סובלנות — האם המקרא יכול לעזור?
”סובלנות היא התכונה המאפשרת את השלום” (הצהרת עקרונות הסובלנות, אונסק״ו, 1995).
לעומת זאת, חוסר סובלנות עשוי לעורר חוסר כבוד ואפילו שנאה, רגשות עזים שלא פעם מחריפים ומולידים אפליה, אלימות מילולית ואלימות פיזית.
אם תשאל אנשים מה משמעות המילה סובלנות, תקבל תשובות שונות ומשונות. חלק יגידו שאדם סובלני חייב לקבל את כל מה שאחרים אומרים ועושים. לדעת אחרים, וזו גם עמדת המקרא, אדם סובלני מכבד את זכותם של אחרים לבחור אילו ערכים לאמץ ובמה להאמין, גם אם הוא עצמו אינו מסכים עם בחירותיהם.
האם בעולם המודרני של היום המקרא יכול לעזור לאנשים לגלות סובלנות אמיתית?
הבסיס המקראי לסובלנות
המקרא מקדם סובלנות. נאמר בו: ”סבירותכם תיוודע נא לכל אדם” (פיליפים ד׳:5). דבר־אלוהים מעודד אותנו להתחשב באחרים, ולנהוג בהם באדיבות ובצורה הוגנת. מי שמיישמים את העצה הזו לאו דווקא יסכימו עם ערכיו של אדם אחר או יאמצו אותם, אבל הם גם לא ימנעו בעדו מלחיות על־פיהם.
אנחנו יודעים מכתבי־הקודש שאלוהים קבע סטנדרטים שעל־פיהם האדם צריך לעצב את התנהגותו. במיכה ו׳:8 נאמר שאלוהים אומר לאדם מה טוב ומה הוא דורש ממנו. במקרא נוכל למצוא את העצות והעקרונות שאלוהים סיפק לנו כדי שנוכל ליהנות מהחיים הטובים והמאושרים ביותר! (ישעיהו מ״ח:17, 18).
אלוהים לא הסמיך אותנו לשפוט אחרים. ”אחד הוא המחוקק והשופט”, נכתב ביעקב ד׳:12, ”מי אתה שתשפוט את רעך?” בוראנו העניק לכל אחד מאיתנו את החופש לבחור מה יעשה וכיצד יחיה ואנו אלה שאחראיים להשלכותיה של כל בחירה (דברים ל׳:19).
כבוד בראי המקרא
המקרא קורא לנו ’לכבד בני אדם מכל הסוגים’ (פטרוס א׳. ב׳:17). אדם החי על־פי הסטנדרטים של המקרא רוחש כבוד כלפי כל בני האדם, ללא תלות באמונותיהם ובסגנון חייהם (לוקס ו׳:31). שוב, אין זה בהכרח אומר שאדם כזה יסכים עם כל דעה ואמונה או יתמוך בכל החלטה שאחרים מקבלים. אך במקום להגיב בגסות או בחוסר כבוד, הוא יעשה כל מאמץ לחקות את הדרך שבה ישוע נהג באחרים.
חשוב למשל על המקרה שבו ישוע פגש אישה שומרונית. דתה הייתה שונה משלו והוא לא הסכים עם אמונותיה. אותה אישה גם חיה עם גבר שלא היה בעלה — סגנון חיים שהיה מנוגד לחלוטין לעקרונותיו של ישוע. למרות כל זאת, הוא דיבר אליה בכבוד (יוחנן ד׳:9, 17–24).
בדומה לישוע, עדי־יהוה מוכנים להסביר את אמונתם וערכיהם למי שבאמת מוכן להקשיב, והם תמיד עושים זאת מתוך כבוד עמוק (פטרוס א׳. ג׳:15). המקרא מורה לנו שלא לכפות את דעותינו על אחרים. ”עבד האדון אינו צריך לריב, אלא להתנהג בעדינות עם כל אדם”, כולל אנשים בעלי אמונות שונות משלנו (טימותיאוס ב׳. ב׳:24).
שנאה בראי המקרא
המקרא קורא לנו ’לרדוף שלום עם כל אדם’ (עברים י״ב:14). אדם שוחר שלום מתעב שנאה. ומבלי להתפשר על ערכיו, הוא עושה כמיטב יכולתו לחיות לצד אחרים בשלום (מתי ה׳:9). למעשה, המקרא אפילו מעודד אותנו לאהוב את אויבינו, לא להשיב באותו מטבע ולנהוג באדיבות גם עם מי שנוהגים בנו בגסות (מתי ה׳:44).
אמת, המקרא מציין שאלוהים שונא ומתעב מעשים הפוגעים באנשים אחרים או בכבודם (משלי ו׳:16–19). אבל המילה ”שנאה” בפסוקים אלה משקפת רגשות עזים של תיעוב וסלידה כלפי מעשים רעים, ולא אנשים רעים. אלוהים מוכן לסלוח ולעזור למי שרוצים לשנות את דרכם ולחיות על־פי אמות המידה שלו (ישעיהו נ״ה:7).
פסוקים הקשורים לסובלנות וכבוד
טיטוס ג׳:2: ”[עלינו] להיות סבירים ולהתנהג במלוא הענווה עם כל אדם”.
אדם המגלה סבירות מגיב לדעות שונות ברוגע ובענווה, מבלי לפגוע בכבודו של האחר.
מתי ז׳:12: ”כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם, כך עשו להם גם אתם”.
כולנו שמחים כשאחרים מכבדים את דעותינו ומתחשבים ברגשותינו. למידע נוסף אודות הכלל המפורסם שישוע לימד ואיך ניתן ליישם אותו, ראה המאמר ”מהו כלל הזהב?”
יהושע כ״ד:15: ”בחרו לכם היום את מי תעבדו”.
אם אנחנו מכבדים את זכותו של הפרט לקבל החלטות, אנחנו מקדמים שלום.
מעשי השליחים י׳:34: ”אלוהים אינו נושא פנים”.
אלוהים אינו מפלה אף אדם על רקע תרבות, מין, גזע, מוצא או לאום. מי שרוצים לחקות את אלוהים מכבדים את כולם ללא יוצא מן הכלל.
חבקוק א׳:12, 13: ”אינך יכול [אלוהים] לסבול רשע”.
לסובלנות של אלוהים יש גבולות. הוא לא יאפשר להתנהגות המרושעת שאנו עדים לה כיום בעולם להימשך לנצח. למידע נוסף, צפה בסרטון מדוע מניח אלוהים לסבל להתקיים?
רומים י״ב:19: ”אל תתנקמו אלא תנו מקום לזעם [של אלוהים], שהרי כתוב: ’”לי הנקמה; אני אשלם”, אומר יהוה’”.a
יהוה אלוהים לא העניק לאף אדם את הסמכות לנקום. הוא ידאג לכך שהצדק ייעשה, ונוכל להיות בטוחים שזה אכן יקרה בזמן שהוא קבע. למידע נוסף, ראה המאמר ”עד מתי נמשיך לזעוק לצדק?”
a יהוה הוא שמו הפרטי של אלוהים (תהלים פ״ג:18). ראה המאמר ”מיהו יהוה?”