קרב אל אלוהים
אלוהים מתחשב במגבלותינו
”השתדלתי מאוד, אבל אף פעם לא הרגשתי שאני עושה מספיק”. כך אמרה אישה אחת בנוגע למאמציה להשביע את רצון אלוהים. האם יהוה אלוהים מרוצה ממיטב המאמצים שמשקיעים עובדיו? האם הוא לוקח בחשבון את יכולותיהם ואת נסיבותיהם? על מנת להשיב על שאלות אלו, יהיה זה למועיל אם נבדוק מה נאמר בתורת משה בנוגע לקורבנות מסוימים, ככתוב בויקרא ה׳:2–11.
במסגרת התורה דרש אלוהים קורבנות שונים לכפרת חטאים. במקרים המוזכרים בקטע זה, חָטא הפרט בשוגג או מבלי משים (פסוקים 2–4). כאשר הבין כי חטא, היה עליו להתוודות על חטאו ולהקריב קורבן אשם — ”כִּשְׂבָּה [כבשה] או שעירת עיזים” (פסוקים 5, 6). אך מה אם היה עני וידו לא הייתה משגת להקריב כבש או עז? האם על־פי התורה הוא נדרש ללוות מרעהו כבש או עז ובשל כך לשקוע בחובות? האם היה עליו לעבוד עד אשר יוכל להרשות לעצמו לקנות כבש או עז ובזאת לעכב את הכפרה על חטאיו?
בתורה, ששיקפה את דאגתו ויחסו הרך של יהוה, נאמר: ”אם לא תגיע ידו די שה, והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה ליהוה” (פסוק 7). אם אחד מבני ישראל היה עני מכדי להקריב שה, כי אז שמח אלוהים לקבל ממנו את מה שכן התאפשר לו להקריב — שתי תורים או שני בני יונה.
אך מה אם ידו לא הייתה משגת אפילו לקנות שתי ציפורים? ”והביא את קורבנו אשר חטא עשירית האיפה [שמונה או תשע כוסות] סולת לחטאת”, קבעה התורה (פסוק 11). במקרה של עניים מרודים, נהג יהוה לפנים משורת הדין ואיפשר הקרבת קורבן חטאת ללא דם.a בעם ישראל מצב של עוני לא שלל מאיש את האפשרות להתברך בברכת סליחת חטאים ואת הזכות לכונן יחסי שלום עם אלוהים.
מה אנו לומדים על יהוה מן החוקים הנוגעים לקורבנות אשם? אנו לומדים שהוא אל המגלה חמלה והבנה. הוא מתחשב במגבלותיהם של עובדיו (תהלים ק״ג:14). אלוהים רוצה שנתקרב אליו ונפתח עימו יחסים טובים גם אם נסיבותינו קשות, כמו גיל מתקדם ובריאות לקויה, וגם אם אנו נתונים במחויבויות משפחתיות ואחרות. עד כמה מנחמת הידיעה שיהוה אלוהים מרוצה כאשר אנו עושים כמיטב יכולתנו.
[הערת שוליים]
a ערכו המכפר של קורבן בעל חיים היה טמון בדמו שנחשב לקדוש בעיני אלוהים (ויקרא י״ז:11). האם זה אומר שקורבן הסולת שהקריבו העניים היה חסר כל ערך? לא. יהוה ללא ספק העריך את הענווה והנדיבות שעמדו מאחורי אותם קורבנות. יתר על כן, חטאי העם כולו — כולל חטאי העניים — כופרו על־ידי דם בעלי החיים שהוקרבו לאלוהים ביום הכיפורים (ויקרא ט״ז:29, 30).