ספר שיש לקוראו
”אין טעם להתייחס למקרא ברצינות”. כך אמר פרופסור באוניברסיטה לצעירה גלויית־לב.
”האם קראת אותו?” שאלה.
הפרופסור המופתע נאלץ להשיב בשלילה.
”איך אתה יכול להביע דעה נחרצת על ספר שמעולם לא קראת?”
היה משהו בדבריה. הוא החליט לקרוא את כתבי־הקודש ואחר־כך לגבש דעה.
כתבי־הקודש, המורכבים מ־66 חיבורים, תוארו כ”קובץ הספרים שהוא קרוב לוודאי בעל ההשפעה הרבה ביותר בתולדות האדם”.1 השפעתם ניכרת ביצירות האמנות, הספרות והמוסיקה הגדולות בעולם. הם הטביעו חותמם בתורת המשפט. המקרא זכה לשבחים על סגנונו הספרותי, וערכו רב בעיני משכילים רבים. השפעתו על חייהם של אנשים מכל רובדי החברה עמוקה להפליא. בהשראתו, גילו רבים מקוראיו נאמנות יוצאת מן הכלל. היו שאף שמו נפשם בכפם רק כדי לקוראו.
עם זאת, קיימת ספקנות לגבי כתבי־הקודש. יש שגיבשו דעות מוצקות על המקרא, אף שמעולם לא קראוהו. הם אולי מכירים בערכו הספרותי או ההיסטורי, אך מנקרות במוחם שאלות כגון אלה: כיצד ייתכן שספר אשר נכתב לפני אלפי שנים יהיה רלוונטי בעולם של ימינו? אנחנו חיים ב”עידן המידע”. ניתן להשיג בקלי־קלות מידע עכשווי ביותר על מאורעות נוכחיים ועל טכנולוגיות חדישות. עצות ”מומחים”, הנוגעות כמעט לכל אתגרי החיים המודרניים, נמצאות לדורשיהן. האומנם יש במקרא מידע מעשי לימינו?
חוברת זו שואפת להשיב על שאלות מעין אלה. אין מטרתה לכפות עליך דעות או אמונות דתיות, אלא להראות כי ספר זה, המקרא, שנודעה לו השפעה רבה בהיסטוריה, ראוי לתשומת־לבך. דו״ח שפורסם ב־1994 ציין, כי יש אנשי חינוך המשוכנעים שכתבי־הקודש מושרשים כה עמוקות בתרבות המערבית, עד כי ”אדם, מאמין או לא־מאמין, שאינו מכיר את עיקרי־האמונה והסיפורים המקראיים, ייחשב לבור המנוכר לעולם התרבות”.2
אולי אחרי שתקרא את החוברת, תסכים שראוי שכל אדם — דתי או לא דתי — לפחות יקרא את המקרא.
[תיבה/תמונה בעמוד 3]
”את נאורותי חב אני, למעשה, לקריאת ספר. ספר? כן, ספר עתיק, פשוט וחסר יומרות כעולם הטבע עצמו וטבעי כמותו... ולוֹ שם פשוט למדי — ספר־הספרים, המקרא” (הַיינריך הַיינֶה, סופר גרמני בן המאה ה־19).3