כוחו של הרגל והתועלת שבצדו
הוא חי באחד מפרברי אתונה במשך 12 שנה. בכל יום חזר הביתה מעבודתו באותו מסלול. ביום מן הימים, עבר לגור בפרבר אחר בקצה השני של העיר. יום אחד לאחר העבודה יצא לכיוון ביתו. כשמצא את עצמו בשכונה הקודמת שלו הבין שטעה בדרך. מכוח ההרגל נסע לביתו הקודם!
אין פלא שכוח ההרגל מכונה לעתים טבע שני, כוח רב השפעה. במובן זה ניתן להמשיל את ההרגלים לאש. האש מתקבלת בברכה כמקור אור המפלח את החשיכה, וכמקור חום המחמם את גופנו ואת מזוננו. ועם זאת, האש עלולה להיות אויב אכזרי המכלה חיים ורכוש. הוא הדין בהרגלים. הרגלים טובים עשויים להצמיח תועלת רבה, אך יש הרגלים העלולים גם להיות הרסניים.
האדם שהוזכר בפתיח בזבז בשל כוח ההרגל קצת זמן והתעכב בפקקים. אך בדברים חשובים יותר, יש בהרגלים כדי להבטיח לנו הצלחה או לדרדר אותנו לאסון. הנה כמה דוגמאות מציאותיות מן המקרא המראות כיצד יכולים ההרגלים מחד לתרום לשירותנו את אלוהים וליחסינו עימו או מאידך לגרוע מהם.
דוגמאות מקראיות להרגלים טובים ורעים
נוח, איוב ודניאל התברכו ביחסים הדוקים עם אלוהים. המקרא מדבר בשבחם בזכות ”צדקתם” (יחזקאל י״ד:14). מעניין לציין ששלושתם סיגלו לעצמם הרגלים טובים.
נוח נצטווה לבנות תיבה, כלי שיט הגדול ממגרש כדורגל וגבוה מבניין בן חמש קומות. ספק אם בוני ספינות מימי קדם היו יכולים לבצע פרויקט אדירים זה. נוח ושבעת בני משפחתו בנו את התיבה ללא ציוד מודרני. בנוסף לכך, נוח לא חדל לבשר לבני דורו. אנו בטוחים שהוא גם דאג לצרכים הרוחניים והפיסיים של משפחתו (פטרוס ב׳. ב׳:5). אין ספק שכדי לעמוד בכל זה, היו לנוח הרגלי עבודה טובים. יתרה מזו, המקרא מציין ש”את האלוהים התהלך נוח. ... ויעש נוח ככל אשר ציווהו יהוה” (בראשית ו׳:9, 22; ז׳:5). הואיל ונאמר עליו כי ”תמים היה”, כלומר, ללא דופי, הוא ודאי המשיך להתהלך עם אלוהים גם לאחר המבול ואפילו לאחר המרד ביהוה שפרץ בבבל. עד מותו בגיל 950 התהלך נוח עם אלוהים (בראשית ט׳:29).
הרגליו הטובים של איוב עזרו לו להיות איש ”תם וישר” (איוב א׳:1, 8; ב׳:3). הוא שימש ככהן המשפחה ובתום כל משתה שערכו ילדיו עשה לו להרגל להעלות עולות בעדם שמא ’חטאו בניו וברכו [וקיללו, תיקון סופרים] אלוהים בלבבם. ככה יעשה איוב כל הימים’ (איוב א׳:5). מנהגים ביחס לעבודת יהוה תפסו ללא ספק מקום חשוב במשפחתו של איוב.
דניאל שירת את יהוה ”בכל עת” במשך כל חייו הארוכים (דניאל ו׳:17, 21). אילו הרגלים רוחניים טובים סיגל לעצמו דניאל? ראשית, הוא התפלל ליהוה דרך קבע. חרף הצו המלכותי שאסר זאת, ”שלוש פעמים ביום היה [דניאל] כורע ברך ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כאשר היה עושה גם לפני כן” (דניאל ו׳:11). הוא לא יכול היה לוותר על ההרגל להתפלל לאלוהים גם בשעה שהדבר סיכן את חייו. הרגל זה ודאי חיזק את דניאל באורח חייו, חיים שהצטיינו בנאמנות יוצאת מן הכלל לאלוהים. סביר להניח שדניאל רכש לעצמו גם את ההרגל הטוב ללמוד ולהרהר עמוקות בהבטחותיו המרגשות של אלוהים (ירמיהו כ״ה:11, 12; דניאל ט׳:2). הרגלים טובים אלו ודאי עזרו לו להחזיק מעמד עד הקץ, ולרוץ את המירוץ לחיים עד קו הסיום.
בניגוד לכך, דינה שילמה מחיר כבד בשל הרגל שלילי. היא נהגה ’לצאת ולראות בבנות הארץ’ שלא עבדו את יהוה (בראשית ל״ד:1). הרגל תמים זה לכאורה הוביל לאסון. היא נאנסה בידי שכם, בחור צעיר שנחשב ל”נכבד מכל בית אביו”. ולאחר מכן, שני אחיה הרגו בתאוות נקם את כל זכרי העיר. איזו תוצאה איומה! (בראשית ל״ד:19, 25–29).
כיצד נוכל להיות בטוחים שהרגלינו יפעלו לטובתנו ולא לרעתנו?
הפקת תועלת מהרגלים
”הרגלים הם יד הגורל”, כתב פילוסוף אחד. אך אין זה מחוייב המציאות. המקרא מבהיר היטב שיש בידנו לשנות הרגלים רעים ולקנות הרגלים טובים.
בעזרת הרגלים טובים נעשית דרך החיים המשיחית יעילה יותר וקלה יותר. אליקס, משיחי מיוון, אומר: ”ההרגל להקפיד על לוח זמנים לביצוע מטלות שונות חוסך לי זמן יקר”. תיאופילוס, זקן־קהילה משיחי, מדבר על התועלת שהוא מפיק מן ההרגל לתכנן דברים מראש. הוא אומר: ”אני משוכנע שלא הייתי יכול למלא את תפקידיי המשיחיים בהצלחה בלי ההרגל לקבוע תוכניות טובות מראש”.
כתבי־הקודש מאיצים בנו ’להתהלך לפי אותה שגרה’ (פיליפים ג׳:16, ע״ח). שגרה משמעה ”נוהל קבוע החוזר על עצמו”. הרגלים טובים משמשים לתועלתנו מפני שאין לנו צורך להקדיש מזמננו כדי לשקול כל צעד ושעל — כבר סיגלנו לעצמנו מתכונת טובה שלפיה אנו פועלים מכוח ההרגל. הרגלים מושרשים נעשים כמעט באופן אוטומטי. כפי שהרגלי נהיגה טובים עשויים להנחות את הנהג לקבל החלטות מיידיות שיצילו חיים ברגע שייתקל בסכנה בדרכים, כך גם יכולים ההרגלים הטובים לעזור לנו להחליט ללא דיחוי החלטות נכונות בדרכנו המשיחית.
הסופר האנגלי ג׳רמי טיילר אמר: ”הרגלים הם פרי העשייה”. אם הרגלינו טובים, יש בכוחנו לעשות דברים טובים ללא קושי רב. לדוגמה, אם אנו רגילים להשתתף באופן קבוע בפעילות ההטפה, קל יותר ומהנה יותר לצאת לשירות. על השליחים נאמר כי ”יום יום בבית המקדש ובבתים, לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע” (מעשי השליחים ה׳:42; י״ז:2). מצד שני, אם אנו נוטלים חלק בשירות באופן בלתי סדיר, אנו צפויים לחוש חרדה, ויידרש לנו זמן להירגע לפני שנרכוש שוב ביטחון בפעילות חיונית זו.
כך הוא לגבי היבטים אחרים בשגרתנו המשיחית. הרגלים טובים עשויים לסייע לנו ’להגות יומם ולילה’ בדבר־אלוהים (יהושע א׳:8; תהלים א׳:2). משיחי אחד עשה לו להרגל לקרוא במקרא בין 20 ל־30 דקות כל לילה לפני השינה. אפילו כשהוא עייף מאוד, הוא יודע שאם יפרוש למיטה בלי לקרוא, יסבול מנדודי שינה. במקרה כזה הוא חייב לקום ולספק את הצורך הרוחני הזה. בזכות הרגלו הטוב זה הוא קורא את המקרא כולו כל שנה כבר מספר שנים.
דמות המופת שלנו, ישוע המשיח, נהג ללכת לאסיפות שבהן נידון המקרא. ”ביום השבת הלך כמנהגו לבית הכנסת וקם לקרוא” (לוקס ד׳:16). כוח ההרגל עוזר לג׳ו, זקן־קהילה וראש משפחה גדולה, לבנות בתוכו את הצורך והרצון לנכוח באסיפות בקביעות. הוא אומר: ”הרגל זה מסייע לי להחזיק מעמד, ונותן לי את הכוח הרוחני הנחוץ כדי שאוכל להתמודד בהצלחה עם קשיים ובעיות” (עברים י׳:24, 25).
הרגלים כאלו חיוניים במירוץ המשיחי לחיים. מארץ שבה נרדפים משרתי יהוה נמסר: ”אחים בעלי הרגלים רוחניים טובים והערכה עמוקה לאמת אינם מתקשים לעמוד איתן בניסיונות. אבל, אלה שב’עת נוחה’ מחמיצים אסיפות, אינם קבועים בשירות השדה ומתפשרים על עניינים קטנים נכשלים ברובם במבחני ה’אש’” (טימותיאוס ב׳. ד׳:2, ע״ח).
הימנע מהרגלים שליליים והפק תועלת מהרגלים חיוביים
יש מי שאמר ש’אדם צריך לקנות אך ורק את ההרגלים שהוא מוכן להשתעבד אליהם’. ואכן, הרגלים שליליים הם אדון מעיק ביותר. ולמרות זאת, ניתן לכבוש אותם.
סטלה היתה מכורה לטלוויזיה. היא מודה: ”על כל הרגל שלילי שאימצתי מצאתי בדרך כלל תירוץ ’מוצדק’”. כך היה באשר להרגלי הצפייה בטלוויזיה. היא היתה אומרת לעצמה שהיא צופה רק כדי ’לנוח קצת’ או כדי ’לשנות אווירה’. אבל ההרגל יצא מכלל שליטה, והיא היתה מבלה שעות ארוכות מול מסך הטלוויזיה. ”ההרגל השלילי הזה עיכב את התקדמותי הרוחנית”, היא אומרת. במאמצים בלתי מתפשרים צמצמה את הזמן שהקדישה לטלוויזיה ונעשתה בררנית יותר. ”אני תמיד משתדלת לזכור מדוע רציתי להשתחרר מהרגל זה”, אומרת סטלה, ”ואני נשענת על יהוה שיעזור לי לדבוק בהחלטתי”.
משיחי ששמו קרלמבוס מספר על הרגל שלילי שהפריע לו להתקדם מבחינה רוחנית — דחיינות. ”כשהגעתי לכלל הכרה שההרגל לדחות דברים למועד מאוחר יותר הוא הרגל שלילי, התחלתי לפעול לשינוי. בכל פעם שהצבתי לעצמי מטרות, תכננתי לפרטי פרטים מתי וכיצד להתחיל לממשן. עמידה בתוכניות בהחלטות שהחלטתי היתה התרופה, וכך אני נוהג עד היום”. כן, הרגלים טובים הם התחליף הטוב ביותר להרגלים רעים.
גם האנשים שעימם אנו מתרועעים עשויים לגרום לנו לפתח הרגלים, טובים או רעים. הרגלים חיוביים מידבקים בדיוק כמו הרגלים שליליים. ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות”, ואילו חברה טובה תציג בפנינו דוגמאות ראויות לחיקוי של הרגלים בריאים (קורינתים א׳. ט״ו:33). החשוב מכל הוא שהרגלים עשויים לחזק או להחליש את יחסינו עם אלוהים. סטלה אומרת: ”אם יש לנו הרגלים טובים, הם מקלים עלינו במאבק לשרת את יהוה. אם הם שליליים, הם מסכלים את מאמצינו”.
רכוש הרגלים טובים, ונהג על־פיהם. הם יהיו בחייך גורם רב עוצמה ורב תועלת.
[תמונה בעמוד 19]
הרגלים דומים לאש, הם עשויים להיות מועילים או הרסניים
[תמונה בעמוד 21]
היה זה ממנהגו של ישוע ללכת לבית הכנסת בשבת כדי ליהנות מקריאת דבר־אלוהים
[תמונות בעמוד 22]
הרגלים רוחניים טובים מחזקים את יחסינו עם אלוהים