מקרא ברלנבורג

הפְּייֶטִיזְם הייתה תנועה דתית שהתפתחה מתוך הכנסייה הלותרנית בגרמניה במאות ה־17 וה־18.‏ כמה מחסידי התנועה הושמו ללעג ואף נרדפו על שום אמונתם.‏ למדנים פייטיסים אחדים מצאו מחסה בברלנבורג,‏ כ־150 קילומטר צפונית לפרנקפורט על נהר מַייְן.‏ הם קיבלו מקלט אצל אציל מקומי,‏ הרוזן קזימיר פון וִיטְגֶנְשְטַייְן ברלנבורג,‏ אשר הוקיר את הדת.‏ נוכחותם של מטיפים ומלומדים אלה בברלנבורג הולידה תרגום מקרא חדש,‏ המוכר כיום כמקרא ברלנבורג.‏ כיצד נולד התרגום?‏

אחד ממבקשי המקלט היה יוהן יוג’‏ שנאלץ לעזוב את ביתו שבשטרסבורג בשל חוסר סובלנותם של התיאולוגים המקומיים.‏ יוג’‏ היה מלומד ובלשן מוכשר.‏ הוא סיפר לחבריו המלומדים בברלנבורג על שאיפתו העזה ”‏לספק תרגום מקרא טהור וללא רבב,‏ לתקן את תרגום לותר,‏ לתרגם במדויק את משמעות הכתוב בדבר־אלוהים מילה במילה ולהעביר את רוח הדברים”‏ (‏ההיסטוריה של מקרא ברלנבורג [‏Die Geschichte der Berlenburger Bibel‏]‏)‏. המטרה הייתה להוציא מקרא מלווה בדברי הסבר ובהערות ושיהיה מובן לאדם הפשוט.‏ יוג’‏ גייס את עזרתם של מלומדים ממדינות אירופה אחרות ושקד על הפרויקט במשך 20 שנה.‏ מקרא ברלנבורג יצא לאור ב־1726.‏ הואיל והתרגום מכיל דברי הסבר מקיפים,‏ היה צורך לפרסמו בשמונה כרכים.‏

יש במקרא ברלנבורג מספר נקודות מעניינות.‏ לדוגמה,‏ בשמות ו׳:‏2,‏ 3 נאמר:‏ ”‏וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו:‏ ’‏אני האדון‏!‏ וארָא אל אברהם/‏אל יצחק ואל יעקב/‏באל שדי,‏ ושמי יהוה לא נודעתי להם”‏.‏ בהערה מוסבר:‏ ”‏השם יהוה‏,‏ .‏.‏.‏ שם שהובדל/‏או/‏השם שהוכרז”‏.‏ שמו האישי של אלוהים,‏ יהוה,‏ מופיע גם בהערות לשמות ג׳:‏15 ו־ל״ד:‏6.‏

כך הפך מקרא ברלנבורג להיות חלק משורה ארוכה של ספרי מקרא גרמניים שנקבו בשם יהוה בגוף הטקסט,‏ בהערות השוליים או בהסברים.‏ אחד מהתרגומים היותר מודרניים,‏ המסבים לשמו האישי של אלוהים את הכבוד הראוי לו,‏ הוא תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש,‏ שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.‏