סיפור חיים
”היננו! שלחנו!”
האם אתה רוצה להרחיב את שירותך ולעבור למקום שיש בו צורך רב יותר במבשרים, אולי לארץ זרה? אם כן, תוכל להפיק תועלת מחווייתם של אח ואחות ברגיים.
ג׳ק ומרי־לין משרתים יחדיו בשירות המורחב עוד משנת 1988. הם ידועים בכושר ההסתגלות יוצא הדופן שלהם והסכימו למלא משימות רבות בגוואדלופּ ובגיינה הצרפתית. שני המקומות האלה נמצאים כעת תחת השגחת סניף צרפת. הבה נשאל את ג׳ק ומרי־לין כמה שאלות.
מה הניע אתכם להצטרף לשירות המורחב?
מרי־לין: בילדותי בגוואדלופ בישרתי פעמים רבות יום שלם עם אימי, שהייתה עדת־יהוה נלהבת. אני אוהבת אנשים, ולכן התחלתי בחלוציות ב־1985, מייד לאחר שסיימתי את הלימודים.
ג׳ק: כצעיר הייתי מוקף באנשים ששירתו בשירות המורחב ואהבו את השירות. נהגתי לשרת כחלוץ עוזר במהלך חופשות בית־הספר. מדי פעם בסופי השבוע נסענו באוטובוס והצטרפנו לחלוצים בשטח שלהם. בילינו כל היום בשירות, וסיימנו אותו בחוף הים. אותם ימים היו מהנים מאוד.
קצת אחרי שהתחתנתי עם מרי־לין ב־1988 אמרתי לעצמי: ’אנחנו חופשיים, אז למה לא נרחיב את שירותנו?’ הצטרפתי למרי־לין לחלוציות. כעבור שנה, לאחר שלמדנו בבית־הספר לחלוצים, התמנינו לחלוצים מיוחדים. היו לנו כמה משימות מהנות בגוואדלופ ואז הוזמנו לעבור לגיינה הצרפתית.
לאורך השנים חוויתם שינויים רבים במשימותיכם. מה עזר לכם להסתגל לנסיבות חדשות?
מרי־לין: האחים בבית־אל בגיינה הצרפתית ידעו שהפסוק האהוב עלינו הוא ישעיהו ו׳:8. לכן במקרים רבים כאשר התקשרו אלינו, הם אמרו לנו בהומור: ”האם אתם זוכרים את הפסוק האהוב עליכם?” ידענו שזה אומר שאנחנו עומדים לקבל משימה חדשה, ותשובתנו הייתה: ”היננו! שלחנו!”
אנו נמנעים מלהשוות את משימתנו למשימות שהיו לנו בעבר מפני שזה עלול לגרום לנו לא להעריך את מה שיש לנו. אנחנו גם עושים את הצעד הראשון כדי להכיר את האחים והאחיות.
ג׳ק: בעבר כמה חברים בעלי מניעים טובים ניסו לשכנע אותנו לא לעבור מפני שרצו שנהיה קרובים אליהם. אבל כשעזבנו את גוואדלופ אח אחד הזכיר לנו את מילותיו של ישוע במתי י״ג:38: ”השדה הוא העולם”. לכן כשמשימתנו משתנה אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו עדיין משרתים באותו שדה, ואין זה משנה היכן אנחנו נמצאים. אחרי הכול, האנשים והשטח הם מה שחשוב באמת.
כשאנחנו מגיעים לשטח חדש אנחנו רואים שמי שמתגוררים שם נהנים מחיים די מאושרים. לכן אנחנו מנסים לחיות כמו המקומיים. האוכל אומנם שונה, אבל אנחנו אוכלים את מה שהם אוכלים ושותים את מה שהם שותים, ונוקטים אמצעי זהירות כדי לשמור על בריאותנו. אנו מתאמצים לדבר בצורה חיובית על כל משימה.
מרי־לין: אנחנו גם לומדים הרבה מהאחים המקומיים. אני זוכרת כשרק הגענו לגיינה הצרפתית. ירד גשם חזק, וחשבנו שנצטרך לחכות שהגשם ייפסק לפני שנוכל לצאת לבשר. אבל אז אחות אחת שאלה אותי: ”שנצא?” הייתי מופתעת ואמרתי: ”איך?” היא השיבה: ”קחי את המטרייה שלך ונרכב על אופניים”. כך למדתי כיצד להחזיק מטרייה תוך כדי שאני רוכבת על אופניים. אם לא הייתי לומדת לעשות זאת, לעולם לא הייתי מבשרת בעונה הגשומה.
עברתם ממקום למקום כבר 15 פעמים. האם יש לכם כמה טיפים באשר למעברים?
מרי־לין: מעבר עשוי להיות מאתגר. בכל זאת, חשוב למצוא מקום שבו תוכל להרגיש בבית כשאתה חוזר מהשירות.
ג׳ק: אני בדרך כלל צובע מחדש את פנים הבית. האחים בסניף, שמבינים שאולי לא נישאר באותו מקום זמן רב, לעיתים אומרים: ”ג’ק, אל תטרח לצבוע הפעם!”
מרי־לין מומחית באריזה. היא מכניסה את כל הדברים לקופסאות ורושמת עליהן ”חדר רחצה”, ”חדר שינה”, ”מטבח” וכדומה. לכן כשאנו מגיעים לביתנו החדש קל לנו לדעת באילו חדרים להניח את הקופסאות. היא עורכת רשימה של הדברים שיש בכל קופסה וכך אנו מוצאים בקלות את מה שאנו צריכים.
מרי־לין: למדנו להיות מאוד מאורגנים, וזה עוזר לנו להיכנס ישר לשגרה.
כיצד אתם מנהלים את לוח הזמנים שלכם כך שיתאפשר לכם ’לבצע את שירותכם במלואו’? (טימ״ב ד׳:5)
מרי־לין: בימי שני אנחנו נחים ומתכוננים לאסיפות, ומיום שלישי ואילך אנחנו יוצאים לשירות.
ג׳ק: יש לנו מכסת שעות, אבל אנחנו לא מתמקדים בה. השירות הוא מרכז חיינו. מהרגע שאנו יוצאים מהבית ועד הרגע שאנו חוזרים, אנו מנסים לדבר עם כל מי שאנו פוגשים.
מרי־לין: כשאנו יוצאים לפיקניק, למשל, אני תמיד לוקחת איתי עלונים. יש שניגשים אלינו ומבקשים פרסומים, אפילו שלא אמרנו להם שאנחנו עדי־יהוה. זו הסיבה שאנחנו מקפידים להתלבש ולהתנהג כיאות. אנשים שמים לב לדברים כאלה.
ג׳ק: אנחנו נותנים עדות גם בכך שאנחנו משתדלים להיות שכנים טובים. אני מרים ניירות מהרצפה, מרוקן את מיכל האשפה וגורף את העלים בגינה שמסביב לביתנו. השכנים שלנו שמים לב ושואלים: ”יש לך אולי מקרא בשבילי?”
פעמים רבות בישרתם בשטחים מרוחקים. האם אתם יכולים לספר על מסע שזכור לכם במיוחד?
ג׳ק: יש כמה שטחים בגיינה שקשה להגיע אליהם. במקרים רבים היינו צריכים לנסוע 600 קילומטר בשבוע בדרכים משובשות. הביקור שלנו בסנט אלי, שביערות האמזונס, היה בלתי נשכח. נדרשו לנו כמה שעות כדי להגיע לשם בעזרת רכב שטח וסירת מנוע. רוב האנשים שהתגוררו שם היו כורי זהב. מתוך הערכה כלפי הפרסומים שלנו היו שנתנו לנו גושי זהב קטנים כתרומה. בערב הצגנו את אחד מהסרטים של הארגון, ומקומיים רבים נכחו.
מרי־לין: לאחרונה התבקש ג׳ק לתת את נאום ערב הזיכרון בקַמוֹפי. כדי להגיע לשם שטנו בסירת מנוע במשך ארבע שעות בנהר אויאפוק. הייתה זו חוויה מרגשת.
ג׳ק: במקומות שבהם הנהר היה רדוד, הזרמים עלולים היו להיות די מסוכנים. אני יכול להבטיח לך שזה מרשים לראות את אותם זרמים. מי שמשיט את הסירה צריך לדעת מה הוא עושה. אך הייתה זו חוויה נפלאה. אף־על־פי שרק 6 מהם היו עדי־יהוה, כ־50 איש נכחו בערב הזיכרון, כולל כמה אינדיאנים.
מרי־לין: חוויות מעשירות כאלה מצפות לצעירים הרוצים לעשות יותר למען יהוה. אתה צריך לבטוח ביהוה בנסיבות כאלה, ואמונתך מתחזקת. פעמים רבות אנחנו רואים את יד יהוה בפעולה.
למדתם מספר שפות. האם יש לכם כישרון לשפות?
ג׳ק: בכלל לא. למדתי את השפות האלה מפני שהיה צורך. הייתי צריך להדריך את שיעור המצפה בסְרַנַן טונגוa לפני שאפילו הגשתי את החלק של קריאת המקרא! שאלתי את אחד האחים אם הם יכלו להבין אותי. הוא השיב: ”היו כמה מילים שלא הבנו, אבל זה היה טוב מאוד”. הילדים היו עזרה של ממש. כשעשיתי טעויות הם היו אומרים משהו, ואילו המבוגרים לא אמרו כלום. למדתי רבות מהצעירים.
מרי־לין: בשטח אחד היו לי שיעורי מקרא בצרפתית, בפורטוגזית ובסרנן טונגו. אחות אחת הציעה שאתחיל עם השפה הקשה ביותר עבורי ואסיים עם זו שהכי מוכרת לי. עד מהרה הבנתי עד כמה עצה זו הייתה חכמה.
באחד הימים היה לי שיעור בסרנן טונגו ועוד אחד בפורטוגזית. כשהתחלתי את השיעור השני האחות שהתלוותה אליי אמרה: ”מרי־לין, אני חושבת שיש בעיה”. הבנתי שדיברתי עם אישה ברזילאית בסרנן טונגו במקום בפורטוגזית!
האחים שאיתם שירתם אוהבים אתכם מאוד. איך הצלחתם להתקרב אליהם?
ג׳ק: במשלי י״א:25 נאמר: ”נפש ברכה תדושן”. איננו מהססים לתת מעצמנו לאחרים. באשר לתחזוקת אולם המלכות, יש שאומרים לי: ”תן למבשרים לעשות את זה”. אבל אני משיב להם: ”ובכן, גם אני מבשר. לכן אם יש משהו שצריך לעשות, אני רוצה להיות שם”. אף־על־פי שכולנו זקוקים למידה של פרטיות, פעמים רבות אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו לא רוצים שהצורך שלנו בפרטיות ימנע מאיתנו לעשות טוב לאחרים.
מרי־לין: אנו עושים כל מאמץ לגלות התעניינות אישית באחינו ובאחיותינו. כך אנו יודעים מתי הם זקוקים למישהו שישמור על ילדיהם או יאסוף אותם מבית־הספר. אז אנו יכולים לארגן מחדש את תוכניותינו כדי להיות זמינים עבורם. כך אנו מפתחים יחסי ידידות הדוקים עם אחרים, ומוכנים לעזור להם בשעת הצורך.
לאילו ברכות זכיתם מכך ששירתם במקומות שיש בהם צורך רב יותר?
ג׳ק: השירות המורחב העשיר את חיינו. פעמים רבות היינו קרובים לטבע ונהנינו מבריאתו המגוונת של יהוה. למרות שחווינו קשיים, אנו חשים שלוות נפש כי אנו יודעים שמשרתי אלוהים תומכים בנו בכל מקום שבו אנו נמצאים.
בצעירותי הייתי בכלא בגיינה הצרפתית בשל עמדתי הניטרלית. מעולם לא תיארתי לעצמי שאחזור לשם יום אחד כשליח ושאוכל לבשר בבתי כלא. יהוה אכן מברך אותנו בנדיבות!
מרי־לין: השמחה הגדולה ביותר שלי היא לתת מעצמי לאחרים. אנחנו שמחים לשרת את יהוה. זה גם חיזק את קשר הנישואין שלנו. לפעמים ג׳ק שואל אותי אם נוכל להזמין אלינו לארוחה זוג שזקוק לעידוד. במקרים רבים אני משיבה: ”בדיוק חשבתי על זה!” ככה זה תמיד.
ג׳ק: לאחרונה אבחנו אצלי סרטן ערמונית. אף שמרי־לין לא אוהבת לשמוע זאת, אני אומר לה: ”יקירתי, אם אמות מחר, אומנם לא אמות ’בשיבה טובה’, אבל אמות עם תחושת סיפוק בידיעה שמילאתי את חיי בדברים רוחניים ומועילים” (בר׳ כ״ה:8).
מרי־לין: יהוה פתח בפנינו דלתות בלתי צפויות ואפשר לנו לעשות דברים שמעולם לא תיארנו לעצמנו שנעשה. חיינו באמת היו מלאים בדברים טובים. עם ביטחון מלא באלוהים, אין זה משנה לאן ישלח אותנו הארגון, לשם נלך!
a סרנן טונגו היא שילוב של אנגלית, הולנדית, פורטוגזית ושפות אפריקאיות, ובמקור התפתחה על־ידי עבדים.