הצורך בהצלה וישועה!
מכרה פחם בקרבת פיטסבורג, פנסילבניה שבארה״ב הוצף לפתע במיליוני ליטרים של מים. תשעה כורי פחם נלכדו בכיס אוויר, 73 מטר מתחת לפני האדמה, וכעבור שלושה ימים חולצו בריאים ושלמים. כיצד התבצעו פעולות החילוץ?
המחלצים נעזרו במפות המכרה ובמערכת ג׳י־פי־אס, וקדחו חור בקוטר 65 סנטימטר שדרכו הורידו כלוב צר וארוך למקום שבו הצטופפו הגברים. אחד אחד חולצו הכורים בעזרת הכלוב מהמקום שעלול היה להיות קברם. הניצולים היו מאושרים, רגועים ואסירי תודה למחלציהם.
מרביתנו לעולם לא נהיה לכודים מתחת לאדמה כמו אותם תשעה כורים, ולעולם לא נעמוד בסכנת מוות כתוצאה מאסון. אף־על־פי־כן, כולנו זקוקים להצלה מכיוון שאיננו יכולים להימלט מנזקי המחלות והזקנה וגם לא מן המוות. ”אדם ילוד אישה, קצר ימים ושבע רוגז”, אמר איוב הנאמן. ”כציץ יצא וַיימָל, ויברח כצל ולא יעמוד” (איוב י״ד:1, 2). כיום, כ־500,3 שנה מאוחר יותר, מילים אלו עדיין נכונות, שהרי מי מאיתנו יכול להימלט מהאחרית המרה של המוות? אין זה משנה היכן אנו מתגוררים או עד כמה אנו שומרים על בריאותנו, אנו זקוקים למישהו שיחלץ אותנו מציפורני הסבל, הזקנה והמוות.
מדענים ואחרים משקיעים מאמצים חרוצים כדי למצוא דרך להאריך את החיים מעבר לתוחלת החיים הממוצעת. ארגון אחד מצהיר כי ייעודו הוא ”לגבור על מגפת המוות הלא־רצוני” ו”לעזור לחבריו להשיג חיי אלמוות פיזיים”. אולם, עד כה, השילוב בין מדע מתקדם ובין כוח רצון עז לא האריך את חיי האדם הרבה מעבר ל־70 או 80 שנה, כפי שאמר משה לפני 500,3 שנה (תהלים צ׳:10).
בין אם אתה מסכים עם עמדת איוב בנוגע לחיים ולמוות ובין אם לאו, אין מנוס מכך שבחלוף השנים גם אתה ’תברח כצל’ — הרחק מחבריך, ממשפחתך, מביתך ומכל הישגיך — אל המוות. שלמה המלך, שנודע בחוכמתו הרבה, כתב: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר, כי נשכח זכרם” (קהלת ט׳:5).
המציאות העגומה, כפי שמסביר זאת המקרא, היא שהמוות ’שולט’ כשליט אכזר על האנושות. המוות הוא אכן גדול האויבים שמהם צריך המין האנושי להיחלץ (רומים ה׳:14; קורינתים א׳. ט״ו:26). מיטב צוותי החילוץ בעלי הציוד המתקדם ביותר לא יוכלו לספק לך מפלט נצחי מהמוות. אולם בורא האדם, יהוה אלוהים, דאג לספק את המפלט הנחוץ.