מיתוס 4:‏ אלוהים הוא שילוש

מקור המיתוס:‏ ”‏יכול להיווצר הרושם כי דוֹגמת השילוש היא ביסודו של דבר המצאה מאוחרת מן המאה הרביעית.‏ במובן מסוים,‏ קביעה זו נכונה.‏.‏.‏ הנוסחה של ’‏אלוהים אחד בשלוש דמויות’‏ לא קנתה אחיזה,‏ לא כל שכן נטמעה לגמרי,‏ בחיים המשיחיים ובאמונה המשיחית המוצהרת לפני תום המאה הרביעית לספירה”‏ (‏האנציקלופדיה הקתולית החדשה [‏1967]‏,‏ כרך 14,‏ עמוד 299 [‏אנג׳]‏)‏.‏

‏”‏ועידת ניקיאה נתכנסה ב־20 במאי 325 [‏לספירה]‏.‏ קונסטנטינוס עצמו שימש כיושב־ראש.‏ הוא הנחה במרץ את הדיונים,‏ ובעצמו הציע.‏.‏.‏ את הנוסחה המכרעת המבטאת את מעמדו של המשיח ביחס לאלוהים בקרֶדו [‏עיקר אמונה]‏ שנקבע בוועידה — ’‏אחד עם האב’‏.‏ .‏.‏.‏ מיראת הקיסר חתמו הבישופים,‏ למעט שניים,‏ על ה’‏אני מאמין’‏ — רבים מהם בעל כורחם”‏ (‏אנציקלופדיה בריטניקה [‏1970]‏,‏ כרך 6,‏ עמוד 386 [‏אנג׳]‏)‏.‏

מה כתוב במקרא?‏ ’‏כשהוא מלא רוח הקודש ומביט השמיימה,‏ ראה [‏סטפנוס]‏ את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים ואמר:‏ ”‏הנני רואה את השמיים פתוחים ואת בן האדם עומד לימין האלוהים”‏’‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏55,‏ 56‏)‏.‏

מה גילה חזון זה?‏ בהיותו מלא בכוחו הפעיל של אלוהים ראה סטפנוס את ישוע ”‏עומד לימין האלוהים”‏.‏ ברור אפוא שישוע לא חזר להיות אלוהים אחרי תחייתו ועלייתו השמיימה,‏ אלא הפך ליצור רוחני נבדל.‏ כמו כן,‏ תיאור זה אינו כולל אזכור לישות שלישית השוכנת לצד אלוהים.‏ חרף הנסיונות לאתר פסוקים התומכים בתורת השילוש,‏ ”‏הרעיון שקיימות שלוש ישויות באל האחד.‏.‏.‏ אינו כתוב בשום מקום בברית החדשה”‏,‏ כתב הכומר הדומיניקני מארי־אמיל בואמר בספרו בשחר ימי הנצרות — הולדת הדוֹגמוֹת (‏aube du christianisme—La naissance des dogmes’‏À l)‏.‏

הדוֹגמה שקידם קונסטנטינוס נועדה לסתום את הגולל על חילוקי הדעות ששררו בכנסייה של המאה הרביעית.‏ אך עיקר אמונה זה הוליד למעשה סוגייה נוספת:‏ האם מרים,‏ שנשאה ברחמה את ישוע,‏ הייתה ”‏אם האלוהים”‏?‏

עיין גם בפסוקים הבאים:‏ מתי כ״ו:‏39;‏ יוחנן י״ד:‏28;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏27,‏ 28;‏ קולוסים א׳:‏15,‏ 16

עובדה:‏

דוֹגמת השילוש היא המצאה מאוחרת מן המאה הרביעית

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 7]‏

Florence ,‏Museo Bardini