המקדיש אתה מזמנך לסובלים מבדידות?‏

‏”‏אני מתגוררת לבד,‏ אך אינני בודדה כלל.‏ יש לי כל הידידים שאני רוצה.‏ אך,‏ אני אוהבת את הפרטיות שלי,‏”‏ כתבה אשת־עסקים מצליחה,‏ שיצאה לגימלאות,‏ במכתב שהופיע בעיתונים רבים בארה״ב.‏ בהמשך מכתבה סיפרה:‏ ”‏ערב אחד,‏ ב־30.‏7 לערך,‏ שמעתי נקישה על דלת ביתי.‏ לא ציפיתי לאיש,‏ ולכן שאלתי מי שם.‏ היתה זו האלמנה שהתגוררה באותה קומה,‏ אשר לא היה ביני לבינה מאומה מלבד החלפת ברכות שלום.‏ היא אמרה שהיא חשה ’‏בדידות’‏ ושאיננה יודעת מה לעשות עם עצמה.‏ היא שאלה אם תוכל להיכנס אלי לכמה דקות.‏

‏”‏אמרתי לה בנימוס,‏ אך בצורה חד־משמעית,‏ שאני עסוקה .‏.‏.‏ היא התנצלה והלכה.‏ .‏.‏.‏ הרגשתי די גאה בעצמי על שלא נפלתי במלכודת של אשה משעממת זו,‏ שיתכן שהייתי מתקשה להיפטר ממנה.‏ למחרת בערב צילצלה אלי אחת מידידותי ושאלה אם היכרתי את האשה שהתגוררה באותו בניין,‏ שהתאבדה בלילה שעבר.‏ אם כבר ניחשתם שהיתה זו האשה שנקשה על דלת ביתי,‏ הרי שצדקתם.‏”‏

מזעזע,‏ לא כן?‏ הסיפור מלמד על הצורך להקדיש זמן לאנשים בודדים ולעודד את אלה השרויים בדיכאון.‏ בעצם,‏ כל אשר נחוץ איננו אלא רגש רחמים אנושי,‏ ידידות כנה.‏ אנשים אלה זקוקים לך.‏ לעתים,‏ עצם נוכחותך היא בעלת ערך גדול לאין־שיעור מאשר עצתך.‏

נערה בת־16,‏ שניסתה להתאבד על־ידי קפיצה אל מול מכונית נוסעת,‏ אמרה בקול תחנונים:‏ ”‏בעצם לא רציתי למות.‏ הייתי זקוקה רק למעט תשומת־לב.‏”‏ דבריה מוכיחים שלא דרוש הרבה על־מנת לעזור לאנשים הסובלים מבדידות.‏ לעתים,‏ כל מה שנחוץ איננו אלא מלה טובה,‏ שיחה קצרה,‏ משהו שיראה להם שאתה מכיר בקיומם.‏ המקדיש אתה מעצמך בדרך זו?‏

מרביתנו באים במגע קבוע עם קבוצות אנשים,‏ אם על בסיס יומיומי ואם על בסיס שבועי.‏ הדבר מאפשר לנו להתרועע ולשוחח עם אנשים שונים.‏ אם תקדיש תשומת־לב לאנשים הנראים לך ביישנים,‏ או מופנמים,‏ יתכן שיעלה בידך להוציאם מבדידותם.‏

יתרה מזאת:‏ התוכל לכלול אנשים בודדים בשעות הפנאי שלך ?‏ יתכן שיתאפשר לך להזמינם אליך לביקור,‏ או לשתפם באירוע חברתי כלשהו.‏ הזמן אותם לא רק משום שאתה מתחשב במצבם,‏ אלא משום שאתה יודע שיוכלו לתרום את שלהם אם רק תינתן להם ההזדמנות לכך.‏

בהקדישך מזמנך לזולת,‏ תגלה דאגה כנה לאנשים הנאבקים עם בדידותם.‏ כך תקיים הלכה למעשה את כלל־הזהב המקראי:‏ ”‏ואהבת לרעך כמוך!‏”‏ — ויקרא י״ט:‏18‏.‏