סבון — ”חיסון עצמי”
”המחלה השנייה בגודלה מבחינת שיעור התמותה בקרב ילדים אינה מלריה, גם לא שחפת ואף לא איידס. היא ... השלשול”, מדווח כתב העת האקונומיסט. אלא שרבים מאותם קורבנות פעוטים היו היום בחיים אילו הם ומשפחותיהם היו שוטפים את ידיהם בסבון דרך קבע.
חוקרים מבית הספר בלונדון להיגיינה ולרפואה טרופית (London School of Hygiene and Tropical Medicine) מצאו כי ”רחיצת ידיים סבירה יכולה להפחית את מחלות השלשול ב־43 אחוז”, אומר האקונומיסט. ”פעולה זו אף עשויה להפחית באופן דומה זיהומים בדרכי הנשימה, הנחשבים לגורם המוות מספר אחד אצל ילדים. מחקר מקיף שנערך עבור הצבא האמריקני העלה כי שיעור הסובלים מנזלת ומשיעול קטֵן ב־45 אחוז כאשר החיילים שטפו את ידיהם חמש פעמים ביום”. הסבון שווה כמעט לכל נפש גם בארצות מתפתחות. לכן, התיאור שלו כ”סוג של חיסון עצמי” אכן קולע. מה גם שזה חיסון שאינו מכאיב!
גם המקרא מעודד לשמור על ניקיון. ”נטהר את עצמנו מכל טומאת גוף ורוח”, אומר קורינתים ב׳. ז׳:1. למרות שבראש מעייניו של אלוהים עומד טוהרנו הרוחני, אין הוא מקל ראש בחשיבות ההיגיינה (ויקרא פרקים י״ב עד ט״ו). כמובן, הוא אינו מצפה שננהג בקיצוניות. אולם, עלינו לאמץ לעצמנו הרגל לשטוף ידיים לאחר שימוש בשירותים, לאחר שרוחצים תינוק או מחליפים את חיתוליו, לפני שמכינים אוכל או יושבים לסעוד, או בכלל כאשר סביר להניח שאנו עלולים להעביר חיידקים או נגיפים למישהו אחר. אם נתרגל לשטוף ידיים, נגלה אהבה משיחית כלפי משפחותינו וכלפי כל מי שאנו באים עימם במגע (מרקוס י״ב:31).