מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים מפלה לטובה עמים מסוימים?
רבים חשים שאלוהים נותן יחס מועדף לעם שלהם. מה מביא אותם למסקנה זו? יש שמצביעים על הישגים כלשהם בתולדות האומה — כגון נצחונות צבאיים או צמיחה כלכלית. הם אולי מתייחסים לתוכניות מוצלחות להאכלת הרעבים, להגנה על מי שלא שפר חלקם, או לקידום הצדק והיחס ההוגן. אחרים סבורים שיופיה של ארצם מצביע על כך שאלוהים מעניק להם יחס מועדף.
גאווה לאומית כזו היא נחלת כל המדינות. אולם, האם המקרא תומך ברעיון שאלוהים מבכר עם אחד על פני עמים אחרים?
תכונה חשובה של אלוהים
כדי לקבל תשובה ברורה, יש להבין תכונה חשובה של האל הכול־יכול המודגשת במקרא. אלוהים איננו נושא פנים. למשל, במעשי השליחים י׳:34 נאמר בפשטות: ”אלוהים איננו נושא פנים”. עוד כתוב במקרא שיהוה אלוהים ”לא יישא פנים” ו”אין עם יהוה אלוהינו עוולה ומשוא פנים” (דברים י׳:17; דברי הימים ב׳. י״ט:7). אלוהים שונא הפליות; הדבר אף נחשב בעיניו לעוולה.
אולם אתה עשוי לתהות: ’האם אלוהים לא נתן יחס מועדף לעם ישראל הקדום? האין זו הוכחה למשוא פנים?’ אלוהים אכן בחר בעם ישראל בתקופת המקרא והגן עליו בכמה מלחמות עם עמים אחרים. נוסף על כך, במקרא נאמר על אלוהים: ”מגיד דברו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי” (תהלים קמ״ז:19, 20). אך האם מגעיו של אלוהים עִם עם ישראל מרמזים על משוא פנים? כלל וכלל לא. נתייחס לשלוש סיבות.
ראשית, אלוהים בחר בעם ישראל לתועלת כל העמים. הוא כרת ברית עם אבי האומה, אברהם, ואמר: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ” (בראשית כ״ב:17, 18). מטרתו של אלוהים במגעיו עם בני ישראל הייתה להקים ”זרע” שיניב ברכות גדולות, לא רק לבני עם אחד אלא ל”כל גויי הארץ”.
שנית, ברכותיו של אלוהים מעולם לא הוגבלו לעם ישראל. ללא משוא פנים הוא איפשר לבני עמים אחרים להצטרף לעמו הנבחר בעבודתם אותו (דברי הימים ב׳. ו׳:32, 33). רבים נענו להזמנה זו ועקב כך בורכו. רות המואביה היא רק אחת מהדוגמאות המוכרות (רות א׳:3, 16).
שלישית, יחסיו המיוחדים של אלוהים עִם עם ישראל הגשמי היו זמניים. בשנת 29 לספירה התגלה בישראל ה”זרע” המנובא, ישוע המשיח (גלטים ג׳:16). אך בני עמו של ישוע דחו אותו כמשיח. הוא אמר להם: ”הנה ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:38). מאז ואילך בא אלוהים במגע עם האנושות מבלי להיות מעורב בענייני האומות החילוניות ובמלחמותיהן. אין הוא נוהג במשוא פנים, אלא מאפשר לכל אדם לזכות לברכות. תן דעתך למספר דוגמאות.
מתנותיו של אלוהים לכול
מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים לאנושות היא קורבן הכופר של ישוע המשיח (רומים ו׳:23). קורבן זה מהווה אמצעי לשחרור מן החטא והמוות ומעניק לכל אחד מאיתנו את ההזדמנות לרשת חיי עולם. מתנה זו מיועדת לאנשים ”מבני כל שבט ולשון, מכל עם ואומה” (ההתגלות ה׳:9). אלוהים רוצה ש”כל המאמין” בישוע ינחל ”חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
הבשורה הטובה על מלכות אלוהים מביאה בכנפיה ברכות רבות למי שנענים לה (ההתגלות י״ד:6, 7). היא מעניקה תקווה לעתיד ויש בה עצות נבונות שיכולות להוביל לחיים מאושרים יותר כבר עתה. יהוה דואג ללא משוא פנים ש”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים” (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20; מעשי השליחים ט״ז:10). בשורה טובה זו כלולה במקרא, ספר שניתן למוצאו — לפחות בחלקו — ביותר מ־300,2 שפות. כאב אוהב, יהוה דואג ש”דברי חיי עולם” יהיו בהישג ידו של כמעט כל אדם עלי אדמות (יוחנן ו׳:68; יהושע א׳:8).
מתנות אלו ואחרות מאת אלוהים זמינות לכול — לבני כל העמים, הגזעים והקבוצות הלשוניות. לכן, קבלת חסד אלוהים וברכותיו אינה תלויה במקום הולדתנו או במוצאנו האתני.
מי זוכים בחסדו של אלוהים?
אם כן, מה עלינו לעשות כדי לזכות בחסדו של אלוהים? השליח פטרוס משיב על כך באומרו: ”בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35). ללא ספק, אין די בגילוי עניין באלוהים מבלי לעשות דבר. עלינו לפתח כלפיו אהבה כנה ולירוא אותו לבל נעורר את מורת רוחו. עלינו גם ’לעשות צדק’, או להתמיד לעשות את הרצוי בעיני אלוהים.
לשם המחשה: בארצות רבות קיימים בתי־ספר ממשלתיים רבים, אבל רק מי שמגיעים לשיעורים ומיישמים את הנלמד יפיקו מכך תועלת. בדומה לכך, חסדו של אלוהים נמצא לכל דורש, אבל דרושים מאמצים מצידנו. מאמצים אלה כוללים קריאה קבועה במקרא, אמונה חיה בקורבן הכופר של המשיח וחיים המושתתים על עקרונות המקרא. אם אנו באמת ’דורשי יהוה’, נימצא בדרך המוליכה למעמד רצוי לפניו (תהלים ק״ה:3, 4; משלי ב׳:2–9).
[תמונה בעמוד 15]
אלוהים דואג ש”דברי חיי עולם” יהיו בהישג ידם של בני כל העמים