עמך נדבות — במערב אפריקה

פסקל גדל בשכונה ענייה בחוף השנהב והשתוקק לחיים טובים יותר.‏ כמתאגרף חובבן הוא תהה,‏ ’‏היכן תהיה לי הזדמנות להפוך לכוכב ספורט ולהתעשר?‏’‏ באמצע שנות ה־20 לחייו הגיע למסקנה שכדאי לו לנסוע לאירופה.‏ אבל מכיוון שלא היו לו מסמכי נסיעה הוא תכנן להיכנס לאירופה באופן בלתי חוקי.‏

בשנת 1998,‏ כשהיה בן 27,‏ החל פסקל במסעו.‏ הוא חצה את הגבול אל גאנה,‏ עבר דרך טוגו ובנין ולבסוף הגיע לעיר בירני נקוני שבניז׳ר.‏ כעת עמד להתחיל החלק הבאמת מסוכן של המסע.‏ כדי להגיע צפונה היה עליו לעלות על משאית ולחצות את מדבר סהרה,‏ ובהגיעו לים התיכון לעלות על ספינה ולהפליג לאירופה.‏ אבל בניז׳ר קרו שני דברים שגרמו לו לשנות את תוכניתו.‏

קודם כול,‏ נגמר לו הכסף.‏ שנית,‏ הוא פגש את נוֹאֶה,‏ חלוץ שהתחיל לתת לו שיעורי מקרא.‏ הדברים שלמד השפיעו עליו עמוקות ושינו את השקפת עולמו.‏ מטרותיו החומריות פינו את מקומן ליעדים רוחניים.‏ בדצמבר 1999 נטבל פסקל.‏ מתוך הכרת טובה ליהוה,‏ החל לשרת כחלוץ ב־2001 בניז׳ר —‏ באותה העיר שבה למד את האמת.‏ מה הוא חש לגבי שירותו?‏ הוא אומר,‏ ”‏אני מנצל את חיי בצורה הטובה ביותר!‏”‏

לחיות חיים מספקים יותר באפריקה

בדומה לפסקל,‏ רבים נוכחו שכדי להפיק סיפוק רב יותר בחיים יש להתמקד במטרות רוחניות.‏ לשם כך,‏ יש שעברו מאירופה לאפריקה כדי לשרת באזורים שבהם קיים צורך רב יותר במבשרי מלכות.‏ למעשה כ־65 עדים מאירופה — בין הגילים 17 עד 70 — עברו לאפריקה כדי למלא את הצורך הרב במבשרים במערב היבשת במדינות בורקינה פאסו,‏ בנין,‏ טוגו וניז׳ר.‏a מה גרם להם לעשות את הצעד הגדול הזה,‏ ומה היו התוצאות?‏

אן־ראקל מדנמרק מספרת:‏ ”‏הוריי שירתו כשליחים בסנגל.‏ הם תמיד דיברו על שירותם בהתלהבות גדולה,‏ וזה גרם לי לרצות לחיות חיים כאלה”‏.‏ לפני כ־15 שנה,‏ כשהייתה בשנות ה־20 המוקדמות לחייה,‏ עברה אן־ראקל לטוגו,‏ וכיום היא משרתת שם בקהילת שפת סימנים.‏ איזו השפעה הייתה לכך על אחרים?‏ היא אומרת:‏ ”‏מאוחר יותר גם אחותי הקטנה ואחי עברו לטוגו”‏.‏

אורל,‏ אח נשוי בן 70 מצרפת,‏ מספר:‏ ”‏לפני חמש שנים,‏ כשיצאתי לפנסיה,‏ ניצבה בפניי בחירה:‏ או לחיות חיים שקטים בצרפת ולחכות שיבוא גן העדן,‏ או להרחיב את שירותי”‏.‏ אורל בחר באפשרות השנייה.‏ לפני כשלוש שנים הוא ואשתו,‏ אלבר־פאייט,‏ עברו לבנין.‏ ”‏הבחירה שלנו לשרת כאן את יהוה הייתה הדבר הכי טוב שעשינו בחיים”‏,‏ אומר אורל,‏ ומוסיף בחיוך:‏ ”‏והאמת,‏ חלקים מסוימים בשטח שלנו לאורך החוף דווקא די נראים לי כמו גן עדן”‏.‏

קלודומיר ואשתו ליסיאן עברו מצרפת לבנין לפני 16 שנה.‏ בהתחלה התגעגעו מאוד למשפחה ולחברים בצרפת,‏ וחששו שלא יצליחו להסתגל לחייהם החדשים.‏ אבל הסתבר שחששותיהם לא היו מוצדקים.‏ הם חוו שמחה רבה.‏ ”‏במהלך 16 השנים האלו”‏,‏ אומר קלודומיר,‏ ”‏הייתה לנו הזכות לעזור בממוצע לאדם אחד מדי שנה לקבל את האמת”‏.‏

סבסטיאן וז׳ואנה,‏ זוג נשוי מצרפת,‏ עברו לבנין ב־2010.‏ ”‏יש כל כך הרבה מה לעשות בקהילה”‏,‏ אומר סבסטיאן.‏ ”‏לשרת כאן זה כמו לעבור הכשרה תיאוקרטית מואצת!‏”‏ ואיך מגיבים האנשים בשטח?‏ ז׳ואנה אומרת:‏ ”‏אנשים צמאים לאמת.‏ אפילו כשאנחנו לא בשירות,‏ עוצרים אותנו ברחוב כדי לשאול שאלות מקראיות ולבקש מאתנו ספרות”‏.‏ כיצד השפיע המעבר על נישואיהם?‏ סבסטיאן מסביר:‏ ”‏הנישואין שלנו התחזקו.‏ זה תענוג לבלות ימים שלמים בשירות השדה יחד עם אשתי”‏.‏

אריק ואשתו קתי משרתים כחלוצים באזור דל אוכלוסין בצפון בנין.‏ לפני כעשר שנים,‏ כשהתגוררו בצרפת,‏ התחילו לקרוא מאמרים על שירות במקומות שקיים בהם צורך רב יותר ושוחחו עם אחים ואחיות המשרתים בשירות המורחב.‏ כך ניעור בהם הרצון לעבור לארץ אחרת,‏ ואת זאת עשו ב־2005.‏ הגידול המספרי שהם עדים לו מרשים.‏ אריק מספר:‏ ”‏לפני שנתיים היו בקבוצה שלנו בעיירה טנגייטה 9 מבשרים;‏ היום יש לנו 30.‏ בימי ראשון נוכחים באסיפות בין 50 ל־80 איש.‏ אין לתאר את השמחה שאנו חווים כשאנו עדים לצמיחה הזאת!‏”‏

זהה את הקשיים והתגבר עליהם

באילו קשיים נתקלו כמה מהאחים והאחיות שעברו לארצות שבהן קיים צורך רב יותר?‏ בנימין בן ה־33 הוא אחיה של אן־ראקל.‏ בשנת 2000 פגש בדנמרק שליח המשרת בטוגו.‏ בנימין מספר:‏ ”‏כשאמרתי לשליח שאני רוצה להיות חלוץ,‏ הוא אמר לי:‏ ’‏אתה יודע,‏ אתה יכול להיות חלוץ בטוגו’‏”‏.‏ בנימין חשב על זה.‏ הוא אומר:‏ ”‏באותו זמן עוד לא הייתי בן 20,‏ אבל שתי אחיותיי כבר שירתו אז בטוגו,‏ ולכן היה לי קל יותר לעבור לשם”‏.‏ בנימין עבר לטוגו אבל נתקל בקושי מסוים.‏ הוא מסביר:‏ ”‏לא ידעתי מילה בצרפתית.‏ ששת החודשים הראשונים היו קשים כי לא ממש יכולתי לתקשר”‏.‏ אך עם הזמן הוא התקדם.‏ בנימין משרת כיום בבית־אל בבנין.‏ הוא עוזר בהובלת ספרות ובמחלקת המחשבים.‏

אריק וקתי,‏ שהוזכרו קודם לכן,‏ שירתו בשטח של דוברי שפה זרה בצרפת לפני שעברו לבנין.‏ במה הייתה מערב אפריקה שונה?‏ קתי אומרת:‏ ”‏לא היה קל למצוא מקום מגורים מתאים.‏ במשך חודשים התגוררנו בבית בלי חשמל ובלי מים זורמים”‏.‏ אריק מוסיף:‏ ”‏השכנים השמיעו מוזיקה רועשת עד השעות המאוחרות של הלילה.‏ אתה חייב לגלות סבלנות במקרים כאלה ולהיות מוכן להסתגל”‏.‏ שניהם מסכימים:‏ ”‏השמחה לשרת בשטח כמעט בתולי מפצה על כל הקשיים”‏.‏

מישל ומארי־אגנס,‏ זוג נשוי מצרפת בשנות ה־50 המאוחרות לחייהם,‏ עברו לבנין לפני כחמש שנים.‏ בהתחלה הם היו מודאגים.‏ מישל מספר:‏ ”‏היו שאמרו שאנחנו כמו אנשים שיושבים בתוך מריצה ושמישהו מאחור דוחף אותה על חבל דק!‏ זה יכול להיות מפחיד אם אתה לא יודע שמי שדוחף את המריצה הוא בעצם יהוה.‏ המעבר שלנו היה למען יהוה ובעזרת יהוה”‏.‏

כיצד להתכונן

מבשרים בעלי ניסיון בשטחים מסוג זה מדגישים שחשוב להיערך למעבר — לתכנן מראש,‏ ללמוד להסתגל,‏ לדבוק בתקציב ולהישען על יהוה (‏לוקס י״ד:‏28–30‏)‏.‏

סבסטיאן,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ מספר:‏ ”‏לפני שעברנו,‏ ז׳ואנה ואני חסכנו במשך שנתיים;‏ קיצצנו בהוצאות הפנאי ולא ביצענו רכישות לא־נחוצות”‏.‏ הם עובדים באירופה מספר חודשים מדי שנה,‏ וכך מתאפשר להם לשרת כחלוצים בבנין בשאר ימות השנה.‏

מארי־תרז היא אחת מכ־20 אחיות לא־נשואות שהגיעו מארצות שונות כדי למלא את הצורך במבשרים במערב אפריקה.‏ היא עבדה כנהגת אוטובוס בצרפת,‏ אבל ב־2006 יצאה לשנת שבתון כדי לשרת כחלוצה בניז׳ר.‏ תוך זמן קצר הבינה שאלה החיים שהיא רוצה.‏ מארי־תרז מספרת:‏ ”‏אחרי שחזרתי לצרפת הסברתי למעסיק שלי שאני רוצה לשנות את לוח הזמנים שלי בעבודה,‏ והוא הסכים.‏ עכשיו ממאי עד אוגוסט אני עובדת כנהגת אוטובוס בצרפת,‏ ומספטמבר עד אפריל אני משרתת כחלוצה בניז׳ר”‏.‏

מי ש’‏מחפשים תחילה את המלכות’‏ יכולים לסמוך על יהוה שהוא ייתן להם את ”‏כל שאר הדברים”‏ החיוניים (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏ המקרה של סאפירה,‏ אחות רווקה מצרפת בשנות ה־20 המאוחרות לחייה המשרתת כחלוצה בבנין,‏ ממחיש זאת.‏ בשנת 2011 היא חזרה לצרפת כדי לעבוד ולממן את שנת השירות הנוספת שלה (‏השישית)‏ באפריקה.‏ סאפירה מספרת:‏ ”‏זה היה ביום שישי,‏ היום האחרון שלי בעבודה,‏ אבל עדיין היו חסרים לי עשרה ימי עבודה כדי שיהיה לי מספיק כסף בשביל השנה הבאה.‏ נותרו לי עוד שבועיים בלבד בצרפת.‏ התפללתי ליהוה וסיפרתי לו על מצבי.‏ זמן קצר לאחר מכן התקשרו אליי מחברת כוח אדם ושאלו אם אני מוכנה להחליף מישהי למשך שבועיים”‏.‏ ביום שני הלכה סאפירה למקום העבודה כדי לקבל הכשרה מהעובדת שהיא הייתה אמורה להחליף.‏ היא מספרת:‏ ”‏כמה הופתעתי לגלות שהיא אחות משיחית שהייתה צריכה עשרה ימי חופש כדי ללמוד בבית־הספר לשירות החלוצי!‏ הבוס שלה הסכים לתת לה חופשה רק בתנאי שיימצא לה מחליף.‏ גם היא התחננה ליהוה שימצא לה פתרון — בדיוק כמוני”‏.‏

מקור של סיפוק אמיתי

יש אחים ואחיות שעברו למערב אפריקה למשך שנים רבות והשתקעו שם,‏ ואילו אחרים נשארו מספר שנים ולאחר מכן חזרו לארצם.‏ בכל זאת,‏ מי ששירתו בעבר בארצות שבהן קיים צורך רב יותר יצאו נשכרים משנות שירותם.‏ הם למדו שסיפוק אמיתי בחיים נובע משירות יהוה.‏