המקשיב אתה תוך גילוי הזדהות?
שווה בנפשך, כי ידך היתה משגת לתת לכל אחד מידידיך מתנה יקרת־ערך. מה מאושרים ומלאי הערכה היו הם! למעשה, אתה יכול להעניק לזולת מתנה מיוחדת, דבר־מה שהוא אכן זקוק לו. היא לא תעלה לך פרוטה. מהי? תשומת־לבך. מרבית בני־האדם חפצים בתשומת־לב ומגיבים בהערכה כשהם זוכים לה. אולם, כדי לייחד תשומת־לב איכותית, שומה עליך להקשיב תוך גילוי הזדהות.
אם הנך הורה או מעביד, או ממלא תפקיד כלשהו הכרוך במתן עצות והדרכה לאנשים, עליך להאזין תוך גילוי הזדהות. אלמלא כן, יבחינו האנשים בהעדר הזדהות מצדך, ואמינותך תינזק.
גם אם אין נועצים עמך לעתים קרובות, מחובתך להקשיב לאנשים תוך גילוי הזדהות, לדוגמה כשידיד ניגש אליך לשם נחמה. אחד ממשלי המקרא מצהיר, שאם משיבים בטרם מקשיבים מוביל הדבר לכלימה (משלי י״ח:13). אם כן, מה הן כמה מהדרכים שבהן נוכל להאזין תוך גילוי הזדהות?
התרכז בנאמר
מהי הקשבה תוך גילוי הזדהות? המילון העברי החדש מגדיר את המלה ’הזדהה’ בזה הלשון: ”התקרב במחשבותיו וברגשותיו אל מישהו”. המילון החדש מאת אבן־שושן מגדיר את המלה ’הקשבה’ במילים הבאות: ”האזנה, שמיעה מכוּונת, תשומת־לב לנאמר”. לפיכך, הקשבה תוך גילוי הזדהות אינה מסתכמת רק בשמיעת הנאמר. המאזין מקדיש את תשומת־לבו ומשתתף במחשבותיו וברגשותיו של הדובר.
לשם כך עליך להתרכז בנאמר, ולא לתת למחשבותיך לנדוד. אפילו הרהורים על האופן שבו תגיב יגרעו מהקשבתך. למד להתמקד בדברי האחר.
היישר מבטך אל שותפך לשיחה. אם מבטך ישוטט לכל עבר, ייווצר הרושם כי אין לך כל עניין בדבר. בחן את תנועות ידיו ואת שפת־הגוף שלו. האם הוא מחייך או שמא זועף? האם עיניו משועשעות, עצובות, או מודאגות? היש משמעות לדברים שאינם נאמרים מצדו? אל תדאג באשר לתגובתך; תהא זו תולדה טבעית של האזנתך הקשובה.
בעודך מקשיב, קרוב לוודאי שתהנהן בראשך ותאמר ביטויים שיעידו על הבנתך כגון ’אני מבין’ ו’כן’. הדבר יראה שהנך עוקב אחר הנאמר. אולם, אל תחשוב שהנהון ודברי אישור יגרמו לאנשים לחשוב שאתה מקשיב, כשלמעשה אינך עושה כן. לאמיתו־של־דבר, הנהון מהיר וממושך בראש עלול לשדר שלא במזיד חוסר סבלנות. תראה כמו אומר, ’הזדרז. סיים כבר’.
על כל פנים, אל לך להיות מוטרד יתר על המידה מאופן הקשבתך. פשוט הפוך את הקשבתך לאמיתית, ואז תגובותיך תשקפנה את כנותך.
גם שאלות טובות יעידו על כך שאתה מרוכז ועוקב אחר הנאמר. הן מעידות על התעניינותך. בקש הבהרות באשר לנקודות שאינן ברורות או שלא נאמרו. שאל שאלות שיזמינו את בן־שיחך לפתוח את סגור לבו ולהתבטא ביתר הרחבה. אל תדאג מכך שלעתים תיכנס לדבריו, אך אל תפריז. העמדת דברים על דיוקם היא חלק מתהליך ההקשבה. אם אינך קוטע את דבריו בצורה מופרזת, שותפך לשיחה יעריך את רצונך להבינם במלואם.
הראה הבנה
ייתכן שזהו החלק הקשה ביותר, גם אם אתה מזדהה עם שותפך לשיחה. אם אדם השרוי במצוקה ניגש אליך, האם אתה מייד מעלה הצעות ופתרונות אופטימיים? או שמא הנך ממהר לומר שהמצב אינו נורא כל־כך בהשוואה לסבלו של מישהו אחר? הדבר עשוי להיראות כעזרה, אך עלולה להיות לו השפעה שלילית.
קיימות מספר סיבות לכך, שנטייתך תהא לחדול להקשיב ולהתחיל למצוא פתרונות. אפשר שתחשוב, כי כל הדרוש לרומם את רוחו של הסובל הן הצעותיך הנלהבות. או אתה עשוי לחוש שמתפקידך ”לתקן” את כל ”המעוות” ושאלמלא כן, אינך לעזר ואינך עושה את ”המוטל עליך”.
אולם, מטר של פתרונות בטרם עת משדר בדרך־כלל מסרים מייאשים, כגון ’אתה הופך זבוב לפיל’. או, ’אני מעוניין יותר במוניטין שיצאו לי כפותר בעיות מאשר בטובתך’. או שמא, ’איני מבין — ואינני מעוניין להבין’. השוואת בעיותיו של הסובל לאלו של אחרים אומרת תדירות, ’בוש והיכלם לך על שאתה חש רע שעה שאחרים סובלים יותר’.
אם אתה משדר בשוגג מסרים מייאשים אלו, יחוש חברך שלא שמעת אותו באמת, שלא הבנת אותו. הוא עלול אף להסיק שאתה מתעלה עליו. בפעם הבאה, הוא יפנה למישהו אחר כדי למצוא נחמה (פיליפים ב׳:3, 4).
ואם חברך מוטרד לחינם? למשל, הוא עלול לחוש רגשי־אשמה ללא סיבה של ממש. האם עליך להיחפז לומר לו זאת כדי שירגיש טוב? לא. כיוון שאם לא הקשבת לו בראשונה, דברי ההרגעה שלך יהוו נחמה פורתא. במקום לחוש הקלה, הוא ירגיש שטרם הסיר מעל כתפיו את המעמסה, שהוא עדיין אשם. הנרי דיויד, פילוסוף בן המאה ה־19, ניסח זאת כך: ”דרושים שניים כדי לומר את האמת: אחד לאומרה ואחר לשומעה”.
עד כמה הולמת הדרכת המקרא: ”יהא כל איש מהיר לשמוע, בלתי נחפז לדבר” (יעקב א׳:19). כמו־כן, חשוב מאוד להקשיב תוך גילוי הזדהות! השתתף ברגשותיו של הפרט שהפך אותך לאיש־סודו. הכר בקשיים שבבעייתו, בעומק מצוקתו. אל תמעיט בערכה של בעייתו בהצהרות, כגון ’טוב, עובר עליך יום קשה’ או ’המצב אינו נורא כל־כך’. למרבה האירוניה, גישה זו עלולה אף להעצים את רגשותיו הכואבים. הוא יחוש תסכול, משום שאינך מתייחס לדבריו בכובד־ראש. לכן, הגב באופן שיראה כי אתה שומע את הנאמר ומבין שלעת עתה אלו הם רגשותיו.
הקשבה תוך גילוי הזדהות אינה מחייבת אותך להסכים עם בן־שיחתך. ייתכן כי תהיה סבור שהצהרתו, ”אני שונא את עבודתי!” אינה מוצדקת. אך אם תגיב בהסתייגות (’אל לך לחוש כך’) או בהכחשה (’אינך רציני’), הוא יסיק שאינך מבין. הערותיך צריכות לשקף את הבנתך. לזה השונא את עבודתו תוכל לומר, ’זה בטח מלחיץ’. אזי בקש פרטים שיבהירו את התמונה. כך, אינך בהכרח מסכים עמו שעליו לשנוא את עבודתו, אלא פשוט מכיר בעובדה שכך הוא מרגיש כעת. בדרך זו אתה מעניק לו את הסיפוק להישמע, לבטא את רגשותיו במלואם. תדירות, אם משתפים אחרים בבעיה, היא מתגמדת.
בדומה לכך, אם מישהו אומר ”אשתי עוברת בדיקות רפואיות היום”, כוונתו אולי, ”אני מודאג”. הגב באופן שיביע מודעות לכך. הדבר יעיד שאתה מקשיב למשמעות המסתתרת מאחורי המילים, דבר שינחם יותר מאשר אם תתעלם מהמשמעות, תתכחש לה, או תנסה לתקן את אורח־חשיבתו בטענה שהוא לא צריך לדאוג (רומים י״ב:15).
מאזינים טובים גם מדברים!
הספר The Art of Conversation (אומנות השיחה) דן באלו המקשיבים אך ממעטים לדבר, ”בחושבם שהדבר משווה להם ארשת של איפוק”. עקב כך נאלץ האחר לשאת בעול השיחה כולה, דבר המעיד על חוסר נימוס. מאידך, יהא זה חסר נימוס ומתיש אם בן־שיחתך ידבר בלא הפסק מבלי להניח לך להתבטא. לכן, בעוד שעליך להיות מאזין טוב, מן הראוי שתגלה לשותפך לשיחה כי ברשותך דבר־מה מועיל לומר.
מה תוכל לומר? לאחר שהקשבת בכבוד לדברי חברך, האם עליך עתה לעוּץ עצה? ייתכן שכן, בתנאי שאתה מוסמך להעניקה. אם יש לך פתרון לבעיית ידידך, ודאי שעליך לחלוק אותו. לדבריך יהיה משקל מסוים, משום שתחילה הקדשת זמן להקשבה. אם אין לך הכישורים הדרושים להעניק לחברך את ההדרכה או העזרה שלהן הוא זקוק, עזור לו לבוא במגע עם מישהו שיש ביכולתו לעשות כן.
אולם, במקרים אחדים אין צורך בעצה והיא אף לא נתבקשה. לכן, היזהר פן תקטין את ההשפעה הטובה של הקשבתך בריבוי מילים. ייתכן שחברך צריך פשוט להתמודד עם מצב שאינו נתון בשליטתו או להתגבר עם הזמן על רגשות שליליים. הוא ניגש אליך כדי לתנות את צרותיו בפניך. הקשבת. השתתפת ברגשותיו, הבעת את דאגתך והבטחת לו כי תחשוב עליו ותתפלל למענו. הבהר לו, כי הוא מוזמן לפנות אליך שוב וכי תשמור את בעיותיו בסוד. קרוב לוודאי שהוא יזדקק לנחמה מעין זו יותר מאשר לנסיונות מצדך לפתור את בעיותיו (משלי י׳:19; י״ז:17; תסלוניקים א׳. ה׳:14).
בין אם ההקשבה מלווה בעצה ובין אם לאו, שני הצדדים המעורבים בשיחה מפיקים תועלת. המדבר חש סיפוק מעצם העובדה שדבריו נשמעים ומובנים. הוא מתנחם מהידיעה שלמישהו כה איכפת, עד כי הוא מוכן לשמוע את כל דבריו. גם המאזין זוכה לגמול. אחרים מעריכים את דאגתו. עצתו תהא מהימנה כיוון שהוא לא ידבר בטרם יבין היטב את המצב שהוצג בפניו. אמת, הקשבה תוך גילוי הזדהות דורשת זמן. אך, ההשקעה משתלמת! אכן, בהקדישך לזולת את תשומת־לבך המתחשבת, אתה מעניק לו מתנה מיוחדת.