בזכותה ניצלו חייו
נושא השער בחוברת ”עורו!” מ־22 בדצמבר 1999 (אנג׳) היה ”חטיפה — מדוע סכנה כלל עולמית?” ויליאם לואיס טֶרֵל אמר שבזכות הוצאה זו של ”עורו!” ניצלו חייו.
היה זה קצת אחרי עשר בבוקר. ביום שישי, 10 במרס 2000, נחטף טרל באיומי אקדח מביתו על ידי ג׳וזף ק. פלשינסקי הבן. במהלך חוויה קשה זו נזכר טרל בעצות מפי מומחים שקרא במאמרי עורו! ושהסבירו כיצד לנהוג אם נחטפת:
”שתף פעולה; אל תהיה עקשן. בני ערובה בעלי גישה עוינת צפויים יותר ליחס אכזרי, והם בעלי סיכוי רב להיהרג או להיבחר למטרת ענישה.
”אל תאבד את העשתונות. זכור שרוב החטופים נשארים בחיים”.
”נסה לנהל שיחה קלה עם החוטפים וליצור עימם קשר. הסבירות שהם יפגעו בך או יהרגו אותך נמוכה אם יראו בך אדם.
”יַדֵע אותם [את החוטפים] בנוגע לצורכיך בנימוס”.
”יחסי גומלין מגינים על החטוף, כפי שמסביר הספר התנהגות פלילית (Criminal Behavior): ’ככל שהחטוף והחוטף מכירים טוב יותר זה את זה, כך הם מחבבים זה את זה. תופעה זו מראה שאחרי זמן מה פוחתים הסיכויים שהעבריין יפגע בבן הערובה’”.
ויליאם טרל, עד־יהוה בן 53 השתדל בכל מאודו ליישם עצות אלה כשהוחזק במשך 14 שעות בקירוב כבן ערובה, רוב הזמן באיומי אקדח. החוויה המרה החלה זמן קצר לאחר שפלשינסקי דפק על דלתו של טרל באיזור כפרי סמוך לכביש מספר 95, כביש בין־מדינתי בארצות־הברית, לאחר שאזל הדלק ברכבו הגנוב.
בשומעו על מצוקתו של הזר, חש טרל לעזרתו. פלשינסקי ביקש כוס מים והסעה לבולטימור שבמרילנד, ארה״ב. טרל אמר שהוא יוכל לארגן שמישהו יסיע אותו לעיר פרדריקסבורג שבווירג׳יניה, ומשם פלשינסקי ימשיך באוטובוס. כאשר פנה טרל לעבר הזר כשבידו כוס המים, היה מכוון לעברו אקדח. פלשינסקי הורה לטרל להסיע אותו ליעדו.
יישום העצה
במהלך הנסיעה בכביש 95, שמע טרל להוראותיו של פלשינסקי לא לעבור על המהירות המותרת ולא למשוך תשומת לב מיותרת. טרל שוחח ברוגע עם פלשינסקי בן ה־31 והביע התעניינות אישית בו ובנסיבות שהובילו לפגישתם. פלשינסקי סיפר לו ששלושה ימים קודם לכן הוא הלך לראות את החברה שלו טרייסי, שעזבה אותו. שם הוא ירה למוות בשני חברים שלה ובשכן שניסה למנוע בעדו מלקחת את טרייסי איתו. מאוחר יותר הצליחה טרייסי להימלט מידיו.
למחרת בערב, בזמן שפלשינסקי ניסה לשדוד רכב, נורה כדור מאקדחו וריסק את לסתו של פעוט בן שנתיים. מכוניתה של ג׳ניפר לין מקדונל, נקלעה גם היא למטח הכדורים. למרבה הצער, ג׳ניפר נורתה למוות וכדור נוסף פגע במושב הריק של תינוקה בן השנה. ג׳ניפר ובעלה תומס היו בדרכם לאולם המלכות של עדי־יהוה, ושניהם היו אמורים להגיש חלקים באסיפה אותו ערב. שרה פרנסיס, אמה של ג׳ניפר, הסבירה: ”זה היה הערב היחיד שהם לא לקחו איתם את התינוק לאולם המלכות. [אלמלא כן] היינו שוכלים שניים מהם”.
בזמן שטרל המשיך בעדינות להעסיק את חוטפו בשיחה, אמר פלשינסקי שמעולם לא התכוון לפגוע באיש ושבאמת אהב את טרייסי ורצה לחיות איתה. טרל הסביר: ”אמרתי לו שאי אפשר לשנות את העבר אך ביכולתו לשנות את העתיד, ועודדתי אותו להסגיר את עצמו. אמרתי לו שאבקר אותו בכלא ואלמד אותו את המקרא”. מאוחר יותר דווח שמאז סיום לימודיו בתיכון ב־1987 בילה פלשינסקי את כל חייו, מלבד עשרה חודשים, בכלא, במוסדות לחולי־נפש או שהיה במאסר על תנאי.
כזקן קהילה משיחי וותיק ומנוסה, המשיך טרל לפנות אל לבו של הצעיר המודאג בעזרת דוגמאות מהמקרא. לדוגמה, הוא סיפר על איש טוב, דוד מלך ישראל, שתשוקתו אל אשת אוריה שהיה אחד מחייליו, לא נתנה לו מנוח. כאשר הרתה האשה לדוד, הוא דאג לכך שאוריה ייהרג בקרב. כאשר הוצגו בפניו חטאיו בטקט, התחרט בכנות וזכה שוב לחסדו של אלוהים (שמואל ב׳. י״א:2 עד י״ב:14).
טרל פיתח יחסי אמון עם הנמלט, והחל לקרוא לו בשם החיבה שלו, ג׳ובּי. כאשר הם עצרו ליד חנות וטרל נשלח לקנות מזון וטלוויזיה ניידת, אמר פלשינסקי שיהרוג עוד אנשים אם טרל ינסה להזהיר מישהו. בהבינו את מצבו הנפשי המעורער של הנמלט, ציית טרל. לבסוף, לאחר שצפה במהדורת החדשות של השעה אחת־עשרה בה הוזכרו פשעיו, חיבק פלשינסקי את טרל וחמק בשקט לתוך פרבר בבולטימור.
אחרי שבוע נלכד פלשינסקי בבית בו החזיק בבני ערובה. טרל, אשר הוזכר על ידי הנמלט, נקרא לעזור במשא ומתן. למרבה הצער, מאמצים אלה עלו בתוהו, וב־22 במרס נורה פלשינסקי למוות על ידי כוחות משטרה שהסתערו לתוך הבית. איש מלבדו לא נפגע.
לאחר התקרית רכש טרל 600 עותקים של הוצאת עורו! שלדעתו בזכותה ניצלו חייו. הוא חילק מאות עותקים לזולת. טרל אסיר תודה על כך שהפך לו להרגל לקרוא את המידע החשוב שמוגש בחוברת עורו! ואנו סבורים שגם אתה תחוש כך.
[תמונה בעמוד 26]
ויליאם טֶרֵל