ענוותו,‏ התחשבותו ורחמיו של יהוה מניעים אותו להיות סביר.‏ לדוגמה,‏ ענוותו נראתה בבירור במקרה שבו הוא עמד להשמיד את הרשעים בסדום.‏ באמצעות מלאכיו יהוה הנחה את לוט הצדיק להימלט אל האזור ההררי.‏ אבל לוט פחד ללכת לשם.‏ לכן הוא התחנן ליהוה שהוא ומשפחתו יוכלו למצוא מחסה בעיר קטנה ששמה צוער,‏ שהייתה אמורה להישמד.‏ יהוה יכול היה להתעקש שלוט ימלא במדויק אחר הנחיותיו.‏ אבל הוא נענה לבקשתו של לוט ואפילו החליט לא להשמיד את צוער למענו ‎(‏בר׳ י״ט:‏18–22‏)‎‏.‏ מאות שנים אחר כך יהוה התחשב גם בתושבי נינווה.‏ הוא שלח את הנביא יונה כדי להכריז על ההשמדה הקרבה של העיר ושל תושביה המרושעים.‏ אבל כאשר תושבי נינווה התחרטו,‏ יהוה ריחם עליהם ולא השמיד את העיר ‎(‏יונה ג׳:‏1,‏ 10;‏ ד׳:‏10,‏ 11‏)‎‏.‏ מ23.‏07 21 §5

מה נוכל ללמוד מהדוגמה של יואש?‏ הוא היה כמו עץ עם שורשים לא עמוקים שתלוי בתמיכה של עמוד.‏ כשהעמוד,‏ יהוידע,‏ כבר לא היה שם ורוחות הכפירה נשבו,‏ יואש התמוטט.‏ המקרה הזה מראה לנו בבירור שהיראה שאנחנו חשים כלפי אלוהים לא צריכה להיות תלויה רק בהשפעה הטובה של אחינו לאמונה,‏ כולל בני משפחה.‏ כדי להישאר חזקים מבחינה רוחנית אנחנו חייבים לחזק את המסירות שלנו לאלוהים ואת היראה שלנו כלפיו באמצעות לימוד קבוע,‏ הרהורים ותפילות ‎(‏יר׳ י״ז:‏7,‏ 8;‏ קול׳ ב׳:‏6,‏ 7‏)‎‏.‏ יהוה לא דורש מאיתנו הרבה.‏ הכתוב בקהלת י״ב:‏13 מסכם את דרישותיו:‏ ”‏את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור,‏ כי זה כל האדם”‏.‏ אם נירא את אלוהים נוכל להתמודד עם מבחנים עתידיים ולהחזיק מעמד.‏ ואז שום דבר לא יוכל לפגוע ביחסים שלנו עם יהוה.‏ מ23.‏06 19 §17–19

פסוק זה נפתח במילים:‏ ”‏אמר היושב על הכיסא”‏.‏ זוהי פעם אחת מבין שלוש פעמים בלבד שיהוה עצמו מדבר בחזון בספר ההתגלות.‏ מכאן שיהוה העביר את המסר הזה לא באמצעות מלאך,‏ ואפילו לא באמצעות ישוע,‏ אלא הוא עצמו דיבר!‏ עובדה זו נוסכת בנו את הביטחון שאנו יכולים לסמוך לגמרי על כל מה שנאמר בהמשך דבריו בההתגלות כ״א:‏5,‏ 6‏,‏ משום שהוא ”‏אינו יכול לשקר”‏ ‎(‏טיט׳ א׳:‏2‏)‎‏.‏ שים לב למילה ”‏הינני”‏.‏ היא נגזרת מהמילה ”‏הינֵה”‏,‏ החוזרת על עצמה שוב ושוב בספר ההתגלות בהטיות שונות.‏ מה אומר יהוה בהמשך הפסוק?‏ הוא מבטיח ’‏לעשות הכול חדש’‏.‏ אומנם יהוה מדבר על שינויים שיתחוללו בעתיד,‏ אך הבטחתו כל כך ודאית שהוא מדבר על השינויים האלה כאילו הם כבר מתרחשים.‏ הוא כביכול אומר לנו:‏ ’‏הינה,‏ זה כבר קורה!‏’‏ ‎(‏יש׳ מ״ו:‏10‏)‎‏.‏ מ23.‏11 3,‏ 4 §7,‏ 8