מוזיקה בעולמו של דוד המלך — המצפה

מוזיקה בעולמו של דוד המלך

אם יש שם כלשהו הנקשר במחשבותינו למוזיקה מימי המקרא,‏ זהו שמו של דוד,‏ אדם יוצא מגדר הרגיל שחי לפני כ־000,‏3 שנה.‏ למעשה,‏ את מרבית ידיעותינו בנושא המוזיקה באותם ימים אנו שואבים מהמסופר במקרא על חייו ופעליו של דוד — מימיו כנער רועים צעיר ועד לעלייתו לכס המלוכה כמלך בעל כושר ארגוני מעולה.‏

דרך דוד נוכל ללמוד רבות על מוזיקה בתקופת המקרא.‏ לדוגמה,‏ באילו כלים ניגנו אז,‏ ואילו שירים שרו?‏ איזה תפקיד מילאה המוזיקה בחייו של דוד,‏ ובהרחבה,‏ בחיי עם ישראל?‏

מקומה של המוזיקה בעם ישראל הקדום

אמירת מילותיו של שיר לא אחת מעלה בזיכרון את הלחן הנלווה אליו.‏ במקרא ניתן למצוא את מילותיהם של שירים רבים,‏ אך למרבה הצער לחניהם נותרו עלומים.‏ אין ספק שהם היו נפלאים ועילאיים.‏ מזמורי התהלים כתובים בסגנון פיוטי נשגב,‏ דבר המרמז על כך שהלחנים שנלוו אליהם לא נפלו מהם ביופיים.‏

אין במקרא מידע רב על כלי הנגינה שהיו אז בשימוש.‏ (‏ראה התיבה ‏”‏כלי נגינה בימי המקרא”‏‏.‏)‏ לא ידוע בוודאות אפילו באיזה סוג של כלי מיתר ניגן דוד.‏ מכל מקום,‏ ראוי לציין כי בני ישראל המציאו מספר כלי נגינה,‏ כגון כלי מיתר נדירים ויקרים העשויים מעץ (‏דברי הימים ב׳.‏ ט׳:‏11;‏ עמוס ו׳:‏5‏)‏.‏

על דבר אחד אין עוררין:‏ המוזיקה מילאה תפקיד חשוב בחיי העברים,‏ במיוחד בעבודתם את האל.‏ מוזיקה הושמעה בטקסי הכתרה ובטקסים דתיים ונעשה בה שימוש גם במלחמות.‏ המוזיקה גם השרתה אווירה קסומה בחצר המלוכה,‏ הפיחה רוח חיים בחתונות ובמפגשים משפחתיים והקנתה אופי מיוחד לחגיגות הבציר וחגיגות הקציר.‏ למרבה הצער,‏ המוזיקה הייתה מזוהה גם עם מקומות ידועים לשמצה.‏ בנוסף,‏ בשעת אבל ניחמה המוזיקה את האבלים.‏

למוזיקה היו תפקידים נוספים בעם ישראל.‏ היא רוממה את הנפש והכשירה את לב הנביאים לקבלת מסרים רוחניים.‏ לשמע קולות נגינה נחה רוח אלוהים על אלישע (‏מלכים ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ המוזיקה שימשה גם לציון אירועים מיוחדים.‏ ראשי חודש ומועדים הוכרזו בתקיעת שתי חצוצרות כסף.‏ בשנת היובל הכריזו בתקיעת שופר על שחרור העבדים ועל השבת האדמות והבתים לבעליהם.‏ העניים ודאי עלצו משמחה לשמע קולות השופר שציינו את חירותם או את השבת נכסיהם (‏ויקרא כ״ה:‏9;‏ במדבר י׳:‏10‏)‏.‏

בקרב בני ישראל היו ללא ספק נגנים וזמרים מחוננים.‏ למעשה,‏ לפי תבליט אשורי,‏ המלך סנחריב ביקש מהמלך חזקיהו שישלח אליו מנגנים ומנגנות כמס.‏ נראה כי מדובר היה בנגנים מן השורה הראשונה.‏ אך הבולט מכולם במקרא היה דוד.‏

מוזיקאי ייחודי

דוד בלט כמוזיקאי וכמשורר.‏ יותר ממחצית ממזמורי התהלים מיוחסים לו.‏ בנעוריו היה רועה צאן ונפשו הרגישה והבוחנת ניזונה מנופיה הפסטורליים של בית לחם.‏ הוא ידע טעמן של ההנאות הקטנות שבחיים — האזנה לפכפוך הפלגים ולפעיית הטלאים שהגיבו לקולו.‏ בהיותו נפעם מיופייה של ה”‏מוזיקה”‏ שסבבה את עולמו,‏ נטל את כינורו (‏סוג של נבל)‏ ושר שירי הלל לאלוהים.‏ זו הייתה ללא ספק חוויה מרגשת להאזין למוזיקה שהלחין דוד למזמור כ״ג‏!‏

בנעוריו הפליא דוד נגן בכינור,‏ ושמע הדבר הגיע לאוזני המלך שאול.‏ בתגובה הזמינו המלך לשרת בחצרו.‏ כאשר שאול היה נתון במצוקה ובסערת רגשות,‏ בא אליו דוד והפיק מכינורו נעימות שלוות שהשקיטו את ליבו.‏ המחשבות הקודרות שרדפו את שאול נעלמו וזעפו נמוג (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏16‏)‏.‏

המוזיקה,‏ שדוד כה אהב ואשר מילאה אותו אושר,‏ הייתה לפעמים מקור לבעיות.‏ יום אחד,‏ כאשר שבו דוד ושאול עטורי ניצחון ממלחמתם בפלישתים,‏ הגיעו לאוזני המלך קריאות ניצחון וצלילי מוזיקה עליזה.‏ הנשים שרו:‏ ”‏היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”‏.‏ לשמע הדבר התמלא שאול כעס וקנאה כה מרה שגרמה לו להיות ”‏עוין את דוד מהיום ההוא והלאה”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏7–9‏)‏.‏

בהשראת המוזיקה

היצירות שכתב דוד ברוח אלוהים היו נשגבות בדרכים רבות.‏ מזמוריו היו מלאי הגות ופסטורליים.‏ הם עסקו במגוון תחומים:‏ שבח והלל,‏ אירועים היסטוריים,‏ שמחת הבציר,‏ טקס חנוכת הבית שנחגג ברוב פאר והדר,‏ זכרונות,‏ תקוות,‏ בקשות ותחינות (‏ראה תהלים ל״ב,‏ כ״ג,‏ קמ״ה,‏ ח׳,‏ ל׳,‏ ל״ח,‏ ע״ב,‏ נ״א,‏ פ״ו‏)‏.‏ בנפול שאול ובנו יהונתן חיבר דוד קינה בעלת אופי נוגה הנקראת ”‏קשת”‏,‏ והיא נפתחת במילים:‏ ”‏הצבי ישראל,‏ על במותיך חלל”‏.‏ דוד ידע לבטא מגוון רחב של רגשות,‏ הן במילים והן בנגינה (‏שמואל ב׳.‏ א׳:‏17–19‏)‏.‏

דוד,‏ שהיה אדם מלא חיים,‏ אהב מוזיקה עליזה וקצבית מאוד.‏ כאשר הביא את ארון הברית לציון,‏ הוא פיזז וכרכר בכל עוזו לרגל המאורע.‏ מן הכתוב עולה שהמוזיקה הייתה ודאי מאוד מלהיבה.‏ התוכל לדמיין את התמונה?‏ אשתו מיכל בזה לו,‏ אבל לדוד זה לא הפריע.‏ הוא אהב את יהוה,‏ וצלילי המוזיקה שמילאו את ליבו שמחה גרמו לו לרקוד ולפזז לפני אלוהיו (‏שמואל ב׳.‏ ו׳:‏14,‏ 16,‏ 21‏)‏.‏

בנוסף על כל זאת,‏ דוד גם קנה לו שם ככזה שפיתח כלי נגינה חדשים (‏דברי הימים ב׳.‏ ז׳:‏6‏)‏.‏ אפשר לומר שדוד היה אומן מחונן באופן יוצא מגדר הרגיל.‏ הוא היה יצרן כלי נגינה,‏ משורר,‏ מלחין ומבצע.‏ אולם דוד אף הגדיל עשות.‏

מוזיקה ושירה בבית המקדש

אחד הדברים שהותיר אחריו דוד היה ארגון המוזיקה והשירה בבית יהוה.‏ בראשם של 000,‏4 זמרים ומוזיקאים העמיד את אסף,‏ הֵימָן וידותון (‏שככל הנראה קרוי גם איתן)‏.‏ דוד דאג שביניהם יהיו 288 מומחים שהכשירו את שאר חברי הקבוצה והשגיחו עליהם.‏ 000,‏4 הזמרים והמוזיקאים נכחו כולם בבית המקדש בשלושת הרגלים.‏ תאר לעצמך את הודה המרשים של מקהלה נפלאה זו!‏ (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ג:‏5;‏ כ״ה:‏1,‏ 6,‏ 7‏)‏.‏

בבית המקדש שרו רק גברים.‏ הביטוי ”‏על עלמות”‏,‏ המופיע בתהלים מ״ו:‏1‏,‏ משמעו קול גבוה או כלי נגינה המפיקים צלילים גבוהים.‏ הם שרו בתיאום מושלם,‏ וככתוב בדברי הימים ב׳.‏ ה׳:‏13‏,‏ המשוררים נשמעו כ”‏קול אחד”‏.‏ השירים היו מלודיים,‏ כגון מזמור ג׳‏ ומזמורים רבים נוספים שכתב דוד,‏ ובחלקם היו פזמונים חוזרים,‏ כגון הפזמון החוזר המופיע בתהלים מ״ב:‏6,‏ 12 ו־מ״ג:‏5.‏ שירת חילופים בין שתי מקהלות ו/‏או שני סולנים (‏אנטיפוניה)‏,‏ הייתה גם היא אהובה.‏ דוגמה לכך היא מזמור כ״ד שחובר ללא ספק לרגל השבתו של ארון הברית לציון בידי דוד (‏שמואל ב׳.‏ ו׳:‏11–17‏)‏.‏

אולם בני לוי לא היו היחידים שנשאו קולם בשיר.‏ בני העם שרו כשעלו לירושלים כדי לחגוג את המועדים והחגים השנתיים.‏ זו ככל הנראה הכוונה במילים ”‏שיר המעלות”‏ (‏תהלים ק״כ עד קל״ד‏)‏.‏ בתהלים קל״ג‏,‏ למשל,‏ משבח דוד את האחווה שחשו באותם רגעים בני ישראל.‏ המזמור פותח במילים:‏ ”‏הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד!‏”‏ נסה לדמיין את המוזיקה הקדומה שהתלוותה לשיר זה.‏

מזמורים ועבודת יהוה

שירים ומזמורים מהווים עשירית מתוכנו של המקרא,‏ וספר תהלים מעודד את כל בני האדם לשיר שירי הלל (‏תהלים ק״נ‏)‏.‏ בכוחה של המוזיקה להשכיח את הצרות,‏ והשירה יכולה לשמש כמרפא ללב שבור.‏ אולם המקרא מעודד גם את מי ששמחה בליבם לזמר תהילות (‏יעקב ה׳:‏13‏)‏.‏

בשירה יכול הפרט לבטא את אמונתו באלוהים ואת אהבתו כלפיו.‏ בלילה שלפני הוצאתו להורג של ישוע,‏ סיימו הוא והשליחים את סעודתם בשירה (‏מתי כ״ו:‏30‏)‏.‏ לישוע בן דוד — שזכה להאזין לשירתה המופלאה של מקהלתו השמימית של אלוהים — היה ודאי קול נפלא!‏ סביר להניח שהם שרו את ההלל המופיע במזמורים קי״ג עד קי״ח‏.‏ אם כך היה הדבר,‏ אזי ישוע יחד עם השליחים,‏ שלא היו מודעים לכל המאורעות שעמדו להתרחש,‏ שר בקול רם:‏ ”‏אהבתי כי ישמע יהוה את קולי,‏ תחנוניי.‏ .‏.‏.‏ אפפוני חבלי מוות ומצָרי שאול מצאוני.‏ .‏.‏.‏ ’‏אנה,‏ יהוה,‏ מלטה נפשי!‏’‏”‏ (‏תהלים קט״ז:‏1–4‏)‏.‏

מוזיקה אינה פרי המצאתו של האדם.‏ המקרא מתאר את המוזיקה והשירה בעצם השמיים,‏ מקום שבו יצורים רוחניים מנגנים בכינורות סמליים ושרים שירי הלל מסביב לכיסא יהוה (‏ההתגלות ה׳:‏9;‏ י״ד:‏3;‏ ט״ו:‏2,‏ 3‏)‏.‏ יהוה אלוהים העניק את מתת המוזיקה לבני האדם.‏ הוא נטע בליבם את התשוקה למוזיקה ואת הרצון הבוער לבטא את רגשותיהם בנגינה או בשירה.‏ איש אמונה רואה במוזיקה בראש ובראשונה מתנה מאלוהים (‏יעקב א׳:‏17‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 27]‏

‏”‏וביום שמחתכם ובמועדיכם.‏.‏.‏ ותקעתם בחצוצרות”‏ ‏(‏במדבר י׳:‏10‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 28]‏

‏”‏יהוה רועי.‏ לא אחסר.‏ בנאות דשא ירביצני;‏ על מי מנוחות ינהלני”‏ ‏(‏תהלים כ״ג:‏1,‏ 2‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 29]‏

‏’‏ארבעת אלפים מהללים ליהוה בכלים אשר עשה [‏דוד]‏ להלל’‏י (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ג:‏4,‏ 5‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 29]‏

דוד ביטא מגוון רחב של רגשות הן במילים והן בלחנים

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 30]‏

‏”‏הללו יה.‏.‏.‏ הללוהו בתוף ומחול.‏ .‏.‏.‏ כל הנשמה תהלל יה,‏ הללו ”‏!‏ ‏(‏תהלים ק״נ:‏1,‏ 4,‏ 6‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 28]‏

כלי נגינה בימי המקרא

בין כלי המיתר נמנו הנבל,‏ הכינור והעשור (‏כלי נגינה בעל עשרה מיתרים)‏ (‏תהלים צ״ב:‏4‏)‏.‏ הם כוונו לעלמות ולשמינית,‏ מונחים המתייחסים,‏ ככל הנראה,‏ לאוקטבות גבוהות ונמוכות (‏דברי הימים א׳.‏ ט״ו:‏20,‏ 21‏)‏.‏ בין כלי הנשיפה ניתן היה למצוא את החצוצרה,‏ החליל,‏ השופר והעוגב,‏ שהיה סוג של חליל (‏דברי הימים ב׳.‏ ז׳:‏6;‏ שמואל א׳.‏ י׳:‏5;‏ תהלים ק״נ:‏3,‏ 4‏)‏.‏ בחנוכת בית המקדש,‏ המחצרים והמשוררים ’‏השמיעו קול אחד‏’‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ ה׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ דומה כי מילים אלה מצביעות על כך שהם היו מתואמים בגובה הטון ושלא נשמעו צלילים צורמים.‏ בין כלי ההקשה היו תופים,‏ מְנַעַנְעִים ומגוון כלי נגינה שנבנו מ”‏עצי ברושים”‏.‏ בנוסף,‏ היו צלצלים (‏סוג של מצלתיים)‏.‏ הצלצלים הקטנים כונו ”‏צלצלי שָמַע”‏ והפיקו צלילים מלודיים,‏ והגדולים נקראו ”‏צלצלי תרועה”‏ (‏שמואל ב׳.‏ ו׳:‏5;‏ תהלים ק״נ:‏5‏)‏.‏

‏[‏תמונות]‏

למעלה:‏ פרט מתוך שער טיטוס,‏ רומא,‏ איטליה,‏ ובו נראות חצוצרות שנלקחו מבית המקדש שבירושלים ב־70 לספירה.‏ מטבעות המתוארכים ל־130 לספירה בקירוב המציגים כלי נגינה יהודיים

‏[‏שלמי תודה]‏