שאלות של קוראים
במשלי כ״ד:16 נאמר: ”גם אם שבע פעמים ייפול הצדיק, הוא יקום שוב”. האם הכתוב מתייחס לאדם ששוב ושוב נופל במלכודת החטא ואלוהים סולח לו?
אין זו משמעות הפסוק. ה’נופל’ הוא אדם ששוב ושוב חווה בעיות או קשיים. הוא ’קם שוב’ מפני שהוא מצליח להשתקם.
שים לב להקשר הפסוק: ”אל תארוב ברשעות ליד בית הצדיק; אל תשמיד את מקום מנוחתו. כי גם אם שבע פעמים ייפול הצדיק, הוא יקום שוב, אך הרשעים ייכשלו באסון. בנפול אויבך אל תשמח, ובהיכשלו אל יגיל ליבך” (מש׳ כ״ד:15–17).
יש הסבורים שפסוק 16 נוגע לאדם הנופל במלכודת החטא אך מצליח להשתקם. שני אנשי כמורה בריטיים כתבו ש”מטיפים, בעבר ובימינו, התייחסו פעמים רבות לפסוק” בצורה זו. עוד כתבו שהשקפה זו משמעה כי ”אדם טוב עלול ליפול בחטאים... חמורים, אך הוא לעולם אינו מאבד את אהבתו לאלוהים, ובכל אחד מהמקרים קם מנפילתו תודות לחרטתו”. רעיון זה עשוי למצוא חן בעיני מי שאינו רוצה להיאבק בחטא. הוא עשוי לחשוב שגם אם הוא חוטא שוב ושוב, אלוהים תמיד יסלח לו.
אך הסבר זה חוטא לכוונת הכתוב בפסוק 16.
לשורש ’נפל’ המופיע בפסוקים 16 ו־17 יכולים להיות שימושים שונים. משמעותו יכולה להיות מילולית — שור נופל בדרך, מישהו נופל מגג או אבן קטנה נופלת ארצה (דב׳ כ״ב:4, 8; עמ׳ ט׳:9). ניתן להשתמש בו גם במובן סמלי, לדוגמה: ”יהוה מדריך את צעדי הגבר כאשר מוצא הוא הנאה בדרכו. גם אם ייפול, לא יושלך ארצה, כי יהוה מחזיק בידו” (תהל׳ ל״ז:23, 24; מש׳ י״א:5; י״ג:17; י״ז:20).
אולם שים לב לדבריו של הפרופסור אדוארד ה. פלמטרה: ”המילה העברית [נפל] לעולם אינה משמשת לתיאור נפילה במלכודת החטא”. לפיכך חוקר אחר מסכם את פסוק 16 כך: ”יהיה זה לשווא להתנכל למשרתי אלוהים והדבר יהיה בעוכריו של המתנכל, שהרי הם שורדים — אך לא כן הרשעים!”
ואכן, הכתוב במשלי כ״ד:16 אינו מדבר על ”נפילה” במובן המוסרי, כלומר נפילה במלכודת החטא, אלא מתייחס להתמודדות, אפילו חוזרת ונשנית, עם בעיות או קשיים. בסדר העולמי המרושע הנוכחי, אדם צדיק עלול לחוות בעיות בריאות או בעיות אחרות. הוא אף עלול ליפול קורבן לרדיפות עזות מצד הממשלה. אך הוא יכול להיות בטוח שאלוהים תומך בו ויעזור לו להתמודד ולהצליח. חשוב כיצד ראית במו עיניך שהעניינים במקרים רבים מתפתחים לטובת משרתי אלוהים. מדוע כך הדבר? מובטח לנו ש”תומך יהוה בכל הנופלים ומקים את כל הכפופים” (תהל׳ מ״א:1–3; קמ״ה:14–19).
”הצדיק” אינו מוצא נחמה בעובדה שלאחרים יש בעיות. הוא מתנחם מהידיעה ש”יהיה טוב ליראי האלוהים, כי הם יראים אותו” (קהלת ח׳:11–13; איוב ל״א:3–6; תהל׳ כ״ז:5, 6).