האם הדבר היה ”האלוהים” או ”אלוהים”?
מתרגמי המקרא נאלצים להתמודד עם שאלה זו בבואם לתרגם את הפסוק הראשון בספר הבשורה על־פי יוחנן. בתרגום עולם חדש לאנגלית נאמר: ”בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, והדבר היה אלוהים” (יוחנן א׳:1). גם בתרגום לעברית של החברה לכתבי הקודש וגם במספר תרגומים אחרים תרגמו את חלקו האחרון של הפסוק בצורה המעבירה את הרעיון ש”הדבר” היה ”אלוהים” או ”אלוהי” (A New Translation of the Bible, by James Moffatt; The New English Bible). אולם, תרגומים רבים תרגמו את חלקו האחרון של יוחנן א׳:1: ”והדבר היה האלוהים” (The Holy Bible—New International Version; The Jerusalem Bible).
בהתבסס על הדקדוק היווני ולפי המשתמע מן ההקשר, ישנן ראיות מוצקות לכך שתרגום עולם חדש מדויק ושאין לזהות את ”הדבר” בתור ”האלוהים” המוזכר לפני כן באותו פסוק. מכל מקום, לאור העובדה כי בשפה היוונית במאה הראשונה לא הייתה תווית סתמית (כמו ”a” או ”an” באנגלית) ישנם חילוקי דעות בנושא. מסיבה זו קיים עניין רב בתרגום מקרא אחד הכתוב בשפה שדוברה במאות הראשונות לספירה.
השפה היא השפה הקופטית בדיאלקט הצעידי. הלשון הקופטית הייתה שגורה במצרים במאות הראשונות שלאחר תקופת שירותו של ישוע עלי אדמות, והדיאלקט הצעידי היה ניב ספרותי מוקדם של השפה. באשר לתרגומי המקרא הקופטיים הקדומים ביותר, מילון המקרא בהוצאת אנקור (אנג׳) מוסר: ”מאחר ש[תרגום השבעים] ו[כתבי־הקודש המשיחיים] תורגמו לקופטית במהלך המאה ה־3 לספירה, מבוסס הנוסח הקופטי על [כתבי יד יווניים] הקדומים בהרבה מרוב עדי הנוּסח הקיימים”.
הנוסח הקופטי הצעידי מעניין במיוחד משתי סיבות. קודם כול, כאמור, הוא משקף הבנה של כתבי־הקודש מהתקופה שלפני המאה הרביעית לספירה, המאה שבה קיבל השילוש מעמד של דוקטרינה רשמית. שנית, הדקדוק הקופטי דומה לדקדוק האנגלי בהיבט חשוב אחד. התרגומים הקדומים ביותר של כתבי־הקודש המשיחיים היו תרגומים סוריים, לטיניים וקופטיים. בדומה ליוונית דאז, אין בשפות הסורית והלטינית תווית סתמית. אולם בשפה הקופטית יש תווית סתמית. יתר על כן, החוקר תומס א. למבדין, בספרו מבוא לקופטית צעידית (Introduction to Sahidic Coptic): ”השימוש בתוויות הקופטיות, תווית סתמית ותווית היידוע, דומה מאוד לשימושן בשפה האנגלית”.
לפיכך, התרגום הקופטי מספק עדות מרתקת לאופן שבו הובן באותם ימים יוחנן א׳:1. מה אנו מוצאים? התרגום הקופטי הצעידי משתמש בתווית סתמית במילה ”אלוהים” בחלקו האחרון של יוחנן א׳:1. אין ספק שאותם מתרגמים קדומים הבינו שאין כוונת הכתוב ביוחנן א׳:1 לומר שישוע מזוהה עם האל הכול יכול. הדבר היה אלוהים ולא האל הכול יכול.