פרק 65
ישוע מלמד בדרך לירושלים
מתי ח׳:19–22 לוקס ט׳:51–62 יוחנן ז׳:2–10
מה אחיו של ישוע חושבים עליו?
עד כמה חשוב השירות למען המלכות?
במשך תקופה מסוימת בישר ישוע בעיקר בגליל; שם הוא זכה להיענות גדולה יותר מאשר ביהודה. יתר על כן, כאשר היה בירושלים וריפא אדם בשבת ”גָבר רצון היהודים להרגו” (יוחנן ה׳:18; ז׳:1).
זהו הסתיו של שנת 32 לספירה וחג הסוכות מתקרב. חג זה נחוג במשך שבעה ימים, וביום השמיני מתקיימת עצרת. הוא מציין את סיומה של השנה החקלאית וזוהי עת של שמחה גדולה והודיה.
אֶחיו למחצה של ישוע — יעקב, שמעון, יוסף ויהודה — מאיצים בו: ”צא מכאן ולך ליהודה”. ירושלים היא המרכז הדתי של הארץ, ובמהלך שלושת הרגלים העיר הומה אדם. אחיו של ישוע טוענים: ”איש הרוצה להיוודע ברבים אינו עושה את מעשיו בסתר. אם אתה עושה את הדברים האלה, גלה את עצמך לעולם” (יוחנן ז׳:3, 4).
למעשה, ארבעת אחיו ’אינם מאמינים בו’ כמשיח. אך הם רוצים שהאנשים שבאו לחג יראו אותו מבצע גבורות. ישוע מודע לסכנה ואומר להם: ”לָעולם אין כל סיבה לשנוא אתכם, אבל אותי הוא שונא משום שאני מעיד כי מעשיו רעים. אתם עלו לחג; אני עדיין לא עולה לחג, כי טרם הגיעה שעתי” (יוחנן ז׳:5–8).
מספר ימים לאחר שעולים אחיו של ישוע לחג עם קבוצת העולים העיקרית, הולכים גם הוא ותלמידיו לירושלים אך בחשאי, לא לעיני האנשים. הם הולכים בדרך הישירה יותר העוברת בשומרון, ולא בדרך הרגילה העוברת בקרבת נהר הירדן. ישוע ותלמידיו יזדקקו למקום לינה בשומרון, ולכן הוא שולח לפניו שליחים כדי שיערכו את ההכנות לקראת בואו. התושבים במקום אחד מסרבים לקבל אותם או לגלות כלפיהם הכנסת אורחים כנהוג, וזאת מכיוון שפניו של ישוע מועדות לירושלים כדי לחגוג חג יהודי. יעקב ויוחנן כועסים ושואלים את ישוע: ”אדוננו, האם אתה רוצה שנבקש שתרד אש מן השמיים ותשמיד אותם?” (לוקס ט׳:54) ישוע גוער בהם על עצם המחשבה לעשות זאת, והם ממשיכים בדרכם.
בעודם בדרך אומר סופר אחד לישוע: ”מורי, אלך אחריך לכל מקום שאליו תלך”. ישוע משיב לו: ”לשועלים יש מאורות ולעופות השמיים קנים, אבל לבן האדם אין מקום להניח את ראשו” (מתי ח׳:19, 20). הוא מציין שהסופר יתנסה בקשיים אם יהיה תלמידו של ישוע. נראה כי הסופר גאה מדי מכדי לאמץ אורח חיים כזה. לפיכך כל אחד מאתנו יכול לשאול את עצמו, ’עד כמה אני מוכן ללכת אחרי ישוע?’
לאיש אחר אומר ישוע: ”לך אחריי”. האיש משיב לו: ”הרשה לי תחילה ללכת ולקבור את אבי”. ישוע מודע לנסיבותיו ואומר לו: ”הנח למתים לקבור את מתיהם, ואתה לך והכרז בכל מקום על מלכות אלוהים” (לוקס ט׳:59, 60). קרוב לוודאי שאביו של האיש עדיין לא מת. אחרת סביר להניח שבנו לא היה עומד כאן ומדבר עם ישוע. הבן אינו מוכן להציב את מלכות אלוהים במקום הראשון בחייו.
בהמשך דרכם לירושלים אומר איש אחר לישוע: ”אלך אחריך, אדוני, אבל הרשה לי תחילה להיפרד מבני ביתי”. ישוע משיב לו: ”כל מי ששם את ידו על המחרשה ומביט לאחור אינו ראוי להיות במלכות אלוהים” (לוקס ט׳:61, 62).
מי שרוצים להיות תלמידיו האמיתיים של ישוע חייבים למקד את עיניהם בשירות למען המלכות. אם החורש לא יביט כל הזמן קדימה, התלם מן הסתם יהיה עקום. אם הוא יניח את המחרשה כדי להביט לאחור, קרוב לוודאי שעבודתו בשדה תתעכב. בדומה לכך, מי שמביט לאחור אל הסדר העולמי הישן הזה עלול לסטות מן הדרך המובילה לחיי נצח.