כיצד משפחתנו התאחדה מחדש

סיפורם של לרס ויודית ווסטגארד

הבית שלהם נראה כבית רגיל של משפחה מאושרת בדנמרק.‏ זהו בית נוח מוקף גינה יפה,‏ השוכן לו בכפר שליו.‏ על אחד הקירות תלויה תמונה של ילדי המשפחה בריאים ומחייכים.‏

האב לרס הוא זקן־קהילה באחת מקהילות עדי־יהוה.‏ אשתו יודית משרתת כחלוצה (‏מבשרת במלוא זמנה)‏.‏ אף על פי שהם היום זוג מאושר,‏ לא תמיד כך היו פני הדברים.‏ לרס ויודית כבר טעמו את טעמם המר של הקשיים המובילים לגירושין ולפירוק המשפחה.‏ אלא שמאז התאחדה משפחתם מחדש.‏ מדוע?‏ הם יספרו לנו מה קרה.‏

לרס ויודית מוכנים לספר מה הרס את הנישואין שלהם וכיצד חזרו זה לזה,‏ משום שהם סבורים שסיפורם יכול להועיל לאחרים.‏

הכל התחיל כל כך יפה

לרס:‏ כשנישאנו,‏ באפריל 1973,‏ היינו מאושרים מאוד.‏ העתיד נראה מבטיח.‏ לא הכרנו את המקרא וגם לא את עדי־יהוה,‏ אבל היינו משוכנעים שנוכל לשנות את העולם,‏ להפוך אותו למקום טוב יותר לכל אדם שיתאמץ לשם כך.‏ לכן היינו מעורבים מאוד בפוליטיקה.‏ אושרנו גדל כאשר משפחתנו גדלה ונולדו לנו שלושה בנים בריאים ומלאי מרץ — מרטין,‏ תומס ויונס.‏

יודית:‏ ניהלתי את אחד מסניפי שירות המדינה.‏ במקביל,‏ הייתי פעילה באיגודים פוליטיים ומקצועיים.‏ עם השנים התקדמתי לתפקידי מפתח.‏

לרס:‏ אני עבדתי באיגוד מקצועי גדול,‏ וגם אני התקדמתי לתפקיד בכיר.‏ הקריירה של שנינו נסקה,‏ ולא היה דבר שיעיב על כך.‏

ההתרחקות

לרס:‏ היינו כל־כך שקועים בפעילויות הנפרדות שלנו,‏ שבילינו פחות ופחות זמן ביחד.‏ עבדנו אומנם למען אותה מפלגה,‏ אבל בתחומים שונים.‏ בשלושת הבנים שלנו טיפלו מטפלות או מעונות־יום.‏ מאחר שכל אחד מאיתנו היה עסוק בענייניו,‏ חיי המשפחה שלנו היו חסרי סדר.‏ אם קרה ששנינו היינו בבית באותה שעה,‏ בדרך כלל ניהלנו מריבות קולניות.‏ ואז התחלתי לשתות משקאות משכרים כדי להירגע.‏

יודית:‏ מובן שאהבנו אחד את השני וגם את הילדים,‏ אבל לא טיפחנו את האהבה כראוי,‏ ונראה שהיא עפה ופרחה לה.‏ היחסים בינינו הפכו מאוד מתוחים,‏ והילדים הם שנפגעו מכך.‏

לרס:‏ בניסיון נואש לחזור לחיי משפחה תקינים,‏ החלטתי להתפטר מהעבודה.‏ בשנת 1985 עזבנו את העיר,‏ ועברנו לגור בכפר שבו אנו חיים היום.‏ המצב השתפר לזמן־מה,‏ אבל אשתי ואני המשכנו להיות שקועים איש איש בענייניו.‏ לבסוף,‏ אחרי 16 שנות נישואין,‏ בפברואר 1989,‏ התגרשנו.‏ המשפחה התפרקה.‏

יודית:‏ זה היה נורא לראות את המשפחה מתמוטטת ואת סבלם של הילדים.‏ היינו כה מרירים שלא הסכמנו אפילו על משמורת משותפת של הבנים,‏ ואני קיבלתי את המשמורת על כל השלושה.‏

לרס:‏ יודית ואני עשינו כמה ניסיונות כושלים לאחד את המשפחה.‏ אפילו התפללנו לאלוהים לעזרה,‏ אבל לא ממש הכרנו אותו.‏

יודית:‏ מהתפילות שלנו קיבלנו את הרושם שאלוהים לא שומע.‏ אנחנו אסירי תודה שזכינו מאז לראות שאלוהים באמת שומע תפילה.‏

לרס:‏ לא היה לנו שום מושג שצריך להתאמץ כדי להשתנות,‏ ולכן המציאות העגומה היתה שהתגרשנו.‏

תפנית בלתי צפויה בחיי לרס

לרס:‏ אבל כאשר חייתי לבד,‏ חלה בחיי תפנית בלתי צפויה.‏ יום אחד קיבלתי מעדי־יהוה שתי חוברות.‏ לפני כן נהגתי לסרב להם אוטומטית.‏ אבל כשדפדפתי בחוברות האלה ראיתי שהעדים באמת מאמינים באלוהים ובישוע המשיח.‏ הופתעתי מאוד.‏ לא היה לי מושג שהם משיחיים.‏

בערך באותה תקופה פגשתי אשה אחת ועברתי לגור איתה.‏ מסתבר שהיא היתה פעם עדת־יהוה.‏ כשהתחלתי לשאול אותה שאלות,‏ היא הראתה לי מתוך המקרא ששם אלוהים הוא יהוה.‏ אם כן,‏ ”‏עדי־יהוה”‏ פירושו ”‏עדי־‏אלוהים”‏‏!‏

היא עשתה את הסידורים הדרושים כדי שאשמע הרצאה באולם־המלכות של עדי־יהוה.‏ הדברים שראיתי שם עוררו בי עניין.‏ ביקרתי שוב באולם־המלכות כדי ללמוד דברים נוספים,‏ והסכמתי לשיעור־מקרא.‏ לא עבר זמן רב והבנתי שאורח חיי פסול,‏ לכן עזבתי את ביתה של הידידה שלי וחזרתי לעיר מולדתי,‏ שם התגוררתי לבד.‏ היססתי קצת,‏ אבל בסוף יצרתי קשר עם עדי־יהוה,‏ והמשכתי ללמוד את המקרא.‏

היו לי ספקות.‏ האם עדי־יהוה הם באמת עמו של אלוהים?‏ ומה עם כל מה שלמדתי בילדותי?‏ מאחר שגדלתי כ’‏אדוונטיסט של היום השביעי’‏,‏ יצרתי קשר עם כומר אַדוֶנטִיסְטי.‏ הוא הסכים ללמד אותי כל יום רביעי,‏ ועדי־יהוה לימדו אותי כל יום שני.‏ רציתי לקבל משתי הקבוצות תשובה ברורה על ארבעה נושאים:‏ שיבתו של המשיח,‏ תחיית המתים,‏ השילוש והאופן שבו יש לארגן את הקהילה.‏ לא נדרשו יותר מחודשים ספורים כדי לסלק כל ספק מלבי.‏ בכל אחד מארבעת הנושאים הללו,‏ ובכל נושא אחר,‏ רק עיקרי האמונה של עדי־יהוה היו מעוגנים במקרא.‏ לכן התחלתי להשתתף בשמחה בכל הפעילויות של הקהילה ועד מהרה הקדשתי את חיי ליהוה.‏ נטבלתי במאי 1990.‏

ומה עם יודית?‏

יודית:‏ בשיא המשבר של חיי הנישואין שלנו התחלתי לבקר שוב בכנסייה.‏ כאשר שמעתי שלרס נעשה לעד־יהוה,‏ לא הייתי מרוצה בכלל.‏ יונס בן ה־10,‏ הבן הקטן שלנו,‏ ביקר לפעמים אצל אביו,‏ אבל אסרתי על לרס לקחת אותו לאסיפות של העדים.‏ לרס עתר אל הרשויות,‏ אך הן צידדו בי.‏

נפגשתי עם גבר אחר.‏ גם נעשיתי מעורבת יותר בפוליטיקה ובפעילויות קהילתיות שונות.‏ לכן בשלב זה,‏ האפשרות שהמשפחה שלנו תתאחד מחדש לא נראתה באופק.‏

חיפשתי חומר נגד עדי־יהוה,‏ לכן פניתי אל הכומר של הכנסייה המקומית.‏ הוא אמר לי מייד שאינו מכיר את העדים ואין לו שום ספרות עליהם,‏ אבל המליץ לי להתרחק מהם.‏ דבריו רק תרמו,‏ כמובן,‏ לדעה השלילית שהיתה לי לגבי עדי־יהוה.‏ אבל אז נתקלתי בהם באופן בלתי צפוי.‏

אחי המתגורר בשבדיה נעשה עד־יהוה,‏ והוזמנתי לחתונה שלו שנערכה באולם־מלכות!‏ הביקור הזה שינה את דעתי על העדים מקצה לקצה.‏ הופתעתי לראות שהם אינם משעממים כמו שחשבתי.‏ הם היו אדיבים ושמחים,‏ ואפילו גילו חוש הומור.‏

בינתיים,‏ לרס בעלי־לשעבר השתנה לגמרי.‏ הוא הפך יותר אחראי,‏ הקדיש זמן לילדים,‏ הוא היה אדיב ושלט בלשונו,‏ ולא הפריז בשתייה כבעבר.‏ הוא הפך לאדם מקסים.‏ הוא נעשה בדיוק לאיש שתמיד רציתי שהוא יהיה.‏ זה היה ממש מתסכל לחשוב שאנחנו גרושים,‏ ושאולי יום אחד הוא ישא אחרת לאשה!‏

אז תיכננתי מתקפה תמימה לכאורה.‏ פעם אחת,‏ בתקופה שיונס גר אצל אבא שלו,‏ תיכננתי לבוא לראות את יונס ואת לרס יחד עם שתי אחיותיי,‏ באמתלה שהדודות רוצות לראות את האחיין שלהן.‏ נפגשנו בלונה־פארק.‏ בשעה שהדודות היו עם הילד,‏ לרס ואני התיישבנו על אחד הספסלים.‏

להפתעתי,‏ ברגע שהעליתי את הנושא של העתיד שלנו,‏ לרס הוציא מכיסו ספר.‏ הספר נקרא המשפחה — כיצד להפכה למאושרת.‏a הוא נתן לי את הספר והציע שאקרא את הפרקים הדנים בתפקידם של הבעל והאשה במשפחה.‏ הוא הדגיש שחשוב מאוד שאפתח את הפסוקים.‏

ואז,‏ כשקמנו מהספסל,‏ רציתי לאחוז בזרועו,‏ אך הוא סירב בעדינות.‏ לא היתה ללרס שום כוונה לחדש איתי את הקשר מבלי לדעת קודם מה אני חושבת על אמונתו החדשה.‏ נעלבתי קצת,‏ אבל אחר כך הבנתי שהגישה שלו הגיונית,‏ ושאצא נשכרת מכך אם הוא ישוב ויהיה בעלי.‏

כל הדברים האלה עוררו בי סקרנות רבה לגבי עדי־יהוה.‏ למחרת,‏ יצרתי קשר עם אשה שידעתי שהיא עדת־יהוה,‏ וקבענו שהיא ובעלה יספקו לי מידע לגבי הדת שלהם.‏ היו לי המון שאלות,‏ והם השיבו לי על כולן מן המקרא.‏ הבנתי שכל מה שעדי־יהוה מלמדים מעוגן אך ורק במקרא.‏ בכל הנושאים שדנו נאלצתי להודות שזו האמת.‏

באותה תקופה ניתקתי את עצמי מהכנסייה האוונגליסטית־לותרנית ועזבתי את העסקנות הפוליטית.‏ אפילו הפסקתי לעשן,‏ מה שהיה לי הדבר הקשה ביותר.‏ התחלתי ללמוד את המקרא באוגוסט 1990,‏ ובאפריל 1991 נטבלתי והפכתי לעדת־יהוה.‏

חתונה שנייה

יודית:‏ בשלב זה שנינו היינו עדים טבולים.‏ אף שנפרדו דרכינו,‏ שנינו למדנו את המקרא.‏ הודות לעיקרי האמונה הנפלאים שבו,‏ השתנינו.‏ עדיין אהבנו,‏ ואולי אף יותר מבעבר.‏ היינו חופשיים להינשא שנית — וזה מה שעשינו.‏ נדרנו את נדרי הנישואין בפעם השנייה,‏ אך הפעם באולם־המלכות של עדי־יהוה.‏

לרס:‏ הבלתי ייאמן קרה — משפחתנו התאחדה מחדש!‏ שמחנו מאוד.‏

יודית:‏ בחתונה נכחו הבנים שלנו,‏ קרובי משפחה רבים והמון חברים — חברים משכבר הימים וגם חברים חדשים.‏ זו היתה חוויה נהדרת.‏ בין המוזמנים היו גם מי שהכירו אותנו מן הנישואים הראשונים,‏ ושמחו לראות אותנו שוב ביחד.‏ הם הופתעו לראות את השמחה הלבבית שבקרב עדי־יהוה.‏

הילדים

לרס:‏ מאז נטבלנו,‏ שניים מבנינו בחרו להקדיש את חייהם ליהוה,‏ צעד ששימח אותנו מאוד.‏

יודית:‏ יונס אהב את האמת המקראית כבר כילד,‏ מאז שהכיר אותה אצל אביו.‏ הוא היה רק בן עשר כשאמר לי שהוא רוצה לעבור לגור עם אבא משום ש”‏אבא חי לפי המקרא”‏.‏ יונס נטבל בגיל 14.‏ הוא סיים את לימודיו,‏ וכיום הוא משרת כמבשר במלוא זמנו.‏

לרס:‏ מרטין,‏ בננו הבכור,‏ הוא כיום בן 27.‏ השינויים שהוא ראה בנו נתנו לו הרבה חומר למחשבה.‏ הוא עזב את הבית ועבר לגור רחוק,‏ באיזור אחר במדינה.‏ לפני שנתיים הוא החל ללמוד שם את המקרא בעזרת הקהילה המקומית של עדי־יהוה,‏ ובתוך חמישה חודשים בלבד היה מוכן לטבילה.‏ וכמשיחי,‏ יש לו תוכניות טובות לעתיד.‏

בננו האמצעי,‏ תומס,‏ כרגע אינו עד־יהוה.‏ אנחנו אוהבים אותו,‏ כמובן,‏ ויש בינינו יחסים טובים.‏ הוא שמח על השינוי שחל במשפחה.‏ וכולנו מסכימים שהמשפחה שלנו התאחדה מחדש רק בזכות העקרונות שאנחנו,‏ ההורים,‏ למדנו מהמקרא.‏ ההזדמנויות הרבות שיש לנו להתאסף יחד כמשפחה תחת קורת גג אחת — שני הורים ושלושה בנים — הן בהחלט ברכה!‏

חיינו כיום

לרס:‏ אין להבין מדברינו שנעשינו מושלמים לפתע.‏ אבל למדנו משהו — שאהבה וכבוד הדדי הם הסוד לנישואין מוצלחים.‏ חיי הנישואין הנוכחיים שלנו מושתתים על יסוד שונה בתכלית מן היסוד של נישואינו הראשונים.‏ כעת שנינו מקבלים עלינו ראשות נעלה מאיתנו,‏ כי שנינו מכירים בכך שאנו חיים למען יהוה.‏ יודית ואני מרגישים מאוחדים באמת,‏ וצופים אל העתיד בביטחון.‏

יודית:‏ אני חושבת שאנחנו הוכחה חיה לכך שיהוה הוא יועץ הנישואין והמשפחה הטוב ביותר.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

לרס ויודית כשהתחתנו לראשונה ב־1973

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

שלושת הבנים שהוריהם התגרשו והתחתנו בשנית

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

לרס ויודית היום,‏ מאוחדים בזכות יישום עקרונות המקרא