קוראים שואלים
האם עדי־יהוה הם זרם פרוטסטנטי?
עדי־יהוה אינם מחשיבים עצמם לזרם בכנסייה הפרוטסטנטית. מדוע?
הזרם הפרוטסטנטי התפתח במאה ה־16 באירופה על רקע ניסיון להנהיג רפורמה בכנסייה הרומית־קתולית. המונח ”פרוטסטנטים” שימש לראשונה לתיאור חסידיו של מרטין לותר באסיפה מחוקקת שהתקיימה בעיר שְׁפַּייֶר ב־1529. מאז משמש המונח לתיאור כל הדוגלים בעקרונותיה ובמטרותיה של תנועת הרפורמציה. מילון אחד (s Collegiate Dictionary’Merriam-Webster) מגדיר את המילה ”פרוטסטנט” במילים הבאות: ”מי שמשתייך לכל אחד מזרמי הכנסייה המתכחשים לסמכותו האוניברסלית של האפיפיור והדוגלים בעקרונות הרפורמציה של ’הצדקה’ בזכות אמונה בלבד, מעמד הכהונה של המאמינים כולם ועליונותם של כתבי־הקודש כמקור הבלעדי לאמת הנגלית”.
אף־על־פי שעדי־יהוה מתכחשים לסמכותו האוניברסלית של האפיפיור ותומכים בלב שלם בסמכותו העליונה של המקרא, קיימים הבדלים מהותיים רבים בינם ובין הזרמים הפרוטסטנטיים. למעשה, האנציקלופדיה לדתות (אנג׳) מציינת שעדי־יהוה הם ”ייחודיים”. להלן שלושה מאפיינים המייחדים אותם.
ראשית, הגם שמספר זרמים פרוטסטנטיים שוללים מאפיינים מסוימים של הפולחן הקתולי, מנהיגי תנועת הרפורמציה לא דחו מספר דוֹגמוֹת קתוליות, כגון האמונה בשילוש, באש גיהינום ובהישארות הנפש. לעומת זאת, עדי־יהוה מאמינים שעיקרי אמונה אלה לא רק עומדים בסתירה למקרא, אלא גם מסלפים את דמותו של אלוהים (ראה עמודים 4–7 בכתב עת זה).
שנית, דתם של עדי־יהוה אינה מתאפיינת במחאה שלילית, אלא בפעילות הוראה בונה וחיובית. הם מתייחסים ברצינות לעצת המקרא: ”עבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכול, מוכשר ללמד, סבלן, ומוכיח בענווה את המתנגדים” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24, 25). עדי־יהוה אומנם מצביעים על הסתירות בין הכתוב במקרא לבין תורותיהן של קבוצות דתיות רבות, אך מטרתם אינה להנהיג רפורמה בקרב ארגונים דתיים אחרים. הם מעוניינים לעזור ליחידים הרוצים בכנות לרכוש ידע מדויק על אלוהים ועל דברו, המקרא (קולוסים א׳:9, 10). כשאנשים בעלי אמונות אחרות חולקים עליהם נחרצות, עדי־יהוה נמנעים מעימותים חסרי תועלת (טימותיאוס ב׳. ב׳:23).
שלישית, להבדיל מן התנועה הפרוטסטנטית שהתפצלה למאות זרמים, עדי־יהוה שומרים על אחדותם כאגודת אחים חובקת עולם. בכל הקשור לעיקרי אמונה מקראיים, עדי־יהוה בלמעלה מ־230 ארצות פועלים לפי עצתו של השליח פאולוס שעליהם להיות ’תמימי דעים במוצא פיהם’. אין ביניהם פילוגים. הם אכן ”מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה” (קורינתים א׳. א׳:10). הם עושים כל מאמץ ”לשמור את אחדות הרוח בקשר של שלום” בתוך שורותיהם (אפסים ד׳:3).