המוות — סוף שאין ממנו חזרה?
קרוב לוודאי שאין אף שאלה אחרת כה מבלבלת המעסיקה את האדם לאורך הדורות כמו השאלה מה קורה לאחר המוות. במשך אלפי שנים ובכל התרבויות דנו ודשו מיטב המוחות בשאלה זו. אבל פילוסופיות אנוש ומחקרים מדעיים הניבו רק בליל של תיאוריות ומיתוסים.
מה לגבי הכתוב במקרא? יש הטוענים שבנושא המוות ובכל הקשור לחיים שלאחר המוות, המקרא מבלבל לא פחות. אולם חייבים להודות שמאחורי הבלבול הזה עומדות הדתות הרבות המעכירות את מימיו הצלולים של המקרא בטענות מופרכות ובאגדות. אם תתעלם מהמסורות והמיתוסים ותדבק במה שהמקרא באמת מלמד, תיחשף להבנה הגיונית הנושאת בחובה תקווה.
לפני שבאת לידי קיום
קח לדוגמה את שני הציטוטים מפי המלך שלמה שהופיעו במאמר הקודם. פסוקים אלה מבהירים שהמתים — הן מקרב בני האדם והן מקרב החיות — אינם יודעים מאומה. לכן, לפי המקרא, לאחר המוות אין עשייה, תחושות, רגשות או מחשבות (קהלת ט׳:5, 6, 10).
האם קשה לך להאמין בכך? צא וחשוב: מה מצבו של האדם לפני היווצרו? היכן היית לפני שתאי המין הזעירים של הוריך התאחדו והפכת ליצור חי? אם לבני האדם יש ישות סמויה הממשיכה להתקיים לאחר המוות, היכן הייתה ישות זו לפני ההתעברות? האמת היא שאינך זוכר שהיה לך קיום קדם־אנושי כי לפני שנוצרת ברחם אימך, לא היית קיים. חד וחלק.
לכן ההיגיון אומר שבמותנו, התודעה שלנו חוזרת בדיוק לאותו מצב שהייתה בו לפני שנוצרנו. כפי שאמר אלוהים לאדם הראשון לאחר שהמרה את פיו: ”עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). במובן זה בני האדם אינם שונים מהחיות. המקרא אומר זאת מפורשות בנוגע למצב המתים: ”מותר האדם מן הבהמה אין” (קהלת ג׳:19, 20).
האם זה אומר שהאדם נברא רק כדי לחיות כמה עשרות שנים ואחר כך להיות במצב של חידלון נצחי? או היש תקווה למתים? תן דעתך לדברים הבאים.
הרצון לחיות טבוע בנו מלידה
המוות נתפס בעיני הכול כנושא לא־נעים לשיחה. רוב האנשים נמנעים במיוחד לדבר על מותם הם או אפילו לחשוב על כך. מצד שני, הם מוצפים במבול של סצינות מוות שונות ומשונות בטלוויזיה ובסרטים, ונחשפים לסיפורים ולתמונות של מקרי מוות אמיתיים המובלטים באמצעי התקשורת.
כתוצאה מכך מותו של אדם זר נתפס כחלק ממציאות החיים הטבעית. עם זאת, מותו של אדם אהוב או מותנו אנו אינו מתקבל כדבר טבעי. הסיבה לכך היא שהרצון לחיות טבוע עמוק בבני האדם. כמו כן אנו ניחנים בחוש זמן חד וביכולת לתפוס את מושג הנצח. המלך שלמה כתב שאלוהים ’נתן את העולם [מושג הנצח] בלבם’ (קהלת ג׳:11). בתנאים רגילים היינו רוצים להמשיך לחיות לעד מבלי שיהיה לחיים שלנו מועד סיום. אין כל רמז לכך שבבעלי חיים טבועה התשוקה לחיות לנצח. אין להם תפיסת עתיד.
הפוטנציאל האנושי העצום
בני אדם אינם רק משתוקקים לחיות עד אין קץ, אלא גם גלום בהם הפוטנציאל לעסוק בעשייה ולהיות יצרניים לנצח. נראה שאין גבול ליכולתו של האדם ללמוד. נטען כי אין דבר בטבע שישווה למוח האדם במורכבותו וביכולת התאוששותו. שלא בדומה לחיות, יש לנו מוח יצירתי המסוגל לנתח דברים בהיגיון ולתפוס רעיונות מופשטים. בכל הקשור להבנת הפוטנציאל הגלום במוח האדם, המדענים רק מגרדים את פני השטח.
חלק ניכר מפוטנציאל זה נותר בנו לעת זקנה. מדענים החוקרים מערכות עצבים נוכחו לאחרונה שרוב תפקודי המוח אינם ניזוקים כתוצאה מתהליכי ההזדקנות. חוקרים מן ”המרכז לחדשנות בלימודי מדע” השייך למכון פרנקלין, מסבירים: ”מוח האדם ניחן ביכולת להסתגל לשינויים וליצור קשרים חדשים ללא הרף. גם בגיל מבוגר מסוגל המוח לייצר תאי עצב חדשים. הידרדרות שכלית חריפה נגרמת בדרך כלל כתוצאה ממחלה, בעוד שרוב המקרים של אובדן זיכרון או פגיעה בכישורים המוטוריים הפוקדים את האדם בעת הזקנה, נובעים פשוט מחוסר מעש ומהיעדר פעילות שכלית וגירויים שכליים”.
במילים אחרות, אם היינו יכולים להמשיך לחשוף את המוח לגירויים שכליים ולמנוע ממנו מחלות, הוא יכול היה להמשיך לתפקד עד אין סוף. ”המוח... הוא התגלית המורכבת ביותר שגילינו עד כה ביקום”, מצהיר הביולוג המולקולרי ווטסון ג׳יימס שהיה שותף לגילוי מבנה מולקולת הדנ״א. בספר שכתב ג׳ראלד אדלמן, מדען החוקר מערכות עצבים, מוסבר שברקמת מוח שגודלה כראש גפרור ”יש קרוב למיליארד קשרים היכולים להשתלב במספר היפראסטרונומי של דרכים — סדר גודל של עשר ומיליוני אפסים אחריו”.
האם זה הגיוני שלמרות הפוטנציאל העצום הזה, נגזר על בני האדם לחיות כמה עשרות שנים בודדות? יהיה זה כמו להשתמש בקטר רב עוצמה הגורר אחריו שורה ארוכה של קרונות משא, להעברת גרגר חול בודד למרחק של סנטימטרים בודדים! אם כן, מדוע ניחן האדם בחשיבה יצירתית וביכולת למידה כה אדירות? הייתכן שבני האדם, להבדיל מבעלי החיים, אינם אמורים למות, והם נבראו לחיות לנצח?
אלוהי החיים מעניק תקווה
העובדה שטבועה בנו תשוקה מולדת לחיות ויכולת למידה עצומה מביאה אותנו למסקנה ההגיונית: בני האדם נועדו לחיות הרבה מעבר ל־70 או 80 שנה. וזה מוביל אותנו למסקנה נוספת: חייב להיות מתכנן, בורא, אלוהים. החוקים הבלתי משתנים של היקום הפיזי והמורכבות העצומה של החיים על פני האדמה, מתיישבים לגמרי עם האמונה שקיים בורא.
אך אם אלוהים ברא אותנו עם היכולת לחיות לנצח, מדוע אנו מתים? ומה קורה לאחר המוות? האם מתכוון אלוהים להקים את המתים לתחייה? הדעת נותנת שאל חכם ורב כוח יספק לנו את התשובות לשאלות אלו, וכך אכן עשה. תן דעתך לנקודות הבאות:
◼ המוות לא היה חלק ממה שהועיד אלוהים לאנושות מלכתחילה. ההתייחסות הראשונה במקרא לנושא המוות מלמדת שלא היה זה משהו שאלוהים הועיד לאנושות מלכתחילה. הכתוב בספר בראשית מסביר שכדי לאפשר לזוג הראשון, אדם וחוה, לגלות לו את אהבתם ונאמנותם, העמיד אותם אלוהים במבחן פשוט. הוא אסר עליהם לאכול מעץ מסוים ואמר: ”ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:17). אדם וחוה ימותו רק אם ייכשלו במבחן וימרדו באלוהים. הכתוב מראה שהם הפרו את נאמנותם לאלוהים ושילמו על כך בחייהם. בעקבות זאת באו האי־שלמות והמוות על המשפחה האנושית.
◼ המקרא ממשיל את המוות לשינה. המקרא מדבר על ’שְנת המוות’ (תהלים י״ג:4). לפני שהקים לתחייה את חברו אלעזר, הסביר ישוע לשליחיו: ”אלעזר ידידנו נרדם, אך אני הולך להעיר אותו”. וזה בדיוק מה שעשה. המקרא מוסר שכאשר קרא בקולו, ”יצא המת [אלעזר]” מ”מערת הקבר” כשהוא בריא ושלם (יוחנן י״א:11, 38–44).
מדוע דימה ישוע את המוות לשינה? מכיוון שאדם ישן אינו פעיל. במהלך שינה עמוקה אין לו כל מודעות למתרחש בסביבתו או לחלוף הזמן. אין הוא חש כל כאב או סבל. באופן דומה, במוות אין כל פעילות או מודעות. אבל ההשוואה אינה מסתיימת כאן. אדם ישן צפוי להתעורר. זו בדיוק התקווה שמעניק המקרא למתים.
הבורא עצמו מבטיח שתהיה תחיית מתים: ”מיד שאול [הקבר המשותף] אפדם, ממוות אגאלם. אהי [אַיֵה] דְבָרֶיךָ מוות? אהי [איה] קָטָבְך שאול?” (הושע י״ג:14) בנבואה נוספת במקרא נאמר שיהוה ’יבלע את המוות לנצח, וימחה דמעה מעל כל פנים’ (ישעיהו כ״ה:8).
◼ היכן יחיו המוקמים לתחייה? כאמור, בבני האדם טבוע הרצון להמשיך לחיות לנצח. היכן תרצה לחיות? האם היית שמח לדעת שלאחר מותך תהפוך לחלק מכוח חיים אוניברסאלי סתמי כפי שמלמדות חלק מן הדתות? התרצה להמשיך לחיות כאדם אחר ללא כל זכרונות מעברך? האם קוסם לך לשוב לחיות כבעל חיים או כעץ? אם הברירה הייתה נתונה בידך, האם היית באמת רוצה לחיות בעולם שאין לו כל קשר לחוויה האנושית ולהנאות החיים הארציות?
האינך משתוקק לחיות בתנאים אידיאליים בגן עדן עלי אדמות? זוהי בדיוק התקווה שהמקרא פורש לפנינו: לחיות לעולם כאן על הארץ. למטרה זו יצר אלוהים את הארץ — למען תיושב על־ידי אוהביו שבשמחה ישרתוהו לנצח נצחים. מסיבה זו נאמר במקרא: ”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29; ישעיהו מ״ה:18; ס״ה:21–24).
◼ מתי תתרחש תחיית המתים? העובדה שהמוות משול לשינה מצביעה על כך שתחיית המתים אינה מתרחשת בדרך כלל מייד לאחר המוות. יש תקופה של ”שינה” בין המוות והתחייה. איוב שאל: ”אם ימות גבר היחיה?” ואז השיב: ”אייחל [אחכה בקבר] עד בוא חליפתי [שחרורי]. תקרא [אלוהים] ואנוכי אענך” (איוב י״ד:14, 15). מה גדולה תהיה השמחה ביום שבו יקומו המתים לתחייה ויתאחדו עם יקיריהם!
אין כל סיבה לתת מקום לפחד חולני
יש להודות שהתקווה הגלומה במקרא לאו דווקא מעלימה כליל את הפחד מהמוות. טבעי לחשוש מהכאב ומהמצוקה הקודמים לעתים למוות. מטבע הדברים, אתה חושש לאבד אדם יקר וטבעי שתחשוש מההשלכות המצערות שיהיו למותך על יקיריך.
אולם על־ידי חשיפת המצב האמיתי של המתים, עוזר לנו המקרא להפיג פחדים חולניים מפני המוות. אין כל סיבה לחרוד שמא שדים בגיהינום לוהט יענו אותנו לאחר המוות. אין שום סיבה לחשוש מעולם אפל של רוחות שבו הנפשות משוטטות לנצח בחוסר מנוחה. ואל לך לפחד שכל מה שיש לעתיד להציע זה מצב של חידלון נצחי. מדוע? מכיוון שלאלוהים זיכרון בלתי מוגבל, והוא מבטיח להשיב לחיים כאן על כדור־הארץ את כל המתים המצויים בזכרונו. כך מבטיח המקרא: ”האֵל לנו אֵל למושָעות; וליהוה אדני למוות תוצאות”, כלומר בידיו המוצא מן המוות (תהלים ס״ח:21).
[קטע מוגדל בעמוד 5]
”כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19)
[קטע מוגדל בעמוד 6]
”את העולם נתן [אלוהים] בלבם” (קהלת ג׳:11)
[תיבה/תמונה בעמוד 8]
שאלותיך בנושא המוות זוכות למענה
יש להודות שלא כל השאלות אודות המוות ותחיית המתים זוכות למענה במאמרים אלה. רבים בחנו לעומק את המקרא בעזרת עדי־יהוה ומצאו תשובות משביעות רצון. אנו מעודדים אותך לנהוג כמותם. להלן רק מקצת השאלות שעליהן תקבל תשובות:
◼ מה פשר המונחים המקראיים ”גיהינום” ו”אגם האש”?
◼ כיצד נענשים האנשים הרעים אם הם אינם מושלכים לאש גיהינום?
◼ על־פי הכתוב במקרא הרוח עוזבת את הגוף לאחר המוות. מהי הרוח?
◼ מדוע יש כל כך הרבה דיווחים על תִקשור עם המתים?
◼ מהי ה”נפש” לפי המקרא?
◼ מתי יקומו המתים לתחייה בגן עדן עלי אדמות?
◼ האם כל המתים יוקמו לתחייה בלי קשר למעשים שעשו בחייהם?
עיין בעמוד האחורי בכתב העת שבידך וראה כיצד תוכל למצוא תשובות ברורות מתוך המקרא לכל אחת משאלות אלו.
[תמונה בעמוד 7]
ישוע אמר שהוא ”הולך להעיר” את אלעזר
[תמונה בעמודים 8, 9]
תאר לעצמך את השמחה שתשרור כאשר יקירינו יוקמו לתחייה!