בזיעת אפם של ילדים

‏”‏ילדים,‏ שהצטרפו לקווי הייצור,‏ אינם נחשבים עוד לעתיד החברה אלא לסחורה עוברת לסוחר”‏ (‏צ׳ירה הוֹנגלַדרוֹם,‏ מנהל מכון למשאבי אנוש,‏ תאילנד)‏.‏

בפעם הבאה שתקנה בובה לבתך,‏ זכור שייתכן שייצרו אותה ילדים קטנים בדרום־מזרח אסיה.‏ בפעם הבאה שבנך יבעט בכדורגל,‏ הרהר בעובדה שאפשר שהוא נתפר בידי פעוטה בת שלוש,‏ אשר היא,‏ אמה וארבע אחיותיה מרוויחות יחד 75 סנט ליום.‏ בפעם הבאה שתקנה שטיח,‏ הבא בחשבון שאולי ארגו אותו אצבעותיהם הזריזות של ילדים בני שש שעבדו שעות ארוכות יום אחרי יום בתנאים מחפירים.‏

עד כמה נפוצה עבודת ילדים?‏ כיצד היא משפיעה על הילדים?‏ מה ניתן לעשות לתיקון המצב?‏

היקף הבעיה

לפי ממצאי ארגון העבודה הבינלאומי (‏ILO)‏,‏ מספר הילדים העובדים בגילאים 5 עד 14 במדינות מתפתחות נאמד ב־250 מיליון.‏a סוברים ש־61 אחוז מהם חיים באסיה,‏ 32 אחוז באפריקה ו־7 אחוזים באמריקה הלטינית.‏ עבודת ילדים קיימת גם במדינות מתועשות.‏

המוני ילדים מועסקים בשכר בדרום אירופה,‏ במיוחד בעבודות עונתיות כמו למשל בענף החקלאות ובבתי־מלאכה קטנים.‏ עבודת ילדים צברה לאחרונה תאוצה במרכז אירופה ובמזרח אירופה בעקבות המעבר מקומוניזם לקפיטליזם.‏ בארצות־הברית עובדים רשמית 5.‏5 מיליון ילדים.‏ נתון זה אינו כולל את הילדים הרבים מתחת לגיל 12 המועסקים שלא כחוק במפעלים נצלניים או כעובדים עונתיים ועובדים זרים בחוות גדולות.‏ כיצד זה שמיליוני הילדים מצטרפים לכוח העבודה?‏

הגורמים לעבודת ילדים

ניצול העוני.‏ ”‏הגורם מספר אחת לעבודה מסוכנת ומתישה של ילדים הוא ניצול העוני”‏,‏ נאמר במצבם של ילדי העולם 1997‏.‏ ”‏במשפחות עניות,‏ תרומתן הזעומה של הכנסת הילדים או עזרתם בעבודות הבית כדי שההורים יוכלו לצאת לעבוד עשויה לעשות את ההבדל בין רעב לבין קיום בדוחק”‏.‏ הורים לילדים עובדים הם ברוב המקרים מובטלים או נמצאים במצב של תת־תעסוקה.‏ הם זקוקים נואשות להכנסה בטוחה.‏ אם כן,‏ מדוע מציעים עבודה לילדיהם דווקא?‏ משום שלילדים משלמים פחות.‏ משום שקל יותר להטיל משמעת על ילדים ושהם כחומר ביד היוצר — רבים מהם מצייתים לכל הוראה,‏ ואך לעתים רחוקות מערערים על סמכות.‏ משום שפחות סביר שילדים יתארגנו נגד דיכוי.‏ ומשום שאינם מגינים על עצמם כאשר מתעללים בהם פיזית.‏

בורות.‏ סוּדהיר,‏ ילד בן 11 מהודו,‏ הוא אחד ממיליוני ילדים שנשרו מבית־הספר והתחילו לעבוד.‏ מדוע?‏ ”‏המורים בבית־הספר אינם מלמדים כמו שצריך”‏,‏ אומר סוּדהיר.‏ ”‏כשביקשנו מהם ללמד אותנו את האלפבית,‏ הם היכו אותנו.‏ הם נרדמו בכיתה.‏ .‏.‏.‏ כשלא הבנו את החומר,‏ הם לא רצו ללמד אותנו”‏.‏ לצערנו,‏ הערכת המצב של סוּדהיר לגבי בתי־הספר נכונה.‏ קיצוצים בתקציבים סוציאליים בארצות מתפתחות פגעו קשות במערכת החינוך.‏ סקר מטעם האו״ם שנערך ב־1994 ב־14 מהמדינות הכי פחות מפותחות בעולם העלה מספר עובדות מעניינות.‏ לדוגמה,‏ במחצית מארצות אלה יש בשכבת כיתות א׳ מקומות ישיבה רק ל־4 מתוך 10 תלמידים.‏ למחצית מהתלמידים אין ספרי לימוד,‏ ובחצי מהכיתות אין לוח.‏ אין פלא אפוא,‏ שילדים רבים הפוקדים בתי־ספר אלה סופם שיצאו לעבוד.‏

ציפיות מקובלות.‏ ככל שהעבודה מסוכנת וקשה יותר,‏ כן גדלים הסיכויים שיותירו אותה למיעוטים אתניים,‏ למעמדות הנמוכים,‏ למי שהחיים לא האירו להם פנים ולדלי האמצעים.‏ קרן האו״ם למען הילד מציינת לגבי אחת המדינות האסיאתיות ש”‏הדעה הרווחת היתה שחלק מהאנשים נולדו לשלוט ולהפעיל את מוחותיהם בעוד שהאחרים,‏ הרוב המכריע,‏ נולדו לעבוד עבודה פיזית”‏.‏ הגישה במערב אינה שונה בהכרח.‏ חברי הקבוצה הדומיננטית לא היו רוצים שילדיהם יעבדו בעבודה מסוכנת.‏ אבל לא תדיר שינה מעיניהם הידיעה,‏ שצעירים הנחשבים לבני מיעוטים בשל גזעם,‏ השתייכותם האתנית או מצבם הכלכלי יעסקו בעבודות אלה.‏ בצפון אירופה למשל,‏ הילדים העובדים הם על־פי־רוב טורקים או אפריקנים.‏ בארצות־הברית הם עשויים להיות אסיאתים או לטינים.‏ החברה המודרנית השקועה ראשה ורובה בצרכנות מחריפה את התופעה של עבודת ילדים.‏ קיימת דרישה אדירה למוצרים זולים.‏ לרוב לא איכפת שמיליוני ילדים אלמונים ומנוצלים יִיצרו מוצרים אלה.‏

עבודת ילדים לסוגיה

אילו צורות לובשת עבודת ילדים?‏ בדרך כלל הילדים עובדים במשק בית‏.‏ ילדים אלה מכונים ”‏הילדים הנשכחים ביותר בעולם”‏.‏ משק בית לא אמור להיות עבודה מסוכנת,‏ אך זה המצב לעתים.‏ ילדים העובדים במשק בית משתכרים שכר זעום — או שלא משלמים להם כלל.‏ תנאי העבודה שלהם נתונים לחלוטין לגחמות אדוניהם.‏ נשללים מהם אהבה,‏ לימודים,‏ שעשועים ופעילות חברתית.‏ הם מהווים מטרה נוחה להתעללות פיזית ומינית.‏

ילדים אחרים נמצאים בעל כורחם במצב של שעבוד חובות‏.‏ ילדים בדרום אסיה ובאזורים אחרים,‏ לרוב בני שמונה או תשע,‏ משמשים עירבון עבור הוריהם כנגד הלוואות של סכומים קטנים מבעלי מפעלים או מסוכניהם.‏ עבדותם של הילדים נמשכת כל ימי חייהם,‏ ולעולם אינה מקטינה את החוב.‏

ומה באשר לניצול מיני ממוסחר של ילדים?‏ על פי אומדנים,‏ מיליון בנות לכל הפחות נופלות קורבן מדי שנה לסחר במין.‏ גם בנים רבים מנוצלים מינית.‏ הנזקים הפיזיים והרגשיים של התעללות זו — שלא לדבר על הידבקות באיידס — הופכים אותה לאחד הסוגים המסוכנים ביותר של עבודת ילדים.‏ ”‏מעמדנו בחברה זהה לזה של הנוודים”‏,‏ אומרת נערה סנגלית בת 15 העוסקת בזנות.‏ ”‏איש אינו רוצה להכיר אותנו או להיראות בחברתנו”‏.‏b

אחוז גבוה של הילדים העובדים מנוצלים בענפי התעשייה והחקלאות.‏ ילדים אלה עמלים במכרות בעבודה שנחשבת מסוכנת מדי למבוגרים.‏ רבים מהם חולי שחפת,‏ ברונכיטיס או אסתמה.‏ ילדים העובדים במטעים חשופים לחומרי הדברה,‏ להכשות נחשים ולעקיצות חרקים.‏ חלקם נהפכו לבעלי מום מחיתוך קנה סוכר בסכין מַשֶטָה.‏ מיליוני ילדים הפכו את הרחובות למקום עבודתם.‏ שירין בת העשר לדוגמה היא מחטטת מקצועית באשפה.‏ מעודה לא למדה בבית־ספר,‏ אך היא שולטת היטב בהיבט הכלכלי של אומנות ההישרדות.‏ היא מממנת את ארוחת הצהריים שלה ממכירת פסולת נייר ושקיות ניילון ב־30 עד 50 סנט.‏ אם היא מרוויחה פחות מזה,‏ עליה לוותר על הארוחה.‏ ילדים עזובים,‏ שלא אחת נמלטים מהתעללות או מהזנחה בבית,‏ סובלים מהתעללות ומניצול גם ברחוב.‏ ”‏כל יום אני מתפללת שלא אפול בידי מישהו רע”‏,‏ מספרת ג׳וזי בת העשר שמוכרת ממתקים ברחובה הראשי של עיר אסיאתית.‏

הילדות האבודה

עבודת ילדים על סוגיה מסכנת עשרות מיליוני ילדים.‏ הסכנות נובעות מטבעה של העבודה או מתת־תנאים.‏ ילדים ועובדים צעירים מוּעדים לתאונות עבודה קשות יותר ממבוגרים.‏ זאת משום שמבנה גופם שונה מזה של המבוגרים.‏ עמוד השדרה והאגן שלהם מתעוותים בנקל כתוצאה מעבודה קשה.‏ הם גם רגישים יותר לכימיקלים מסוכנים או לקרינה.‏ זאת ועוד,‏ גופם של הילדים אינו מותאם לעבודה מאומצת ומונוטונית הנמשכת שעות ארוכות,‏ שהיא מנת חלקם ברוב המקרים.‏ הם בדרך כלל אינם ערים לסכנות,‏ וכמעט שאין להם מושג מהם אמצעי הזהירות שצריך לנקוט.‏

השפעתה של עבודת ילדים על התפתחותם הפסיכולוגית,‏ הרגשית והשכלית של קורבנותיה מרחיקת לכת.‏ לילדים אלה חסרה אהבה.‏ מכות,‏ עלבונות,‏ עונשי הרעבה וניצול מיני הם דבר שבשגרה עבורם.‏ מחקר אחד קובע,‏ שכמעט מחצית מכ־250 מיליון הילדים העובדים נשרו מבית־הספר.‏ בנוסף לכך,‏ עובדה היא שכושר הלמידה של ילדים שעובדים שעות ארוכות עלול להיפגע.‏

מה משתמע מהנתונים הללו?‏ שעל רוב הילדים העובדים נגזרו עוני,‏ סבל,‏ מחלות,‏ אנאלפביתיות והפרעות חברתיות תפקודיות למשך כל ימי חייהם.‏ וכפי שניסחה זאת העיתונאית רובין רַייְט:‏ ”‏על אף הקִדמה המדעית והטכנולוגית בעולמנו,‏ בשלהי המאה העשרים יש מיליוני ילדים שכמעט אפסה התקווה שיחיו חיים נורמליים,‏ כל שכן שיובילו את העולם למאה העשרים ואחת”‏.‏ לאחר בחינת העובדות לא נותר אלא לשאול:‏ כיצד יש לנהוג בילדים?‏ האם נראים באופק פתרונות כלשהם לבעיית ניצול ילדים בעבודה?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 5]‏

מהי עבודת ילדים?‏

בכל חברה עובדים רוב הילדים בדרך זו או אחרת.‏ העבודות שהם מבצעים מגוונות ומהוות פונקציה של החברה והתקופה.‏ עבודה עשויה להיות חלק חיוני מחינוך הילדים ואמצעי להעברת מיומנויות חשובות מאב לבן.‏ רבים מהילדים בכמה מדינות עוזרים בבתי־מלאכה או עוסקים בעבודות שירות קטנות,‏ והופכים בהדרגה לעובדים מן המניין עם התבגרם.‏ במדינות אחרות בני־נוער עובדים מספר שעות בשבוע עבור דמי כיס.‏ לדברי קרן האו״ם למען הילד,‏ עבודה כזו ”‏מועילה,‏ מקדמת או משפרת את התפתחותו הפיזית,‏ השכלית,‏ הרוחנית,‏ המוסרית והחברתית של הילד מבלי לפגוע בלימודים בבית־הספר,‏ בזמן המוקדש לבילויים ובמנוחה”‏.‏

מאידך,‏ ’‏עבודת ילדים’‏ הוא מושג המתאר ילדים העמלים שעות ארוכות בשכר נמוך,‏ לעתים קרובות בתנאים המזיקים לבריאותם.‏ עבודה מסוג זה ”‏היא ללא ספק הרסנית ונצלנית”‏,‏ מציין הפרסום מצבם של ילדי העולם 1997.‏ ”‏איש לא יטען קבל עם ועדה שניצול ילדים למטרת זנות מקובל בנסיבות מסוימות.‏ הוא הדין גם לגבי עבודת ילדים כחלק מ’‏שעבוד חובות’‏,‏ מושג שכיח עבור עבדות ילדים כדי לשלם חובות של הוריהם או של סביהם.‏ הדבר נכון גם לגבי תעשיות הידועות לשמצה על שהן מסכנות את בריאותם וביטחונם האישי.‏.‏.‏ הדעת אינה סובלת עבודה מסוכנת,‏ ומדובר כאן בכל הילדים”‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמודים 8,‏ 9]‏

‏”‏נותרה מלאכה מרובה”‏

ארגון העבודה הבינלאומי עומד בראש המאמצים למגר את סוגיה הקשים ביותר של עבודת ילדים.‏ הארגון מאיץ בממשלות לאשרר תחיקה האוסרת עבודת ילדים מתחת לגיל 15.‏ כמו כן,‏ הוא עושה למען הגדרת אמנות האוסרות העסקת ילדים מתחת לגיל 12 ומוציאות מחוץ לחוק את סוגיו המסוכנים ביותר של ניצול ילדים.‏ כדי לעמוד על מידת הצלחתם של מאמצים בכיוון זה,‏ שוחח כתב עורו!‏ עם סוניה רוזן,‏ מנהלת התוכנית הבינלאומית לעבודת ילדים במשרד העבודה האמריקני.‏ היא עצמה היתה שותפה לתוכניות שונות של ארגון העבודה הבינלאומי.‏ להלן קטע מהריאיון.‏

שאלה:‏ מהי הדרך היעילה ביותר למגר עבודת ילדים?‏

תשובה:‏ אין לנו פתרון אחד ויחיד.‏ אולם בזירה הבינלאומית עלו לדיון נושאי מפתח.‏ דוּבר על אכיפת חוק בשילוב עם חינוך יסודי כלל־עולמי,‏ עדיף כחוק חינוך חובה חינם.‏ ללא ספק קיים גם צורך חיוני לדאוג למקומות תעסוקה הולמים להורים.‏

שאלה:‏ האם את מרוצה מההתקדמות שהושגה במאבק בעבודת ילדים?‏

תשובה:‏ אני בכלל לא מרוצה.‏ לדעתנו ילד אחד שעובד בתנאי ניצול הוא ילד אחד יותר מדי.‏ השגנו התקדמות גדולה באמצעות תוכניות ארגון העבודה הבינלאומי.‏ אך עדיין ארוכה הדרך.‏

שאלה:‏ מהי תגובת הקהילייה הבינלאומית למאמצים למגר עבודת ילדים?‏

תשובה:‏ כבר אינני יודעת איך להשיב על השאלה הזאת.‏ הגענו כעת פחות או יותר לקונצנזוס עולמי שעבודת ילדים היא נושא טעון טיפול.‏ לדעתי השאלות הבוערות באמת הן:‏ כיצד ומתי?‏ מהם האמצעים הטובים ביותר העומדים לרשותנו כדי להילחם בסוגים מסוימים של עבודת ילדים?‏ אני חושבת שזהו האתגר האמיתי שלנו.‏

שאלה:‏ למה יכולים הילדים העובדים לצפות בעתיד?‏

תשובה:‏ כל מדינות העולם עומדות לשוב ולהתכנס השנה בז׳נבה כדי לנסח אמנה חדשה בנוגע לסוגים החמורים ביותר של עבודת ילדים.‏ הרעיון נשמע מבטיח ביותר — מעורבות של כל המדינות בעולם,‏ כולל ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים.‏ יש לקוות שתיקבע תוכנית חדשה שמטרתה למגר את ההיבטים המכוערים ביותר של עבודת הילדים.‏

מסתבר שלא כולם שותפים לאופטימיות של סוניה רוזן.‏ לצ׳רלס מקוֹרמק,‏ נשיא הארגון ”‏הצילו את הילדים”‏,‏ הסתייגויות משלו.‏ ”‏חסרות נחישות פוליטית ומודעות ציבורית כדי להצליח בכך”‏,‏ הוא אומר.‏ מדוע?‏ לדברי קרן האו״ם למען הילד,‏ ”‏עבודת ילדים היא ברוב המקרים עניין מורכב.‏ עומדים מאחוריה גורמים בעלי עוצמה — מעסיקים רבים,‏ קבוצות אינטרסנטיוֹת,‏ כלכלנים שלטענתם צריך להיות שוק חופשי בכל מחיר והמחזיקים במסורת,‏ שלפיה לילדים שמשתייכים לקַסְטָה או למעמד חברתי מסוימים אין כל זכויות”‏.‏

‏[‏תמונה]‏

סוניה רוזן

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

עברה העגום של עבודת ילדים כרוך בעבודת פרך במכרות ובמפעלים לבדי כותנה

‏[‏שלמי תודה]‏

U.S. National Archives photos

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

חיטוט באשפה

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

עבודת פרך למקוששי העצים

‏[‏שלמי תודה]‏

UN PHOTO 148046/J. P. Laffont-SYGMA

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

מועסקים במפעל לחוטים

‏[‏שלמי תודה]‏

CORBIS/Dean Conger

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

ילדים עובדים ברחובות כרוכלים תמורת שישה סנט ליום

‏[‏שלמי תודה]‏

UN PHOTO 148027/Jean Pierre Laffont

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

עובדים בנגרייה

‏[‏שלמי תודה]‏

UN PHOTO 148079/J. P. Laffont-SYGMA

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

נאבקים להשתכר למחייתם

‏[‏שלמי תודה]‏

UN PHOTO 148048/J. P. Laffont-SYGMA