הוראה בעזרת דוגמאות/‏משלים

דוגמאות ומשלים הם אמצעי הוראה בעלי השפעה רבה.‏ הם לעתים קרובות מרתקים את המאזינים ביעילות יוצאת מן הכלל.‏ הם מעוררים את החשיבה.‏ הם משפיעים על הרגשות ולפיכך עשויים להניע את המצפון ולגעת ללב.‏ לפעמים ניתן להשתמש בדוגמאות כדי להפריך דעות קדומות.‏ הן גם מסייעות לנו לזכור דברים טוב יותר.‏ האם אתה נעזר בהן כשאתה מלמד?‏

מטבעות לשון הם מעין דוגמאות המורכבות בדרך כלל ממילים אחדות בלבד,‏ אך ביכולתם לצייר תמונה חיה במחשבות.‏ כאשר בוחרים אותם בקפידה,‏ אין צורך להוסיף הבהרות.‏ עם זאת,‏ מורה יוכל להשתמש בהם טוב יותר אם יוסיף הסבר קצר.‏ המקרא שופע דוגמאות שתוכל להפיק מהן לקחים.‏

התחל בדימויים ובמטפורות.‏ דימויים הם הביטויים הפשוטים ביותר.‏ אם אתה רק לומד איך להשתמש בדוגמאות,‏ כדאי שתתחיל עם דימויים.‏ בדרך כלל מקדימה אותם המילה ”‏כמו”‏ או אות השימוש ”‏כּ”‏.‏ אף שדימויים יוצרים השוואה בין דברים שונים למדי,‏ הם מבליטים את המשותף ביניהם.‏ המקרא עשיר בביטויים ציוריים השאובים מן הבריאה — צמחים,‏ בעלי־חיים וגרמים שמימיים — וכן גם חיי האדם.‏ תהלים א׳:‏3 אומר שאדם הקורא דרך קבע בדבר־אלוהים הוא ”‏כעץ שתול על פלגי מים”‏,‏ כלומר כמו עץ נושא פרי שעלהו אינו נובל.‏ על הרשע נאמר שהוא ”‏כאריה”‏ האורב לטרף (‏תהל׳ י׳:‏9‏)‏.‏ יהוה הבטיח לאברהם שמספר צאצאיו יהיה ”‏ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים”‏ (‏בר׳ כ״ב:‏17‏)‏.‏ אלוהים התייחס ליחסים ההדוקים ששררו בינו ובין עם ישראל ואמר:‏ ”‏כאשר [‏כמו ש]‏ ידבק [‏צמוד]‏ האזור אל מותני איש”‏,‏ כך הצמיד יהוה את ישראל ויהודה אליו (‏יר׳ י״ג:‏11‏)‏.‏

גם מטפורות מבליטות את הדמיון בין שני דברים שונים,‏ אך המטפורה מדגישה את הרעיון יותר מהדימוי.‏ היא מתארת דבר אחד כאילו הוא באמת הדבר האחר.‏ כך היא מאצילה מאפיינים של דבר אחד למשנהו.‏ ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏אתם אור העולם”‏ (‏מתי ה׳:‏14‏)‏.‏ התלמיד יעקב תיאר את הנזק שדיבור חסר מעצורים יכול לגרום וכתב:‏ ”‏הלשון אש היא”‏ (‏יעקב ג׳:‏6‏)‏.‏ דוד שר ליהוה:‏ ”‏סלעי ומצודתי אתה”‏ (‏תהל׳ ל״א:‏4‏)‏.‏ בדרך כלל מטפורה מתאימה אינה מצריכה הסבר ארוך,‏ אם בכלל.‏ ניסוחה הקצר מגביר את יעילותה.‏ תוכל לעזור למאזיניך לזכור נקודה מסוימת הרבה יותר טוב אם תשתמש במטפורה במקום שרק תציין את העובדות.‏

ניתן להשתמש גם בלשון גוזמה,‏ אך יש לעשות זאת בתבונה כדי למנוע אי־הבנות.‏ ישוע התבטא כך כדי לצייר במוחם של מאזיניו תמונה בלתי נשכחת כאשר שאל:‏ ”‏מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך?‏”‏ (‏מתי ז׳:‏3‏)‏ בטרם תנסה להשתמש בצורת התבטאות זו או אחרת,‏ למד תחילה לרתום לצרכיך את הדימוי והמטפורה.‏

היעזר במשלים.‏ במקום להשתמש במטבע לשון ובביטויים מסוימים,‏ תוכל להיעזר במשלים ובסיפורים בדויים או אמיתיים כדי ללמד.‏ צריך לדעת להשתמש בהם בתבונה,‏ הואיל וקיימת נטייה להוציא אותם מכל פרופורציה.‏ מטרתם של משלים אלה היא לחזק נקודות בעלות חשיבות של ממש,‏ ויש לספרם כך שהקהל יזכור את הרעיון שהם מביעים ולא רק את הסיפור.‏

אין כל חובה לספר רק דברים שקרו במציאות,‏ אך הסיפורים בכל זאת צריכים לשקף גישות ומצבים מהחיים.‏ כאשר ישוע לימד כיצד יש להתייחס לחוטאים שחזרו בתשובה,‏ הוא המחיש את הנקודה בעזרת משל על שמחתו של איש אשר מצא כבש שאבד לו (‏לוקס ט״ו:‏1–7‏)‏.‏ אדם שלא הבין לעומק את המצווה לאהוב את הרֵע,‏ זכה לשמוע את ישוע מספר סיפור על שומרוני שבא לעזרתו של איש פצוע וזאת לאחר שכהן ולוי התעלמו ממנו (‏לוקס י׳:‏30–37‏)‏.‏ אם תלמד לבחון היטב את הגישות והמעשים של האנשים,‏ תוכל להשתמש ביעילות בשיטת הוראה זו.‏

הנביא נתן רצה להוכיח את המלך דוד ולכן סיפר לו סיפור אלגורי.‏ הסיפור היה יעיל משום שהוא עזר לנתן לא להיכנס למצב שאולי היה גורם לדוד להצטדק.‏ המשל היה על איש עשיר שהיו בבעלותו כבשים רבים,‏ ועל איש דל ועני שהיתה לו כבשה אחת בלבד אשר היתה לו כבת טיפוחים.‏ דוד היה בעצמו רועה צאן ולכן יכול היה להבין ללבו של בעל הכבשה.‏ דוד התרעם,‏ ובצדק,‏ על העשיר שגזל מהאיש המסכן את כבשתו האהובה.‏ אז אמר נתן לדוד ללא כחל ושרק:‏ ”‏אתה האיש!‏”‏ הסיפור נגע אל לבו של דוד והוא התחרט בכנות על חטאיו (‏שמ״ב י״ב:‏1–14‏)‏.‏ אם תתרגל זאת מספיק,‏ גם אתה תוכל לדעת איך לטפל בנושאים רגישים בעדינות וביעילות.‏

ניתן למצוא שפע של משלים וסיפורים בעלי מוסר השכל במאורעות המתועדים בכתבי־הקודש.‏ ישוע התייחס לאחד מהם במילים ספורות ואמר:‏ ”‏זיכרו את אשת לוט”‏ (‏לוקס י״ז:‏32‏)‏.‏ הוא גם הזכיר את ”‏ימי נוח”‏ כאשר תיאר את אות נוכחותו (‏מתי כ״ד:‏37–39‏)‏.‏ בפרק י״א של איגרתו אל העברים מנה השליח פאולוס 16 גברים ונשים שהיוו דוגמה ומופת לאמונה.‏ ככל שתתמצא במקרא,‏ כך תוכל לדלות סיפורים ודוגמאות רבי־השפעה מן התיאורים של המאורעות והאנשים המוזכרים בו (‏רומ׳ ט״ו:‏4;‏ קור״א י׳:‏11‏)‏.‏

לפעמים כדאי לחזק נקודה מסוימת בעזרת חוויה או סיפור אמיתי בני זמננו.‏ אך הקפד להשתמש אך ורק בחוויות שבדקת את מהימנותן,‏ ואל תספר משהו שיביך שלא לצורך מישהו בקהל או יסב תשומת לב לנושא שנוי במחלוקת שבכלל אינו העיקר.‏ זכור,‏ כמו כן,‏ שהסיפור צריך לשרת מטרה מסוימת.‏ אל תתאר פרטים מיותרים הדוחקים את מטרת הנאום לקרן זווית.‏

האם יבינו את המשמעות?‏ היעזר בכל דוגמה או משל כדי להשיג מטרה מוגדרת.‏ האם זה אפשרי בלי להסביר את הקשר בין הדוגמאות ובין הנושא הנידון?‏

לאחר שישוע אמר שתלמידיו הם ”‏אור העולם”‏,‏ הוא הסביר בקצרה כיצד משתמשים במנורה ואיזו אחריות משתמעת מכך עבורם (‏מתי ה׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ אחרי המשל על השה האובד,‏ הוא תיאר את השמחה שיש בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה (‏לוקס ט״ו:‏7‏)‏.‏ כמו כן,‏ לאחר שסיפר לאיש אחד על השומרוני הטוב,‏ שאל אותו ישוע שאלה לעניין ונתן לו הנחיה ברורה (‏לוקס י׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ הוא הסביר את משליו על סוגי האדמה השונים ועל הזוּנים רק לאנשים שהיו מספיק ענווים כדי לברר את משמעותם,‏ ולא להמון העם (‏מתי י״ג:‏1–30,‏ 36–43‏)‏.‏ שלושה ימים לפני מותו,‏ סיפר ישוע משל על כורמים מרצחים.‏ הוא לא הסביר אותו,‏ ולא היה כל צורך לעשות זאת,‏ הואיל ו”‏ראשי הכוהנים והפרושים.‏.‏.‏ הבינו כי עליהם הוא מדבר”‏ (‏מתי כ״א:‏33–45‏)‏.‏ אם כן,‏ טיב הדוגמה,‏ גישת הקהל ומטרתך יקבעו אם יש צורך להוסיף הסבר,‏ ואם כן,‏ מה יהיה אורכו.‏

דרוש זמן כדי לפתח מיומנות בשימוש בדוגמאות ומשלים,‏ אך התוצאות שוות כל מאמץ.‏ דוגמאות טובות שנבחרו בקפידה מעוררות את המחשבה ומשפיעות על הרגשות.‏ כתוצאה מכך,‏ המסר משפיע על המאזינים בעוצמה שלרוב לא ניתן להשיג בעזרת אזכור יבש של העובדות.‏