הסירו הארכיאולוגים בזהירות שכבות של חול וחשפו שפע של מבנים וכתובות.
כתובות אלו הופיעו על גבי אוסטרקונים, שברי חרס ששימשו לכתיבה. שיטת כתיבה זו הייתה נפוצה בתקופת המקרא. אוסף האוסטרקונים שנתגלה בחפירות ערד נחשב לאוסף הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל. אם כן, מהי חשיבותו של אתר חפירות זה?
הממצאים בתל ערד הם מתקופות שונות בהיסטוריה המקראית, החל מתקופת השופטים וכלה בפלישת הבבלים ליהודה ב־607 לפה״ס. לכן ממצאים אלו עוזרים לנו לאמת את דיוקו של המקרא. כמו כן, הם מספקים לנו דוגמאות מאירות עיניים בנוגע לאופן שבו עם ישראל הקדום התייחס לשמו הפרטי של אלוהים.
ערד והמקרא
המקרא אינו שופך אור רב על ערד. אולם עיר זו, ששכנה בנקודה אסטרטגית, חלשה פעם על נתיב סחר ראשי. אם כן, אין זה מפתיע שמקורות היסטוריים וממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שלאורך השנים, ידעה עיר קדומה זו עליות ומורדות: היא שוב ושוב נכבשה, נחרבה ונבנתה מחדש. בעקבות הבנייה המחודשת נוצר במשך הדורות תל גדול מאוד.
המקרא מזכיר לראשונה את ערד בהתייחסו לחלק האחרון של 40 שנות נדודי בני ישראל במדבר. זמן קצר לאחר מות אחיו של משה, אהרון, עברו בני העם בסמוך לגבול הדרומי של הארץ המובטחת. מלך ערד הכנעני ראה בנוודי מדבר אלה מטרה קלה ופתח במתקפה. בעזרת יהוה אלוהים השיבו בני ישראל מלחמה שַׁערָה, נחלו ניצחון מוחץ והחריבו את ערד עד היסוד, אך כפי הנראה נותרו מספר ניצולים (במדבר כ״א:1–3).
הכנענים מיהרו לבנות מחדש את עירם שהעניקה להם יתרון אסטרטגי. כעבור מספר שנים, כאשר הגיע יהושע לאזור מכיוון צפון, ומחה באופן שיטתי את הכנענים מ”ההר והנגב”, התייצבו מולו אויבים שונים וביניהם ”מלך ערד” (יהושע י׳:40; י״ב:14). מאוחר יותר התיישבו באזור זה של הנגב צאצאיו של חובב הקיני, אשר חבר למחנה ישראל במהלך נדודיהם במדבר (שופטים א׳:16).
ממצאים ארכיאולוגיים
בחורבות תל ערד ניתן למצוא תימוכין מעניינים למאורעות מאוחרים יותר במקרא. לדוגמה, ארכיאולוגים חשפו מצודות מתקופות שונות, אשר את חלקן אפשר בהחלט לתארך לימי שלמה המלך שנודע במפעלי הבנייה הנרחבים שלו (מלכים א׳. ט׳:15–19). באחת משכבות התל, המתוארכת לתחילת המאה העשירית לפה״ס, מצויות עדויות לשריפה שכילתה את העיר. ממצאים אלה הם מאותה תקופה שבה פלש שישק מלך מצרים ליהודה, חמש שנים בלבד לאחר מות שלמה. תחריט קיר מכַּרְנַךּ שבדרום מצרים, מנציח את הפלישה ומונה את ערד בין הערים הרבות שנכבשו (דברי הימים ב׳. י״ב:1–4).
מרתקת במיוחד היא העובדה שחלק ניכר מכ־200 האוסטרקונים (חרסים) שנתגלו שם נושאים שמות מקראיים כגון: פַּשחוּר, מְרֵמוֹת ובני קורח. חלק מתעודות חילוניות אלה מעוררות עניין רב מאוד מפני שמופיע בהן השם יהוה — שמו הפרטי והייחודי של האל הכול יכול. מאוחר יותר בשל אמונות טפלות, החלו רבים להחזיק באמונה שהגיית שם אלוהים או כתיבתו הן בגדר חילול הקודש. אולם, הממצאים בתל ערד, בדומה לממצאים רבים אחרים, מאשרים שבתקופת התנ״ך נעשה שימוש תדיר בשם אלוהים בחיי היומיום, באיחולי שלום ובברכות. למשל, באחת הכתובות נאמר: ”אל אדֹני אלישב. יהוה ישאל לשלֹמך. ... בית יהוה הֻא יֹשֵב”.
מה לגבי המקדש המסתורי המוזכר בתחילת המאמר? אחד המבנים בתל ערד, שהשערות רבות נרקמו סביבו, הוא מקדש ובו מזבח מהתקופה הישראלית. אומנם מידותיו קטנות בהרבה מאלו של מקדש שלמה בירושלים, אך קיימים ביניהם קווי דמיון רבים. מדוע ומתי נבנה המקדש? למה שימש? ארכיאולוגים והיסטוריונים יכולים רק לשער השערות.
יהוה קבע בבירור שבית המקדש בירושלים יהיה המרכז היחידי המקובל עליו לקיום מועדים וחגים שנתיים ולהקרבת קורבנות (דברים י״ב:5; דברי הימים ב׳. ז׳:12). מכאן שבנייתו של המקדש והשימוש בו היו בניגוד גמור לתורת אלוהים. ייתכן שמדובר בתקופה שבה מזבחות וטקסים חלופיים הרחיקו רבים מעבודת האל האמיתית (יחזקאל ו׳:13). אם מסקנה זו נכונה, אזי מרכז זה ששימש לפולחן כזב, נחרב ככל הנראה במהלך הרפורמות היסודיות שחוללו חזקיהו או יאשיהו במאות השמינית והשביעית לפה״ס (דברי הימים ב׳. ל״א:1; ל״ד:3–5, 33).
אין ספק כי המעט שנותר מעברה של ערד מלמדנו לקחים חשובים. מתוך החולות שנערמו לאורך השנים, הגיחו ממצאים המאמתים את מהימנות המקרא, מתעדים את עלייתו ונפילתו של פולחן טמא ומספקים דוגמאות לשימוש היומיומי והמכובד שנעשה בַּשם יהוה.
[מפה/תמונה בעמוד 23]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ירושלים
ים המלח
ערד
תל ערד
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 24]
חלק מתחריט הקיר בכרנך, מצרים
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 25]
בכתובת זו נאמר בחלקה: ”יהוה ישאל לשלֹמך”
[שלמי תודה]
תמונה © מוזיאון ישראל, ירושלים; באדיבות רשות העתיקות
[תמונה בעמוד 25]
חלק מהמקדש בתל ערד
[תמונה בעמוד 25]
מבט על המצודה בתל ערד מכיוון מזרח
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
com.Todd Bolen/Bible Places