מסעות קדומים מעבר לים התיכון

כיום אין זה דבר מיוחד לעלות על מטוס ולטוס מיבשת ליבשת.‏ האם תופתע לגלות שגם בימי המקרא גמאו אנשים מרחקים גדולים?‏

כאלף שנה לפני הספירה בנה המלך שלמה צי אוניות שהפליגו לצד אוניותיו של מלך צור כדי להביא לישראל סחורות נחשקות ממחוזות רחוקים (‏מלכים א׳.‏ ט׳:‏26–28;‏ י׳:‏22‏)‏.‏ במאה התשיעית לפה״ס עלה הנביא יונה על אונייה בנמל יפו שפניה לתרשישa (‏יונה א׳:‏3‏)‏.‏ במאה הראשונה לספירה הפליג השליח פאולוס מקיסריה לפּוֹטְיוֹלִי (‏פּוֹצוּאוֹלִי של ימינו)‏ שבמפרץ נאפולי,‏ איטליה (‏מעשי השליחים כ״ז:‏1;‏ כ״ח:‏13‏)‏.‏

היסטוריונים יודעים שבימיו של פאולוס נהגו סוחרים מאזור הים התיכון להפליג דרך הים האדום להודו,‏ ובאמצע המאה השנייה היו שהרחיקו עד סין.‏b אולם מה ידוע לנו על מסעות קדומים מעבר לים התיכון מערבה?‏ עד כמה מערבה הרחיקו יורדי ים קדומים?‏

מסעותיהם הקדומים של הפניקים

מאות שנים לפני ימיו של פאולוס הקימו יורדי ים מושבות סחר במערב.‏ הסברה היא שהפניקים,‏ שמולדתם שכנה בשטחה של לבנון של ימינו,‏ הגיעו לאוקיינוס האטלנטי עד 1200 לפה״ס.‏ בערך ב־1100 לפה״ס הם הקימו את גדיר,‏ כיום עיר הנמל קדיס שבספרד,‏ ממש מעבר למצר גיברלטר.‏ בין הסחורות שניתן היה למצוא שם היו כסף שנחצב במקום ובדיל שיובא על־ידי סוחרים שהפליגו במימי האוקיינוס האטלנטי.‏

ההיסטוריון היווני הֶרוֹדוֹטוֹס מציין שבמאה השביעית לפה״ס הקים פרעה נכו מלך מצרים צי של אוניות פניקיות במוצא הים האדום.‏ אוניות אלו היו מאוישות בצוותים פניקים.‏ המטרה הייתה להקיף את כל אפריקה ממזרח למערב.‏

עד אותה עת כבר הספיקו הפניקים לתור את חופי אפריקה במשך מאות שנים.‏ אולם בשל הרוחות והזרמים הנגדיים התקשו יורדי ים שהפליגו דרומה לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי להרחיק מאוד.‏ במשלחת החדשה,‏ לדברי הרודוטוס,‏ יצאו הפניקים מהים האדום והפליגו דרומה לאורך חופיה המזרחיים של אפריקה אל האוקיינוס ההודי.‏ בערך באמצע השנה הם ירדו לחוף,‏ זרעו זרעים,‏ נשארו מספיק זמן כדי לקצור את היבול ואז הפליגו לדרכם.‏ בשנה השלישית,‏ מסר הרודוטוס,‏ הם סיימו להקיף את היבשת כולה,‏ נכנסו למימי הים התיכון ושבו למצרים.‏

בסיום חיבורו אמר הרודוטוס שהפניקים דיווחו על דברים שהוא התקשה לקבל.‏ הם סיפרו,‏ למשל,‏ שכאשר הפליגו סביב הקצה הדרומי ביותר של אפריקה הם ראו את השמש לימינם.‏ יווני קדום בהחלט היה מתקשה להאמין לדבר כזה.‏ כל מי שחי כל חייו מצפון לקו המשווה רגיל לראות את השמש בדרום.‏ לכן כאשר פניו מערבה,‏ השמש נמצאת לשמאלו.‏ אך בכף התקווה הטובה,‏ הנמצא מדרום לקו המשווה,‏ שמש הצהריים נראית בצפון — מימינו של כל מי שפניו מערבה.‏

מאות שנים היה חיבורו של הרודוטוס מושא למחלוקות בקרב היסטוריונים.‏ רבים אולי סברו כי אין זה מתקבל על הדעת שיורדי ים בתקופה כה קדומה יכלו להקיף את אפריקה.‏ אולם חוקרים מאמינים שפרעה נכו אכן הקים משלחת כזו ושמסע כזה היה אפשרי בהתחשב במיומנויות ובידע שהיו קיימים דאז.‏ ”‏מסע כזה בהחלט היה בר־ביצוע”‏,‏ מציין ההיסטוריון ליונל קאסון.‏ ”‏אין סיבה שצוות פניקי לא היה מסוגל לבצע זאת בפרק הזמן ובדרך שהרודוטוס מתאר”‏.‏ לא ניתן לקבוע בוודאות באיזו מידה חיבורו של הרודוטוס מדויק.‏ אף־על־פי־כן,‏ הוא נותן לנו מושג מה על המאמצים הבלתי נלאים שנעשו כדי להפליג הרחק למחוזות עלומים בתקופה כה מוקדמת בהיסטוריה.‏

פיתאס מפליג צפונה

הפניקים לא היו יורדי הים הקדומים היחידים מאזור הים התיכון שהפליגו מערבה לכיוון האוקיינוס האטלנטי.‏ בין המושבות שהקימו יורדי הים היוונים באגן הים התיכון הייתה מַסַליה,‏ כיום העיר מרסיי שבצרפת.‏ העיר שגשגה תודות למסחר ימי ויבשתי.‏ ממסליה שלחו הסוחרים לצפון יין,‏ שמן וכלי ברונזה שיוצרו באזור הים התיכון,‏ ומהצפון הם ייבאו מתכות גולמיות וענבר.‏ אין ספק שתושבי מסליה גילו עניין במקורותיהן של סחורות אלה.‏ זו הסיבה שבערך בשנת 320 לפה״ס יצא פִּיתֶאַס,‏ יליד מסליה,‏ לחזות במו עיניו באותן ארצות צפוניות רחוקות.‏

עם שובו חיבר פיתאס ספר על מסעותיו שכותרתו על האוקיינוס‏.‏ כתב היד המקורי שנכתב ביוונית אינו קיים עוד,‏ אך הוא צוטט על־ידי לפחות 18 מחברים קדומים.‏ קטעים מצוטטים אלה מראים שפיתאס תיאר בפרוטרוט את הימים שבהם הפליג,‏ את מועדי הים,‏ את התנאים הגיאוגרפיים ואת האוכלוסיות באזורים שבהם ביקר.‏ הוא אף השתמש באורכו של הצל שהטיל גנומון (‏מוט הניצב בשעון שמש)‏,‏ כדי לחשב את זווית גובה שמש הצהריים,‏ וכך יכול היה להעריך עד כמה הצפין במסעו.‏

מה שעניין במיוחד את פיתאס היה ההיבט המדעי.‏ אולם המטרה העיקרית של מסעו לא הייתה קשורה כלל למחקרים מדעיים.‏ חוקרים מעריכים כי מסע זה אורגן ומומן בידי גורמים כלכליים במסליה ששלחו אותו למצוא נתיב ימי לאותם חופים רחוקים שבהם יוכלו להשיג ענבר ובדיל.‏ אם כן,‏ לאן הפליג פיתאס?‏

לבריטני,‏ לבריטניה ומעבר

פיתאס הפליג ככל הנראה סביב איבֶּריה ולאורך חופי גַליה עד לבּריטַני,‏ ושם ירד לחוף.‏ אנו יודעים זאת כיוון שאחת המדידות של זווית השמש מעל קו האופק — שאותן ביצע ככל הנראה מהחוף — מתאימה לנקודה מסוימת בצפון בריטני.‏c

תושבי בריטני היו ימאים ובוני אוניות מנוסים שסחרו עם בריטניה.‏ קורנוול,‏ המחוז הדרומי־מערבי ביותר בבריטניה,‏ היה אזור עשיר בבדיל (‏מרכיב עיקרי בברונזה)‏,‏ ולשם היו מועדות פניו של פיתאס.‏ בספרו הוא מתאר את גודלו של האי הבריטי ואת צורתו המזכירה משולש,‏ דבר המרמז על כך שהוא ודאי שט סביבו.‏

אומנם נוכל רק לשער מה היה נתיב הפלגתו המדויק של פיתאס,‏ אבל ייתכן מאוד שהוא הפליג בין בריטניה ואירלנד ועגן באי מאן — המצוי בקו רוחב הזהה למדידתו השנייה של זווית השמש.‏ אפשר שהמדידה השלישית נעשתה באי לוּאיס שבהֶבּרידים החיצוניים,‏ מול החוף המערבי של סקוטלנד.‏ משם הוא ככל הנראה הצפין לאיי אורקני השוכנים צפונית לסקוטלנד,‏ כיוון שבחיבורו,‏ המצוטט על־ידי פליניוס הזקן,‏ מצוין שהם היו מורכבים מ־40 איים.‏

במרחק שישה ימי הפלגה צפונית מבריטניה,‏ כתב פיתאס,‏ שוכנת יבשה שנקראה תוּלֶה.‏ מספר מחברים קדומים ציינו כי פיתאס תיאר את תולה כארץ שבה השמש זורחת בחצות הלילה.‏ יום הפלגה נוסף משם,‏ הוא כתב,‏ הביא את הנוסע למקום שבו הים היה ”‏קפוא”‏.‏ ויכוחים רבים נסובים סביב מקום הימצאה של תולה — יש הטוענים שמדובר באיי פֶר־אֶר,‏ אחרים מצביעים על נורבגיה,‏ ויש הסבורים שמדובר באיסלנד.‏ יהיה אשר יהיה מיקומה של תולה,‏ מחברים קדומים האמינו שהיא ”‏הנקודה הצפונית ביותר המוכרת”‏.‏

ניתן להניח שפיתאס חזר לבריטניה בערך באותו מסלול שבו הפליג קודם לכן ואז השלים את הקפת האי.‏ איננו יודעים אם הוא המשיך לחקור את חופי צפון אירופה לפני שחזר לים התיכון.‏ בכל מקרה,‏ פליניוס הזקן מצטט את פיתאס כבר־סמכא בכל הנוגע למחוזות שבהם הפיקו ענבר.‏ מקורות קדומים של חומר יקר זה נמצאים ביוּטלַנד,‏ חלק מדנמרק של היום,‏ ובחוף הדרומי של הים הבלטי.‏ פיתאס בהחלט יכול היה ללמוד על מקומות אלה בביקוריו בכל נמל שהוא במזרח בריטניה,‏ וככל הידוע לנו,‏ הוא לא טען שהוא ביקר בהם בעצמו.‏

נוסע מפורסם נוסף מאגן הים התיכון שכתב על ביקוריו בבריטניה היה יוליוס קיסר,‏ שעגן בדרום האי ב־55 לפה״ס.‏ ב־6 לספירה כבר הגיעו משלחות רומיות אחרות עד ליוטלנד הצפונית.‏

הרחבת אופקים

הפניקים והיוונים הרחיבו את גבולות הידע הגיאוגרפי אל מחוץ לאגן הים התיכון ולעבר חופי האוקיינוס האטלנטי,‏ אל מחוזותיה הדרומיים ביותר של אפריקה והרחק עד לקוטב הצפוני.‏ העולם דאז היה עולם של מסעות,‏ סחר,‏ הרחבת אופקים והפלגות למרחקים עצומים,‏ דבר שהביא לשטף של רעיונות וידע.‏

אין ספק שהתיעודים ששרדו על משלחות מחקר קדומות מספרים לנו רק על קומץ מהמסעות שהשלימו בהצלחה יורדי ים אמיצים.‏ כמה יורדי ים קדומים שבו לנמל המוצא שלהם מבלי לכתוב על המקומות שבהם ביקרו?‏ וכמה הפליגו ממולדתם לחופים רחוקים ומעולם לא שבו לביתם?‏ שאלות אלו נותרות ללא מענה.‏ בכל אופן הדבר מלמד אותנו על התפשטותה של הדת המשיחית הקדומה (‏ראה תיבה למעלה‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 25]‏

הבשורה הטובה ”‏הוכרזה לכל הבריאה”‏

בערך בשנים 60–61 לספירה כתב השליח פאולוס שהבשורה הטובה ”‏הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמיים”‏ (‏קולוסים א׳:‏23‏)‏.‏ האם הוא התכוון בדבריו שהמשיחיים כבר בישרו בהודו,‏ במזרח הרחוק,‏ באפריקה,‏ בספרד,‏ בגליה,‏ בבריטניה,‏ באזור הבלטי ובתוּלֶה של פיתאס?‏ נראה כי אין זה סביר,‏ אבל איננו יודעים זאת בוודאות.‏

אולם אין ספק שהבשורה הטובה התפשטה במידה נרחבת.‏ למשל,‏ יהודים וגרים שחבקו את דת האמת המשיחית בחג השבועות שנת 33 לספירה,‏ הביאו את אמונתם החדשה לפחות עד לפַּרְתְּיָה,‏ עֵילָם,‏ מדי,‏ ארם נהריים,‏ ערב,‏ אסיה הקטנה,‏ רומא ומחוזות לוב הסמוכים לקִירֶנְיָה — והקיפו את העולם שהיה מוכר לקוראיו של פאולוס (‏מעשי השליחים ב׳:‏5–11‏)‏.‏

‏[‏תרשים/‏מפה בעמוד 22]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הרודוטוס דיווח שבהפלגתם סביב הקצה של אפריקה,‏ ראו המלחים את השמש לימינם

‏[‏מפה]‏

אפריקה

הים התיכון

האוקיינוס ההודי

האוקיינוס האטלנטי

‏[‏תרשים/‏מפה בעמוד 24]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מסעותיו הנרחבים של יורד הים היווני פיתאס

‏[‏מפה]‏

אירלנד

איסלנד

נורבגיה

הים הצפוני

בריטניה

בריטני

חצי האי האיברי

החוף הצפוני של אפריקה

הים התיכון

מרסיי