שאלות של קוראים

האם ראוי שמשיחי יחזיק בבעלותו נשק חם,‏ כגון אקדח או רובה,‏ כדי להגן על עצמו מפני אנשים אחרים?‏

המשיחיים יכולים לנקוט צעדים סבירים כדי לדאוג לביטחונם האישי.‏ אך הם עושים זאת במסגרת עקרונות המקרא.‏ על־פי העקרונות הללו יהיה זה פסול להשתמש בכלי נשק כגון אקדחים,‏ רובים או כל נשק חם אחר כדי להתגונן מפני בני אדם.‏ תן דעתך לעובדות הבאות:‏

בעיני יהוה החיים — במיוחד חיי האדם — קדושים.‏ באחד ממזמוריו כתב דוד שיהוה הוא ’‏מקור החיים’‏ (‏תהל׳ ל״ו:‏10‏)‏.‏ מכאן שאם המשיחי מחליט לנקוט אמצעים סבירים כדי להגן על עצמו או על רכושו,‏ עליו לעשות כל שבכוחו כדי להימנע מליטול חיי אדם ולהביא על עצמו אשמת דמים (‏דב׳ כ״ב:‏8;‏ תהל׳ נ״א:‏16‏)‏.‏

אף־על־פי ששימוש בכל חפץ שהוא עלול להביא לאשמת דמים,‏ בעזרת נשק חם ניתן להרוג אנשים בקלות רבה יותר — בשוגג או בכוונה תחילה.‏a כמו כן,‏ אם התוקף — שכבר שרוי במתח — יבחין בכך שלאדם האחר יש כלי נשק,‏ המצב קרוב לוודאי יחמיר ומישהו עלול יהיה לאבד את חייו.‏

כאשר אמר ישוע לתלמידיו לקחת עמם חרבות בלילה האחרון לחייו עלי אדמות,‏ הוא לא התכוון שעליהם להשתמש בהן לשם הגנה (‏לוקס כ״ב:‏36,‏ 38‏)‏.‏ אדרבה,‏ ישוע ביקש מהם להצטייד בחרבות כדי ללמד אותם שלא לנקוט אלימות,‏ גם אל מול המון חמוש (‏לוקס כ״ב:‏52‏)‏.‏ לאחר שתקף פטרוס בחרבו את עבד הכוהן הגדול,‏ ציווה עליו ישוע:‏ ”‏השב את חרבך למקומה”‏.‏ אחרי כן הציג ישוע אמת בסיסית,‏ עיקרון שמנחה את המשיחיים עד עצם ימינו:‏ ”‏כל האוחזים בחרב,‏ בחרב ייהרגו”‏ (‏מתי כ״ו:‏51,‏ 52‏)‏.‏

על־פי הכתוב במיכה ד׳:‏3‏,‏ משרתי אלוהים ’‏מכתתים חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות’‏.‏ סימן היכר זה של המשיחיים האמיתיים עולה בקנה אחד עם הדברים הבאים שכתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים:‏ ”‏אל תשיבו לאיש רעה תחת רעה.‏.‏.‏ אם אפשר,‏ עד כמה שהדבר תלוי בכם,‏ חיו בשלום עם כל אדם”‏ (‏רומ׳ י״ב:‏17,‏ 18‏)‏.‏ חרף הקשיים הרבים שחווה פאולוס,‏ לרבות ”‏סכנות מפני שודדים”‏,‏ הוא חי בהתאם לדבריו ומעולם לא הציב את ביטחונו האישי מעל עקרונות המקרא (‏קור״ב י״א:‏26‏)‏.‏ במקום זאת,‏ הוא בטח באלוהים ובחוכמה המצויה בדברו — חוכמה אשר ’‏טובה מכלי קרב’‏ (‏קהלת ט׳:‏18‏)‏.‏

בעיני המשיחיים,‏ החיים יקרים בהרבה מדברים חומריים.‏ ”‏נכסי האדם.‏.‏.‏ לא יעניקו לו חיים”‏ (‏לוקס י״ב:‏15‏)‏.‏ מכאן שאם מילים רכות אינן מצליחות לרכך גנב חמוש,‏ משיחיים נבונים מיישמים את העיקרון הטמון בדברי ישוע:‏ ”‏אל תילחם בעושה הרע”‏.‏ ייתכן שנצטרך לוותר על ’‏הכותונת’‏ ו’‏המעיל’‏ שלנו (‏מתי ה׳:‏39,‏ 40;‏ לוקס ו׳:‏29‏)‏.‏b כמובן,‏ ההגנה הטובה ביותר היא מניעה.‏ אם נימנע מ’‏להתפאר בנכסים חומריים’‏ ונהיה ידועים בקרב שכנינו כעדי־יהוה שוחרי שלום,‏ פושעים אלימים אולי לא יסמנו אותנו כמטרה (‏יוח״א ב׳:‏16;‏ מש׳ י״ח:‏10‏)‏.‏

המשיחיים מכבדים את מצפונם של אחרים (‏רומ׳ י״ד:‏21‏)‏.‏ אם ייוודע לחברי הקהילה שאחד האחים מחזיק בנשק חם לשם הגנה מפני בני אדם,‏ חלקם עלולים להזדעזע ואף להיכשל.‏ האהבה מניעה אותנו להציב את ענייני הזולת לפני העדפותינו,‏ גם אם עלינו לוותר על משהו שהחוק מתיר לנו (‏קור״א י׳:‏32,‏ 33;‏ י״ג:‏4,‏ 5‏)‏.‏

המשיחיים חפצים לשמש דוגמה לאחרים (‏קור״ב ד׳:‏2;‏ פט״א ה׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אם המשיחי ימשיך להחזיק ברשותו נשק חם לשם הגנה מפני בני אדם,‏ גם לאחר שקיבל עצה מקראית,‏ הוא לא ייחשב עוד לדוגמה בקהילה.‏ על כן הוא לא יהיה כשיר לתפקידי אחריות או לזכויות מיוחדות בקהילה.‏ אותו הדבר נכון לגבי משיחי שממשיך להחזיק ברשותו נשק חם במסגרת עבודתו החילונית.‏ מוטב יהיה לחפש מקור פרנסה אחר.‏c

הדרך שבה המשיחי בוחר להגן על עצמו,‏ על בני משפחתו ועל נכסיו,‏ וכן בחירותיו באשר לתעסוקה,‏ הן במידה רבה עניין אישי.‏ אך יחד עם זאת,‏ עקרונות המקרא משקפים את חוכמתו של אלוהים ואת האהבה שהוא רוחש לנו.‏ לאור העקרונות הללו,‏ משיחיים בוגרים רוחנית בוחרים שלא להחזיק בבעלותם נשק חם כדי להתגונן מפני בני אדם אחרים.‏ הם יודעים שרק מי ששמים את מבטחם באלוהים וחיים על־פי עקרונות המקרא ייהנו מביטחון אמיתי ומתמשך (‏תהל׳ צ״ז:‏10;‏ מש׳ א׳:‏33;‏ ב׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏