שיר 32
עמדו איתן והיו יציבים!
(קורינתים א׳. ט״ו:58)
1. פָּחַד, אֵימָה בָּעוֹלָם אוֹחֲזִים.
מִן הֶעָתִיד חֲרֵדִים הָעַמִּים.
אַךְ יַצִּיבִים נִהְיֶה בְּכָל עֵת,
וְאֶת הָאֵל נְשָׁרֵת.
(פזמון)
יַצִּיבִים וְאֵיתָנִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
מִתּוֹרַת יָהּ נִזּוֹן, וְנִשְׁמֹר אֱמוּנִים.
2. לָנוּ מַצִּיב הָעוֹלָם פִּתּוּיִים;
לֹא נִכָּנַע, נִהְיֶה נָא שְׁקוּלִים.
אִם נִתְהַלֵּךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָאֵל
לֹא נִמּוֹט, לֹא נִכָּשֵׁל.
(פזמון)
יַצִּיבִים וְאֵיתָנִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
מִתּוֹרַת יָהּ נִזּוֹן, וְנִשְׁמֹר אֱמוּנִים.
3. אֶת יְהֹוָה נַעֲבֹד בְּכָל לֵב,
בְּשֵׁרוּתֵנוּ כָּבוֹד לוֹ נָסֵב.
הָבָה נַחְזִיק בַּבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה —
יְשׁוּעָתֵנוּ קְרוֹבָה!
(פזמון)
יַצִּיבִים וְאֵיתָנִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
מִתּוֹרַת יָהּ נִזּוֹן, וְנִשְׁמֹר אֱמוּנִים.
(ראה גם לוקס כ״א:9; פט״א ד׳:7.)