מנקודת המבט המקראית

האם אסור לבטא את שם אלוהים?‏

מאות בשנים לימדה היהדות ששם אלוהים,‏ יהוה,‏ קדוש מכדי לבטאוa (‏תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ תיאולוגים רבים סבורים שפנייה לבורא הנאדר באופן חופשי כזה מעידה על חוסר כבוד ואף מהווה הפרת הדיבר השלישי האוסר ’‏לשאת את שם אלוהים לשווא’‏ (‏שמות כ׳:‏7‏)‏.‏ במאה השלישית קבעה המשנה:‏ ”‏ואלו שאין להם חלק לעולם הבא:‏ .‏.‏.‏ ההוגה את השם באותיותיו”‏ (‏סנהדרין י׳,‏ א׳)‏.‏

מעניין לציין,‏ שלמדנים נוצרים רבים מתרגמים את המקרא ברוח זו של המסורת היהודית.‏ למשל,‏ מקרא מפורש בהוצאת אוקספורד (‏The New Oxford Annotated Bible)‏ מבאר במבוא שלו:‏ ”‏השימוש בשם אישי מסוים לאלוהים האחד והיחיד כדי להבדיל בין אל האמת ואלוהים אחרים,‏ פסק ביהדות לפני העידן הנוצרי והוא אינו עולה בקנה אחד עם האמונה האוניברסלית של הכנסייה הנוצרית”‏.‏ לכן בתרגום מקרא זה מופיע ”‏אדני”‏ במקום השם המפורש.‏

מהי השקפת אלוהים?‏

האם דעותיהם של מתרגמים ותיאולוגים אלה משקפות את הלוך מחשבתו של אלוהים?‏ הרי ידוע שאלוהים לא הסתיר את שמו מבני האדם.‏ אדרבה,‏ הוא גילה להם אותו.‏ בתנ״ך מופיע שם אלוהים,‏ יהוה,‏ יותר מ־800,‏6 פעם.‏ לפי התיעוד המקראי,‏ הזוג האנושי הראשון,‏ אדם וחוה,‏ וכמותם אחרים הכירו את שם אלוהים וביטאו אותו.‏ חוה הכריזה לאחר שילדה את בכורה:‏ ”‏קניתי איש את יהוה”‏ (‏בראשית ד׳:‏1‏)‏.‏

כעבור מאות שנים,‏ כאשר קרא אלוהים למשה להוציא את בני־ישראל מעבדות במצרים,‏ שאל משה את אלוהים:‏ ”‏הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם,‏ ’‏אלוהי אבותיכם שלחני אליכם’‏,‏ ואמרו לי,‏ ’‏מה שמו?‏’‏ מה אומר אליהם?‏”‏ ייתכן שניקרה במוחו של משה השאלה,‏ האם יגלה עצמו אלוהים בשם חדש כלשהו.‏ אלוהים השיב למשה:‏ ”‏כה תאמר אל בני־ישראל,‏ ’‏יהוה,‏ אלוהי אבותיכם,‏ אלוהי אברהם,‏ אלוהי יצחק ואלוהי יעקב,‏ שלחני אליכם’‏.‏ זה שמי לעולם,‏ וזה זכרי לדור דור”‏ (‏שמות ג׳:‏13,‏ 15‏)‏.‏ ללא ספק,‏ אל האמת לא סבר ששמו קדוש מכדי שעמו יבטאו.‏

למעשה,‏ משרתי אלוהים הנאמנים בכל דור ודור ביטאו את שם אלוהים ללא סייג ובכבוד.‏ בועז,‏ עובד אלוהים נאמן,‏ נהג לברך לשלום את הקוצרים במילים ”‏יהוה עימכם”‏.‏ האם זעזעה ברכה זו את הקוצרים?‏ כלל וכלל לא.‏ בהמשך מסופר:‏ ”‏ויאמרו לו:‏ ’‏יברכך יהוה’‏”‏ (‏רות ב׳:‏4‏)‏.‏ הם לא ראו בברכתו פגיעה בכבוד אלוהים,‏ אלא דרך להללו ולכבדו בחיי היומיום.‏ וברוח זו לימד ישוע את תלמידיו להתפלל:‏ ”‏אבינו שבשמים,‏ יתקדש שמך”‏ (‏מתי ו׳:‏9‏)‏.‏

הדיבר השלישי

ומה באשר לאיסור המוזכר בדיבר השלישי?‏ שמות כ׳:‏7 מצהיר בתוקף:‏ ”‏לא תישא את שם יהוה אלוהיך לשווא,‏ כי לא ינקה יהוה את אשר יישא את שמו לשווא”‏.‏

מה משמע הדבר לשאת את שם אלוהים ”‏לשווא”‏?‏ ספר פרשנות לתורה בהוצאת החברה לספרות יהודית (‏The JPS Torah Commentary)‏ מסביר,‏ שהוראתו של המונח ”‏לשווא”‏ המובא לעיל עשויה להיות ”‏לשֶקר”‏ או ”‏לחינם,‏ לריק”‏.‏ ובהמשך מציין ספר העיון:‏ ”‏המשמעות הרחבה [‏של מונח עברי זה]‏ מותירה מקום לאיסור על עדות שקר של הצדדים המעורבים בתביעה משפטית,‏ על שבועת שקר ועל שימוש מיותר ופזיז בשם אלוהים”‏.‏

ספר פרשנות יהודית זה מדגיש בצדק שהמשמעות של ’‏לשאת את שם אלוהים לשווא’‏ כוללת שימוש לא הולם בו.‏ אולם האם מוצדק להגדיר את הגיית שם אלוהים בשעה שאנו מלמדים עליו או מתפללים לאבינו השמימי כ’‏מיותרת ופזיזה’‏?‏ השקפתו של יהוה בעניין מובעת בתהלים צ״א:‏14‏:‏ ”‏כי בי חשק ואפלטהו,‏ אשגבהו כי ידע שמי”‏.‏

האם הדבר עקרוני?‏

התרגום לאנגלית מודרנית חמשת חומשי תורה (‏The Five Books of Moses)‏ מאת אוורט פוֹקס מנתק עצמו מכבלי המסורת.‏ בתרגום זה שם אלוהים אינו ”‏אדני”‏ כנהוג אלא ”‏יהוה”‏,‏ וזאת ”‏במטרה לשקף את תחושתו של הקורא העברי”‏.‏ פוֹקס מדגיש:‏ ”‏הקורא יבחין מייד ששמו האישי של אלוהים במקרא מופיע בספר זה כ’‏יהוה’‏”‏.‏ הוא מודה שמראה שם אלוהים עשוי ”‏לצרום”‏ לקורא.‏ אך לאחר שנקט את הצעד הראוי לשבח ולא הסתיר את שם אלוהים בתרגומו,‏ הוא מוסיף:‏ ”‏אני ממליץ על השימוש המקובל ’‏אדני’‏ בקריאה בקול,‏ אך אפשר שאנשים יעדיפו את הנוהג שלהם”‏.‏ מכל מקום,‏ האם זהו עניין של בחירה אישית,‏ של מסורת או של נוהג מסוים?‏

התשובה לכך שלילית.‏ המקרא לא רק מעודד שימוש נאות בשם אלוהים אלא מצווה זאת!‏ בישעיהו י״ב:‏4 מתוארת קריאתו החד־משמעית של עם אלוהים:‏ ”‏הודו ליהוה!‏ קיראו בשמו‏”‏.‏ זאת ועוד,‏ מחבר התהלים מתייחס למי שהיו ראויים לגזר־דינו החמור של אלוהים:‏ ”‏שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך,‏ ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו‏”‏ (‏תהלים ע״ט:‏6‏;‏ ראה גם משלי י״ח:‏10;‏ צפניה ג׳:‏9‏)‏.‏

אף שיש מי שנמנעים מלהזכיר את השם המפואר יהוה בגין פירוש לא נכון של הדיבר השלישי,‏ מי שאוהבים את אלוהים באמת ובתמים חפצים לקרוא בשמו.‏ הם מנצלים כל שעת כושר ’‏להודיע בעמים עלילותיו,‏ להזכיר כי נשגב שמו’‏!‏ (‏ישעיהו י״ב:‏4‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

קטע של תהלים ממגילות ים־המלח.‏ שם אלוהים,‏ יהוה,‏ מופיע בכתב עברי קדום יותר משאר הטקסט במגילה

‏[‏שלמי תודה]‏

באדיבות היכל הספר,‏ מוזיאון ישראל,‏ ירושלים