צעירים שואלים...
מה רע כל כך ברכילות?
”זו ממש מגפה בתיכון שבו אני לומדת. אין אצלנו סמים או אקדחים או מכות — יש אצלנו רכילות. זאת הבעיה הגדולה שלנו” (מישל בת ה־16).a
יש אומרים שהיא מהנה. אחרים טוענים שהיא כמו רעל. היא שוכנת קבע בכתבי־עת, בעיתונים ובתוכניות טלוויזיה. היא ה”פלפל” בשיחות רבות. מהי? שיחות חולין על אנשים ועל ענייניהם האישיים, או בקיצור רכילות.
אין אולי דבר שמושך את תשומת לבנו מהר יותר מהשאלה, ”שמעת את החדשות האחרונות”? בעקבותיה נשמע עובדה או בדיה — ואולי קצת מזו וקצת מזו. בכל מקרה, אין זה קל לעמוד בפיתוי לרכל. ”כל כך קשה לא להתעניין בענייניהם של אחרים”, אומרת לורי בת ה־17. ”יש הסכמה אילמת בינך לבין חבריך שכאשר מגיע לאוזניך סיפור ’עסיסי’, אתה חייב לספר להם”.
מדוע אנו עושים זאת
מדוע הרכילות כה מסקרנת אותנו? קודם כל, בני אדם הם יצורים חברותיים. ובמילים אחרות, אנשים מתעניינים באנשים. אם כן, אין זה אלא טבעי שבמוקדם או במאוחר תסטה שיחתנו לדיון בהתרחשויות האחרונות בחיי ידידינו ומכרינו.
האם יש פסול בדבר? לא בהכרח. לעתים קרובות בשיחת חולין מקבלים מידע שימושי, כגון מי עומד להתחתן, מי ילדה תינוק ומי חולה. גם המשיחיים במאה הראשונה לספירה דנו במתרחש בחיי עמיתיהם לאמונה (אפסים ו׳:21, 22; קולוסים ד׳:8, 9). שיחת חולין על ידידים ומכרים היא אחת הדרכים שלנו לתקשר ולשמור על יחסים טובים עם הזולת.
רכילות מזיקה — מלכודת
קורה לפעמים שהמניע לשיחות על חייו של הזולת הוא לאו דווקא התעניינות. למשל, דיאדרה בת ה־18 אומרת: ”אנשים מרכלים כדי להיות מקובלים. הם חושבים שיהיו [מקובלים] אם יכירו סיפור טוב יותר מזה שכרגע שמעו”. הרצון להרשים עלול לגרום לרכלן לסלף את העובדות. ”אם אתה מכיר את הסיפור, הוא כולו שלך”, מסבירה רייצ׳ל בת ה־17. ”הסיפור הוא כמו רקע, ואתה יכול להפוך אותו למופשט ככל שתרצה”.
לעתים רכילות שקרית היא דרך להתנקם. ”הפצתי פעם שמועה כוזבת על חברה שלי”, מספרת איימי בת ה־12. ”עשיתי את זה בגלל שהיא אמרה עלי משהו”. והתוצאה? ”חשבתי בהתחלה, יופי, החזרתי לה כמו שצריך”. אך איימי ממשיכה: ”מהר מאוד העניין יצא מכלל שליטה, והייתי נפגעת הרבה פחות אם מלכתחילה לא הייתי פותחת את הפה”.
קל להיווכח שהרכילות יכולה להיות, כפי שניסחה זאת מומחית לבריאות הנפש, ”כמו להבה שמאבדים עליה שליטה מהר מאוד”. (השווה יעקב ג׳:5, 6.) במצב כזה, התוצאות עלולות להיות הרסניות. לדוגמה, מה קורה כאשר מפיצים מידע שאמור להיות סודי? ומה אם הרכילות שקרית ובהפיצך אותה אתה פוגע בשמו הטוב של האדם? ”אחד החברים שלי הפיץ שמועה שאני לוקח סמים, וזה לא נכון”, אומר ביל בן ה־12. ”זה פגע בי מאוד”.
השתקת רכילות מרושעת
המקרא אומר בצדק ש”מוות וחיים ביד לשון” (משלי י״ח:21). מילותינו עשויות להיות כלי לבנות אנשים או כלי נשק להרוס אותם. לצערנו, רבים כיום משתמשים בלשונם למטרה השנייה. הם דומים לכמה אנשים שתיאר דוד, מחבר התהלים, כמי ש”שננו כחרב לשונם, דרכוּ חִצם, דבר מר, לירות במסתרים תם” (תהלים ס״ד:3–5).
אל לחפצים למצוא חן בעיני אלוהים להפיץ מידע כוזב, שכן המקרא מצהיר ש”תועבת יהוה שפתי שקר” (משלי י״ב:22). אם אתה מפיץ במתכוון שמועה שאתה המקור שלה או ששמעת אותה מאחרים ואתה יודע שאינה נכונה — אתה בעצם משקר. והמקרא אומר שעל המשיחיים ’להסיר את השקר ולדבר אמת איש לרעהו’ (אפסים ד׳:25).
לפיכך, בטרם תאמר משהו על מישהו, שאל את עצמך: ’האם ידועות לי העובדות לאשורן? האם דבריי יגרמו למאזיניי להעריך את האדם פחות מקודם? אם כן, מדוע אני חש צורך להגיד זאת?’ זכור, העובדה שדבר מסוים נכון אין בה כשלעצמה להצדיק את פרסומו — במיוחד כאשר המידע עלול לפגוע בשמו הטוב של האדם.
שאלה נוספת שכדאי לשאול: ’אם ארכל, כיצד יושפע מכך המוניטין שלי? כשאתה מרכל, אתה חושף פן באישיותך. לדעתה של כריסטן, ”אם אתה יכול להרשות לעצמך לבזבז כל כך הרבה זמן בשיחות על ענייניהם של אחרים, כנראה שהחיים שלך די משעממים”. ליסה מצאה שבגלל השם שיצא לה כרכלנית איבדה ידידתה הטובה ביותר את האמון בה. ”המצב הגיע לידי כך שהיא הפסיקה לבטוח בי”, אומרת ליסה. ”זה היה נורא — הייתי צריכה להוכיח לה שהיא יכולה לסמוך עלי”.
אם יצא לך שם של רכלן, אנשים עלולים לראות בך אדם שפוגע באחרים ולא לרצות עוד בחברתך. משל מקראי אומר: ”גולה סוד הולך רכיל; ולפותֶה שפתיו לא תתעָרָב” (משלי כ׳:19). זאת ועוד, הידעת שאתה יכול לתת יד לרכילות מזיקה מבלי שאפילו תפצה פיך?
אוזן קשבת — פן נוסף ברכילות
לרכילות דרושים לפחות שניים — המרכל ומי שמטה לו אוזן. אף שלכאורה המאזין אשם פחות מהמרכל, המקרא מציג את העניין באור אחר. במשלי י״ז:4 נאמר: ”מֵרַע [עושה רעה] מקשיב על שפת־אוון. שקר מזין [מאזין] על לשון הַווֹת [הממיטה צרות]”. אם כן, המאזין נושא באחריות כבדה. ”במקרים מסוימים חמור יותר להקשיב לרכילות מאשר לרכל”, כותב הסופר סטיבן מ. ווילן. הכיצד? ווילן משיב: ”כאשר אתה מספק לרכלן קהל שלהוט לשמוע אותו, אתה מעודד אותו להמשיך לרכל”.
מה עליך לעשות, אם כן, כאשר מגיעה לאוזניך רכילות מזיקה? מבלי להישמע כצדקן, תוכל פשוט לומר: ’בוא נשנה את הנושא’ או ’אני לא מרגיש נוח לדבר על זה. היא הרי אינה נוכחת כאן להגן על עצמה’.
ומה תעשה אם אנשים מתרחקים ממך משום שאתה מסרב להשתתף בשיחות שלהם? מבחינה אחת הדבר ישמש להגנתך. כיצד? אל תשכח שמי שמרכל איתך על אחרים, סביר שירכל עם אחרים עליך. לכן תוכל לחסוך לעצמך עוגמת נפש רבה אם תתחבר עם צעירים ומבוגרים שאינם נוהגים להשמיץ את הזולת. ולדברי ווילן: ”גם אם נדמה לך שאתה מפסיד מכך שאינך מרכל, תיווכח עד מהרה שלא הפסדת מאומה מלבד ההזדמנות לאמלל את עצמך. בסופו של דבר יֵצא הפסדך בשכרך, משום שתעשה לעצמך מוניטין של אדם ראוי לאמון”.
וחשוב מכל, תעשה לך שם טוב אצל אלוהים. הוא שם לב לאופן דיבורנו על הזולת. ישוע המשיח הזהיר: ”כל מילה בטלה שידברו בני אדם יתנו עליה דין וחשבון ביום הדין. מדבריך תיצדק ומדבריך תחויב” (מתי י״ב:36, 37).
מכאן שמן התבונה להיענות לקריאתו של השליח פאולוס: ”השתדלו לחיות בהשקט, לעסוק בעניינים שלכם” (תסלוניקים א׳. ד׳:11). אם תעשה כן תוכל לשמור על יחסים טובים עם רעיך ולשאת חן בעיני אלוהים.
[הערת שוליים]
a כמה מן השמות שונו.
[תיבה בעמוד 23]
”אפיק הרכילות הגדול בעולם”
השמעת את החדשות האחרונות? עם הופעת הדואר האלקטרוני, E-mail, חדרה הרכילות לתחום הטכנולוגיה המתקדמת. E-mail הוא למעשה, לדברי המחבר סת’ גוֹדין, ”אפיק הרכילות הגדול בעולם”. הוא מכיר ביתרונותיו של E-mail ועם זאת מזהיר: ”מישהו יכול להתחיל להפיץ מידע עובדתי או שגוי, ולפתע אלפי אנשים יכולים להיות שותפים לסוד”.
E-mail יכול להגיע לקהל רחב — ובמהירות. גודין אומר: ”זוהי דרך חדשה וראשונה מסוגה בתקשורת, המשלבת את המשקל ושיקול הדעת המיוחסים לחומר כתוב עם המהירות והתגובה המיידית שבשיחת טלפון”. אם כן, יהא זה מן התבונה שתבהיר את מטרת הודעת E-mail שאתה שולח. ואנא ממך, אל תפיץ מידע לא מבוסס בין ידידיך.
[תמונות בעמוד 21]
מי שמרכל איתך על אחרים... סביר שירכל עם אחרים עליך