מרקוס — ’‏מועיל לשירות’‏

הקהילה באנטיוכיה חוותה אומנם בעיות מבעיות שונות,‏ אבל לחילוקי הדעות שנתגלעו בין השליח פאולוס לבר־נבא היה אופי אחר.‏ הם תכננו לצאת למסע הטפה,‏ אך בבואם להחליט מי יצטרף אליהם למסע,‏ פרץ ’‏ריב חריף’‏ ביניהם (‏מה״ש ט״ו:‏39‏)‏.‏ השניים נפרדו והלכו איש איש לדרכו.‏ הסכסוך נגע למבשר נוסף — מרקוס.‏

מי היה מרקוס?‏ למה פרץ סכסוך בין שני שליחים באשר אליו?‏ מדוע היו הם כה נחרצים?‏ האם שינו את דעתם?‏ ומה תוכל ללמוד מסיפורו של מרקוס?‏

בביתו בירושלים

מרקוס גדל בירושלים והיה ככל הנראה בן למשפחה יהודית עשירה.‏ ההתייחסות הישירה הראשונה למרקוס היא על רקע מקרה שאירע בראשית דרכה של הקהילה המשיחית.‏ בערך בשנת 44 לספירה,‏ לאחר שמלאך יהוה שחרר בדרך נס את פטרוס,‏ שנכלא במצוות הורדוס אגריפס ה־1,‏ ”‏הלך [‏פטרוס]‏ לבית מרים אם יוחנן המכונה מרקוס;‏ באותו מקום נאספו רבים והתפללו”‏ (‏מה״ש י״ב:‏1–12‏)‏.‏a

נראה שבית אימו של מרקוס שימש את הקהילה בירושלים כמקום התאספות.‏ העובדה ש”‏נאספו [‏שם]‏ רבים”‏ מצביעה על כך שהבית היה גדול.‏ למרים הייתה משרתת בשם רודה שניגשה ל”‏דלת השער”‏ לשמע נקישותיו של פטרוס (‏מה״ש י״ב:‏1–13‏)‏.‏ מכאן ניתן להסיק שמרים הייתה אישה אמידה.‏ הבית מתואר כשייך לה ולא לבעלה,‏ ולכן ייתכן שהייתה אלמנה ושמרקוס היה עדיין צעיר (‏מה״ש י״ב:‏13‏)‏.‏

סביר להניח שמרקוס היה בין אלה שנאספו להתפלל.‏ הוא ודאי הכיר היטב את תלמידי ישוע ואחרים שהיו עדים למאורעות הקשורים לשירותו של ישוע.‏ ייתכן שמרקוס היה הבחור שניסה להילוות אל ישוע לאחר שעצרוהו,‏ אך ברח ערום כשניסו לתפוס אותו (‏מר׳ י״ד:‏51,‏ 52‏)‏.‏

זכויות בקהילה

התרועעות עם משיחיים בוגרים ללא ספק השפיעה לטובה על מרקוס.‏ הוא התקדם מבחינה רוחנית ומשך את תשומת ליבם של האחים שנשאו בתפקידי השגחה.‏ ב־46 לספירה לערך,‏ נשלחו פאולוס ובר־נבא מאנטיוכיה כדי לספק ’‏עזרה לאחים’‏ נפגעי רעב בירושלים.‏ שם הבחינו במרקוס וראו בו שותף פוטנציאלי,‏ וכאשר חזרו לאנטיוכיה הביאו אותו איתם (‏מה״ש י״א:‏27–30;‏ י״ב:‏25‏)‏.‏

מקריאה שטחית ניתן להסיק שהקשר היחידי בין השלושה היה קשר רוחני,‏ ושפאולוס ובר־נבא צירפו אליהם את מרקוס רק בגלל כישוריו.‏ אבל באחת מאגרותיו של פאולוס מוזכר מרקוס כקרוב משפחה של בר־נבא (‏קול׳ ד׳:‏10‏)‏.‏ הדבר שופך אור על אירועים שהתרחשו מאוחר יותר ושנגעו למרקוס.‏

כעבור שנה בקירוב הורתה רוח הקודש לפאולוס ולבר־נבא לצאת למסע הטפה.‏ הם יצאו מאנטיוכיה לקפריסין.‏ יוחנן מרקוס הלך איתם והיה ”‏עוזר על ידם”‏ (‏מה״ש י״ג:‏2–5‏)‏.‏ ייתכן שמרקוס דאג לצרכים הפיזיים של השלושה כדי שהשליחים יוכלו להתרכז בדברים רוחניים.‏

פאולוס,‏ בר־נבא ומרקוס הפליגו אל קפריסין ובישרו לאורך הדרך.‏ לאחר מכן פנו לעבר אסיה הקטנה.‏ שם קיבל יוחנן מרקוס החלטה שגרמה אכזבה לפאולוס.‏ הכתוב מוסר שכאשר באו אל פֶּרְגִי ”‏יוחנן עזב אותם וחזר לירושלים”‏ (‏מה״ש י״ג:‏13‏)‏.‏ לא נאמר מדוע עשה כן.‏

שנתיים לאחר מכן חזרו פאולוס,‏ בר־נבא ומרקוס לאנטיוכיה.‏ פאולוס ובר־נבא חשבו לצאת למסע הטפה שני כדי לבנות על היסודות שהניחו במסע הראשון.‏ בר־נבא רצה לצרף אליהם את קרוב משפחתו,‏ אבל פאולוס סירב לכך בכל תוקף,‏ כיוון שמרקוס פרש מהם לפני כן.‏ וכך למעשה ניצת הוויכוח שתואר בתחילת המאמר.‏ בר־נבא לקח את מרקוס כדי לשרת בקפריסין,‏ מקום הולדתו של בר־נבא,‏ ופאולוס יצא לסוריה (‏מה״ש ט״ו:‏36–41‏)‏.‏ ברור אפוא שפאולוס ובר־נבא לא ראו עין בעין את ההחלטה שקיבל מרקוס לפני כן.‏

פיוס

אין ספק שמרקוס התעצב ממה שקרה,‏ אך הוא המשיך לשרת את יהוה בנאמנות.‏ כ־11 או 12 שנים לאחר התקרית שהייתה לו עם פאולוס,‏ שוב מופיע מרקוס בתולדות הקהילה המשיחית.‏ לצד מי הוא מופיע?‏ ודאי תופתע לגלות שהוא מופיע לצד לא אחר מאשר פאולוס!‏

בין השנים 60–61 לספירה,‏ כששהה פאולוס בבית סוהר ברומא,‏ הוא שלח כמה איגרות,‏ הכלולות כיום בכתבי־הקודש.‏ באיגרתו אל הקולוסים כתב:‏ ”‏אריסטרכוס,‏ חברי למאסר,‏ דורש בשלומכם;‏ כן גם מרקוס,‏ בן אחות בר־נבא,‏ אשר קיבלתם הוראות בנוגע אליו — שאם יבוא אליכם תקבלוהו;‏ .‏.‏.‏ רק הם חבריי לעבודה למען מלכות אלוהים,‏ ואכן היו לי לנחמה”‏ (‏קול׳ ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

איזה מהפך!‏ מרקוס,‏ שבעבר הסב לפאולוס מורת רוח רבה,‏ שוב נחשב בעיניו לשותף מוערך.‏ פאולוס הודיע לקולוסים שמרקוס עשוי לבקר אצלם.‏ ואם אכן יבוא,‏ הוא ישמש כנציג מטעמו.‏

האם שנים לפני כן היה פאולוס ביקורתי מדי כלפי מרקוס?‏ האם מרקוס הפיק לקחים מהמוסר שהוטל עליו בצדק?‏ האם שתי האפשרויות נכונות?‏ תהא הסיבה אשר תהא,‏ העובדה שהשניים התפייסו מעידה על כך שפאולוס ומרקוס היו משיחיים בוגרים.‏ הם פתחו דף חדש ושירתו שוב יחד.‏ איזו דוגמה מצוינת להתמודדות עם חילוקי דעות בין אחים לאמונה!‏

מרקוס משרת במקומות רבים

מקריאה על המסעות השונים שעשה מרקוס ניתן לראות שהוא הרחיק אל מחוזות רחוקים.‏ מירושלים עבר לאנטיוכיה,‏ משם הפליג לקפריסין ולפרגי ואחר כך נסע לרומא.‏ משם רצה פאולוס לשלוח אותו לקולוסה.‏ ופה לא תם הסיפור!‏

השליח פטרוס כתב את איגרתו הראשונה בין השנים 62 ל־64 לספירה לערך.‏ הוא כתב:‏ ”‏הקהילה אשר בבבל .‏.‏.‏ דורשת בשלומכם;‏ וכן גם מרקוס בני”‏ (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ אם כן,‏ מרקוס נסע לבבל ושירת לצד השליח ששנים לפני כן נכח באסיפות המשיחיות בבית אימו.‏

במהלך מאסרו השני של פאולוס ברומא ב־65 לספירה בקירוב,‏ הוא כתב לטימותיאוס שיבוא אליו מאפסוס,‏ והוסיף:‏ ”‏קח את מרקוס והביאהו איתך”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏ מכאן שמרקוס היה אז באפסוס,‏ ואין ספק שהוא נענה להזמנתו של פאולוס וחזר לרומא יחד עם טימותיאוס.‏ בימים ההם לא היה קל לנוע ממקום למקום,‏ אולם מרקוס עשה זאת ברצון.‏

זכות גדולה נוספת

למרקוס גם הייתה הזכות הגדולה לכתוב בהשראת יהוה את אחד מספרי הבשורה.‏ הגם שספר הבשורה השני אינו נוקב בשם המחבר,‏ מסורות קדומות מייחסות אותו למרקוס ומציינות כי מקור ידיעותיו היה פטרוס.‏ למעשה פטרוס היה עד ראייה כמעט לכל מה שתיעד מרקוס.‏

לדעת חוקרים,‏ ספר הבשורה נכתב עבור קוראים נוכרים.‏ מרקוס סיפק הסברים באשר למנהגים יהודיים (‏מר׳ ז׳:‏3;‏ י״ד:‏12;‏ ט״ו:‏42‏)‏.‏ הוא תרגם מילים ארמיות שהיו זרות לקוראים מרקע לא־יהודי (‏מר׳ ג׳:‏17;‏ ה׳:‏41;‏ ט״ו:‏22,‏ 34‏)‏.‏ הוא השתמש בהרבה מילים לטיניות וביאר מילים יווניות מוכרות בעזרת מונחים לטיניים.‏ בנוסף,‏ ערך המטבעות היהודיים מובא בכסף רומי (‏מר׳ י״ב:‏42‏)‏.‏ כל הראיות הללו תומכות במסורת ארוכת הימים שלפיה כתב מרקוס את הספר ברומא.‏

‏”‏מועיל לי לשירות”‏

בעת ששהה ברומא,‏ מרקוס לא רק כתב את ספר הבשורה הנושא את שמו.‏ כאמור,‏ פאולוס אמר לטימותיאוס:‏ ”‏קח את מרקוס והביאהו איתך”‏.‏ מדוע?‏ ”‏כי הוא מועיל לי לשירות”‏,‏ ציין פאולוס (‏טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏

מבחינה כרונולוגית,‏ זהו האזכור האחרון של מרקוס בכתבי־הקודש,‏ והוא אומר עליו רבות.‏ כשאנו קוראים על הקריירה התיאוקרטית של מרקוס,‏ איננו מוצאים אזכור לכך שהוא שימש כשליח,‏ כמנהיג או כנביא.‏ הוא שירת אחרים,‏ כלומר עמד לרשותם וסייע להם.‏ עזרתו של מרקוס ודאי הייתה נחוצה לפאולוס,‏ שכן מותו היה קרוב.‏

כאשר אנו מלקטים את כל פיסות המידע העומדות לרשותנו באשר למרקוס,‏ מצטייר לעינינו אדם אשר בישר בקנאות את הבשורה הטובה באזורים שונים בעולם,‏ אדם ששמח לשרת אחרים.‏ מרקוס התברך בזכויות שירות עתירות גמול,‏ וזאת כיוון שלא נתן לדבר לרפות את ידיו!‏

בדומה למרקוס גם אנו,‏ בתור משרתי אלוהים,‏ נחושים לבשר את הבשורה הטובה על המלכות.‏ יש מאיתנו היכולים לעבור למקומות אחרים,‏ ואפילו לארץ זרה,‏ כדי לקדם את הבשורה הטובה,‏ כפי שעשה מרקוס.‏ לרובנו אין אפשרות לעבור למקום אחר,‏ אך כולנו יכולים לחקות את דוגמתו של מרקוס בדרך חשובה נוספת.‏ מרקוס עשה מעל ומעבר עבור אחיו המשיחיים,‏ וגם אנו מוכנים לעשות כל מאמץ כדי לעזור בדרכים מעשיות לאחינו לאמונה למלא את שירותם לאלוהים.‏ בעשותנו כן,‏ אנו סמוכים ובטוחים שיהוה ימשיך לברכנו (‏מש׳ ג׳:‏27;‏ י׳:‏22;‏ גל׳ ו׳:‏2‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏מפה/‏תמונה בעמודים 8,‏ 9]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

חלק מן הערים בהן ביקר מרקוס

רומא

אפסוס

קולוסה

פֶּרְגִי

אנטיוכיה (‏שבסוריה)‏

קפריסין

הים התיכון

ירושלים

בבל