להיות רופא בעולם משתנה
בשנת 1174 התמנה הרמב”ם לרופא חצר המלוכה של שליטי מצרים ובילה את רוב ימיו בארמון. להלן דברים שכתב באשר להגעתו לביתו מדי יום: ”אני מתכבד בארוחה קלה, הארוחה היחידה שלי במשך 24 שעות. לאחר מכן אני מבקר אצל החולים שלי, נותן להם מרשמים והנחיות כדי שיחלימו מתחלואיהם. חולים באים והולכים עד רדת החשיכה, ולפעמים... אני כה תשוש שאני בקושי מצליח לדבר”.
מקצוע הרפואה דרש מאז ומעולם הקרבה עצמית. אולם, העולם שבו מתפקדים הרופאים של ימינו עובר שינויים ותהפוכות. יום העבודה שלהם יכול להיות מתיש בדיוק כיומו של הרמב”ם. אך האם הם זוכים לאותו כבוד שזכו לו הרופאים בעבר? כיצד השפיעו הנסיבות החדשות על אורח חייהם של הרופאים? וכיצד ההתפתחויות האחרונות שינו את יחסי הרופא־חולה?
יחסים משתנים
יש שעדיין זוכרים את הימים שבהם רופא יכול היה לשאת את כל התרופות בתיק אחד. באותה תקופה, הרגשות כלפי הרופאים היו מעורבים, וכך גם כיום. רובם זכו לכבוד רב ולהערצה בשל כישוריהם, מעמדם החברתי והאתיקה שלהם. אך יחד עם זאת, היו שזעמו על גובה שכרם של הרופאים, נזפו בהם כל אימת שכשלו והוקיעו אותם כחסרי חמלה.
אף־על־פי־כן, רופאים רבים שאבו סיפוק רב כאשר עלה בידם להושיט עזרה לכמה דורות באותה משפחה. הם ערכו ביקורי בית אין ספור פעמים, ובעת ביקורם באזורים כפריים לפעמים נשארו גם לארוחה או אפילו בילו שם את הלילה אם נקראו ליילד. רופאים רבים רקחו במו ידיהם את התרופות עבור חוליהם. רופאים רחבי לב העניקו למעוטי היכולת טיפול חינם אין כסף והיו זמינים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
כמובן, ניתן למצוא כיום רופאים שעובדים באותה שיטה, אך נראה כי טיבם של יחסי הרופא־חולה במקומות רבים השתנה יותר בעשורים האחרונים מבמשך מאות שנים. מה הוביל לכך? נתמקד תחילה בביקורי הבית.
מה אירע לביקורי הבית?
בעבר היה נהוג ומקובל שהרופא יבקר בביתו של הפציינט, ובמספר מדינות זוהי עדיין השיטה המקובלת. אך נוהג זה נמצא במגמת ירידה ברחבי העולם. בעיתון טיימס אוף אינדיאה (Times of India) נאמר: ”רופא המשפחה המנחם והמרגיע, זה שהכיר מקרוב את המשפחה וגילה נכונות לערוך ביקורי בית כל אימת שהתעורר צורך, הוא זן נדיר בעידן של רופאים מומחים”.
בעקבות ההתקדמות המטאורית בידע הרפואי, רבים מן הרופאים החלו להתמחות בתחומים מסוימים ולעבוד במסגרת של צוותים. פועל יוצא מכך הוא שהחולים רואים רופא אחר בכל פעם שהם באים לטיפול. בעקבות זאת, רופאים רבים כבר לא מפתחים קשרים הדוקים וארוכי ימים עם משפחות.
הנסיגה בביקורי הבית החלה לפני כמאה שנה כאשר הרופאים החלו להיעזר יותר בבדיקות מעבדה ובציוד רפואי לאבחון מחלות. במקומות רבים הסיקו מרכזי הבריאות ובתי־החולים שביקורי הבית הם דרך לא־יעילה לניצול זמנו של הרופא. כיום, מרבית המטופלים יכולים להגיע למשרדו של הרופא באמצעות תחבורה. כמו כן, שירותי הרפואה המסייעת ושירותי החירום הרפואיים מעניקים כיום טיפולים שבעבר בוצעו על־ידי רופאים.
שינוי במעמד
בעולם של ימינו מעטים הרופאים שעובדים באופן עצמאי. שירותי רפואה ניתנים ברוב המקרים דרך גופים ממשלתיים או חברות לשירותי בריאות המעסיקים רופאים. אולם, רופאים רבים אינם אוהבים את הרעיון שביחסי רופא־חולה מעורב צד שלישי. החברות האלה לא אחת דורשות מהרופאים להיפגש עם כמה שיותר חולים בכמה שפחות זמן. ”כל שבע עד עשר דקות אני צריכה לבדוק חולה אחר”, אומרת ד״ר שילה פֶּרְקינס, רופאה כללית מבריטניה. ”ובחלק הארי של הזמן הזה עליי להזין את המחשב במידע. כך נותר לי מעט זמן כדי לבנות מערכת יחסים עם החולה. זה מאוד מתסכל”.
נראה כי כיום, בעולם המשתנה שבו עובדים הרופאים, צברו החולים יותר כוח. לפנים, אסור היה לערער על הוראות הרופא. אלא שבארצות רבות כיום הרופאים מחויבים ליידע את החולים בנוגע לאופציות הטיפול ולתוצאות האפשריות, כך שהחולה יוכל להגיע להסכמה מדעת באשר לטיפול. כך השתנו יחסי רופא־חולה. בעיני כמה, הרופא נתפס כיום כטכנאי.
בחברה שלנו המשתנה כהרף עין, אחוז ניכר מהרופאים הוא בעצם רופאות. רבים מעדיפים רופאות משום שהן נחשבות למאזינות טובות יותר וכך משוות למקצוע פן רחמני יותר.
רוב האנשים מעריכים רופא דואג ואכפתי, שמבין ללב החולה ומזדהה עם הלחצים שהוא מתמודד עימם. אך מצד שני, השאלה המתבקשת היא כמה חולים מבינים ללבו של הרופא שלהם ומזדהים עם הלחצים שהוא מתמודד עימם? אם המטופלים יעשו זאת, יחסי הרופא־חולה ישתפרו לבטח. המאמר הבא עשוי לעזור בנידון.
[תמונה בעמוד 3]
הרמב”ם
[שלמי תודה]
Brown Brothers
[תמונות בעמוד 4]
הרופאים נהגו בעבר לערוך ביקורי בית