לֵיף אריקסון — גילה את אמריקה?‏

מאת כתב עורו!‏ בדנמרק

מי גילה את אמריקה?‏ אין איש יודע זאת בוודאות.‏ התשובה תלויה במידה רבה כיצד מגדירים ”‏לגלות”‏ ו”‏אמריקה”‏.‏ אחרי הכל,‏ יבשת גדולה זו היתה מיושבת מאות רבות של שנים בטרם ידעו האירופאים על קיומה.‏ בתחילת 1493,‏ שב כריסטופר קולומבוס לאירופה כשבידיו עדויות ראייה ממסעו הראשון לאמריקה.‏ הוא הגיע לאמיתו של דבר לאיי הודו המערבית.‏ אולם קולומבוס לא היה האירופאי הראשון שהגיע ל”‏עולם החדש”‏ המדהים הזה.‏ קבוצת סקנדינבים בהירי שיער הגיעה כפי הנראה ליבשת אמריקה הצפונית 500 שנה קודם לכן.‏

לפני אלף שנה,‏ היה צפון האוקיינוס האטלנטי ככל הנראה קר ובלתי צפוי,‏ כפי שהוא כיום.‏ ספן עשוי לחשוב שהוא מכיר את הרוחות והזרמים המשתנים של הים,‏ אך ערפל וסערות עלולים להפוך למשימה בלתי אפשרית עבורו לקבוע את מיקומו ולנווט במשך שבועות ארוכים.‏ לפי סאגה נורדית עתיקה,‏ זה מה שקרה קיץ אחד לבְּיַארְנֵה הָרוּלְפְסוֹן הצעיר,‏ ימאי מוכשר והרפתקן.‏ הוא איבד את הדרך — אבל מצא יבשת!‏

היה זה עידן הוויקינגים,‏ כאשר הנורדים הרחיבו את תחום שלטונם אל מעבר לים וחדרו לשטח אירופה.‏ ניתן היה להבחין מכל עבר בספינותיהם הצרות והכשירות להפלגה,‏ מחופי נורבגיה ועד לחופי אפריקה הצפונית ונהרות אירופה.‏

הסאגה על בני גרֶנלנד מספרת,‏ שבְּיַארְנֵה יצא למסע ארוך לנורבגיה.‏ עם התקרבותו של החורף בשנת 986,‏ הוא שב לאיסלנד כשעמו מטען כבד.‏ אולם להפתעתו גילה,‏ שאביו עזב את איסלנד על סיפונה של אחת מאוניות הצי תחת הנהגתו של אריק ”‏האדום”‏.‏ הם הפליגו כדי להתיישב בארץ רחבת ידיים מערבית לאיסלנד,‏ ארץ שגילה אריק.‏ כדי להגדיל את כוח המשיכה של האי קרא לו אריק ’‏גרֶנלנד’‏,‏ כלומר ארץ ירוקה.‏ בְּיאַרְנֵה הצעיר גמר אומר להפליג לגרֶנלנד ויצא לדרך.‏ והנה השתנה כיוון הרוח.‏ ערפל אפף את המלחים.‏ ”‏ימים רבים הם לא ידעו לאן הם מפליגים”‏,‏ מספרת הסאגה.‏

כאשר הבחינו הימאים לבסוף ביבשה,‏ היא לא דמתה לתיאור של גרֶנלנד.‏ החוף היה שופע עשב,‏ רצוף גבעות ומיוער.‏ הם הפליגו צפונה,‏ כשהחוף לשמאלם.‏ היבשה שנגלתה לעיניהם הפעם לא תאמה את התיאור של גרֶנלנד יותר מקודמתה.‏ אך כעבור מספר ימים השתנה אופי היבשה,‏ והנוף היה הררי וקרחי יותר.‏ בנקודה זו פנו בְּיאַרְנֵה ואנשי צוותו מזרחה,‏ לכיוון הים הפתוח,‏ ולבסוף מצאו את גרֶנלנד ואת המושבה הוויקינגית של אריק ”‏האדום”‏.‏

לֵיף אריקסון יוצא לדרך

מעשה שכך אולי היה,‏ כשהאירופאים שמו עין בטרם שמו כף רגל על היבשת שנקראה מאוחר יותר אמריקה הצפונית.‏ החדשות על מה שנגלה לעיני בְּיַארְנֵה עוררו עניין רב בקרב עמיתיו הוויקינגים בגרֶנלנד.‏ אדמתם הקרה הצמיחה עצים מעטים;‏ כדי לבנות ולתקן את ספינותיהם ובתיהם,‏ הם היו תלויים בעצים שנסחפו בזרם או בתובלה היקרה של עצים מנוסרים מעבר לים.‏ אך ממש מעבר לים בכיוון מערב,‏ היתה ארץ מכוסה יערות שבהם אינספור עצים!‏

היבשת החדשה עוררה במיוחד את סקרנותו של לֵיף אריקסון הצעיר,‏ בנו של אריק ”‏האדום”‏.‏ לֵיף תואר כ”‏גבר מגודל וחזק,‏ נבון ובעל הופעה מרשימה ביותר”‏.‏ בשנת 1000 בקירוב,‏ קנה לֵיף אריקסון את ספינתו של בְּיַארְנֵה,‏ ובלוויית צוות של 35 איש הפליג בדרכו אל החופים שראה בְּיַארְנֵה.‏

שלוש יבשות חדשות

בהנחה שהסאגות מדויקות,‏ לֵיף הגיע קודם לאדמה נטולת עשב,‏ שקרחונים ענקיים מכסים את איזוריה ההרריים.‏ מאחר שהיבשה נראתה כטבלת סלע אחידה,‏ העניק לה לֵיף את השם ”‏הֶלוּלנד”‏ שמשמעו ”‏אדמה סלעית שטוחה”‏.‏ דיווח זה עשוי לתאר את הרגע שבו דרכה לראשונה כף רגלם של האירופאים באמריקה הצפונית.‏ ההיסטוריונים כיום סבורים שהֶלוּלנד היתה למעשה האי באפין,‏ צפונית־מזרחית לקנדה.‏

מגלי הארצות הסקנדינבים המשיכו במסעם דרומה.‏ הם נתקלו ביבשה נוספת,‏ שהיתה מישורית ומיוערת,‏ אשר בחופיה היו חולות לבנים.‏ לֵיף כינה אותה ”‏מרקלנד”‏ שמשמעו ”‏אדמה מיוערת”‏,‏ שבדרך כלל מזוהה כיום עם לברדור.‏ לא חלף זמן רב והם גילו יבשה שלישית,‏ מבטיחה יותר מקודמותיה.‏

הסאגה ממשיכה ומספרת:‏ ”‏הם הפליגו לים הרחב ושהו יומיים בים הפתוח כשבמפרשיהם נושבת רוח צפונית־מזרחית בטרם ראו יבשה”‏.‏ היבשה הזו כל כך מצאה חן בעיניהם,‏ שהחליטו לבנות בתים ולבלות שם את החורף.‏ בחורף ”‏הטמפרטורות לא ירדו מתחת לאפס והעשב קמל רק במקצת”‏.‏ מאוחר יותר,‏ מצא אחד האנשים ענבים וגפנים;‏ לכן כינה לֵיף אריקסון את המקום ”‏וינלנד”‏,‏ שמשמעו קרוב לוודאי ”‏ארץ היין”‏.‏ באביב שלאחר מכן הפליגו המלחים בחזרה לגרֶנלנד,‏ כשספינותיהם עמוסות לעייפה בתנובתה של וינלנד.‏

למדנים כיום היו שמחים לדעת היכן בדיוק היתה וינלנד בעלת אדמות המרעה הירוקות והגפנים,‏ אולם מיקומה נותר עדיין לוט בערפל.‏ לדעת מספר חוקרים,‏ התוואים הטופוגרפיים של ניופאונדלנד תואמים את תיאוריהן של הסאגות הקדומות.‏ אתר שנתגלה בחפירות בניופאונדלנד מעיד על כך שהוויקינגים אכן ביקרו באי.‏ ברם מדענים אחרים מחזיקים בדעה,‏ שווינלד חייבת היתה להיות דרומית יותר ושהאתר שבניופאונדלנד שימש את הוויקינגים כבסיס או כשער לווינלנד הדרומית יותר.‏a

מהן הראיות?‏

אין איש יודע כיצד מתיישבים הפרטים שבסאגה הסקנדינבית עם הגיאוגרפיה בת ימינו.‏ הפרטים הכלליים מדי והמעורפלים שבסאגות סיקרנו את ההיסטוריונים זה מכבר.‏ למרות זאת,‏ הראיות המוצקות ביותר לנוכחות ויקינגית באמריקה לפני קולומבוס מצויות באתר הארכיאולוגי שנחשף בשנות השישים והשבעים בניו־פאונדלנד,‏ בקרבת הכפר לאנס או־מדואוז.‏ באתר מצויים שרידי בתים המזוהים בוודאות כבתי ויקינגים,‏ כמו גם תנור ברזל וחפצים נוספים שתוארכו לתקופתו של לֵיף אריקסון.‏ כמו כן,‏ חוקר דני שעובד בדרום ניופאונדלנד גילה לאחרונה משקולת אבן מסותתת במומחיות,‏ שקרוב לוודאי שימשה כעוגן של ספינה ויקינגית.‏

מסעותיהם של הוויקינגים ליבשות חדשות במערב הרחוק לא נשמרו בסוד.‏ לֵיף אריקסון נסע לנורבגיה כדי לדווח למלך על מה שראו עיניו.‏ כאשר אדם מבּרֶמֶן,‏ היסטוריון גרמני ומנהל בית ספר גבוה של קתדראלה,‏ נסע לדנמרק בשנת 1070 בקירוב כדי ללמוד על ארצות הצפון,‏ סיפר לו סְווֶן מלך דנמרק על וינלנד,‏ ועל היין המשובח שניתן להפיק מגפניה.‏ פיסת המידע הזו תועדה ברשומותיו ההיסטוריות של אדם מבּרֶמֶן.‏ כתוצאה מכך,‏ נודע לרבים מהמלומדים באירופה על מדינות המערב שאליהן הגיעו הוויקינגים.‏ בנוסף לכך,‏ רשומות איסלנדיות קדומות מן המאות ה־12 וה־14 מזכירות מסעות ויקינגים מאוחרים יותר למרקלנד ולווינלנד,‏ השוכנות מערבית לגרֶנלנד.‏

כריסטופר קולומבוס ידע בוודאי על המסעות לווינלנד שנערכו כ־500 שנה טרם זמנו.‏ באחד הספרים על וינלנד נאמר,‏ כי קיימות עדויות שלפני מסעו המפורסם של קולומבוס בשנים 1493/‏1492,‏ הוא אפילו הפליג לאיסלנד כדי לחקור את הרשומות שם.‏

מה אירע לוויקינגים?‏

אין כל ראיה להתיישבות ויקינגית קבועה באמריקה.‏ ייתכן שהיה ניסיון התיישבות קצר וכושל.‏ אך התנאים שם היו קשים,‏ ולילידים האמריקאים — שכונו בפי הוויקינגים ’‏סְקְרֶלִינְגִים’‏ — היתה עליונות על הפולשים.‏ בגרֶנלנד עברו צאצאיו של אריק ”‏האדום”‏ ושל בנו לֵיף אריקסון זמנים קשים.‏ האקלים הפך לקשה יותר ויותר,‏ ומלאי המזון הלך והידלדל.‏ כפי הנראה כעבור ארבע מאות או חמש מאות שנה,‏ נעלמו הוויקינגים לחלוטין מגרֶנלנד.‏ התיעוד האחרון של ויקינגים בגרֶנלנד מספר על חתונה שנערכה בכנסייה גרֶנלנדית ב־1408.‏ כעבור למעלה ממאה שנה מצאה אוניית סוחר גרמנית את המושבה הגרֶנלנדית נטושה לגמרי,‏ פרט לגופה אחת שלא הובאה לקבורה,‏ גופתו של גבר שסכינו עדיין מונח לצדו.‏ לאחר מכן אין כל אזכור בנוגע לוויקינגים בגרֶנלנד.‏ רק במאה ה־18 הגיעו למקום המתיישבים הנורבגים והדנים במטרה להקים יישוב קבע.‏

מסתבר שדווקא גרֶנלנד היתה נקודת המוצא של הנווטים הוויקינגים,‏ שהיו עשויים לבלי חת,‏ לכיוון העולם החדש.‏ דמיין לעצמך את המלחים הקשוחים,‏ המכוונים את ספינותיהם בעלות המפרשים המרובעים הצולחות ימים בלתי נודעים,‏ עד שהם מתבוננים פעורי פה בחוף מוזר הנשקף באופק.‏ זאת בשעה שאין הם מעלים על דעתם שכעבור חמש מאות שנה,‏ יוכרז כריסטופר קולומבוס כמגלה העולם החדש.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 20]‏

כיצד ניווטו הוויקינגים?‏

לא היו ברשותם של הוויקינגים הסקנדינבים מצפנים.‏ כיצד,‏ אם כן,‏ היו הם ימאים כה מעולים?‏ כאשר לא הפליגו בים הפתוח,‏ השיטו את ספינותיהם בטווח ראייה מן החוף.‏ במידת האפשר,‏ הם חצו מיצרים בנקודה שבה ניתן היה לראות יבשה משני הצדדים.‏ בנוסף לכך,‏ הם ידעו כיצד לנווט את דרכם לפי השמש והכוכבים.‏ למשל,‏ היתה להם שיטה פשוטה לקבוע באיזה קו־רוחב הם נמצאים.‏ הם השתמשו בטבלת מספרים,‏ שהכילה את נתוני כל השבועות בשנה,‏ ובמקל מדידה כדי לאמוד את גובהה של שמש הצהריים מעל האופק.‏ מאחר שלא היתה להם שיטה לקביעת קו־אורך,‏ העדיפו כאשר שטו בים הפתוח לפנות ישר בקו־הרוחב שבחרו מזרחה או מערבה.‏

אם לדוגמה רצו להפליג מגרֶנלנד לנקודה בחוף וינלנד,‏ הם שטו דרומה מגרֶנלנד עד שהגיעו לקו־הרוחב הרצוי;‏ אזי היו פונים בקו ישר מערבה ומגיעים לנמל המבוקש.‏ כמו כן,‏ צפייה בציפורים הועילה לצוות הוויקינגי בים הפתוח.‏ הם היו מומחים בהיקשים לגבי מיקום יבשה ואופיה לאחר תצפיות שערכו על מעוף הציפורים.‏ לפעמים נהגו לקחת איתם עורבים;‏ כאשר שחררו את העורבים,‏ הם הגביהו עוף ועפו לכיוון החוף הקרוב ביותר.‏ כך ידע הצוות הוויקינגי היכן לחפש את היבשה הקרובה.‏

מדידות עומק סייעו גם הן בניווט.‏ מלח ויקינגי היה משלשל חבל שאליו קשורה משקולת מעופרת.‏ הדבר שירת שתי מטרות.‏ ראשית,‏ זה איפשר לו לקבוע את עומק המים.‏ לאחר שהמשקולת נגעה בקרקעית,‏ היה המלח מושך את החבל כלפי מעלה,‏ כשהוא מודד את אורכו על פי אורך זרועותיו.‏ עד לעצם ימינו,‏ מודדים המלחים עומק במונחים של ”‏פָתוֹם”‏ שאורכו 8.‏1 מטרים,‏ מונח שאול ממילה נורדית עתיקה שפירושה ”‏זרועות פרושות”‏.‏ אולם מתברר שלמשקולת העופרת היה תפקיד נוסף.‏ בדרך כלל היתה המשקולת חלולה בתחתיתה וממולאת חֵלֶב.‏ כך ניתן היה לקחת דגימה מהקרקעית בעזרת המשקולת.‏ המלח נהג לבדוק את הרכב הדגימה ולהיעזר במפותיו הימיות,‏ שכללו תיאורים של הרכב הקרקעית במקומות שונים.‏ אף שהכלים שעמדו לרשותם היו פשוטים,‏ היו הוויקינגים נווטים מצוינים.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

תמונה:‏ Stofnun Arna Magnússonar, Iceland

‏[‏מפה בעמוד 18]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

נובה סקושה

בְּיַארְנֵה הָרוּלְפְסוֹן מפליג מאיסלנד בשנת 986 בקירוב

ניופאונדלנד

לברדור

האי באפין

גרֶנלנד

לֵיף אריקסון מפליג מגרֶנלנד בשנת 1000 בקירוב

גרֶנלנד

האי באפין

לברדור

ניופאונדלנד

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

מימין,‏ שחזור ביתו של אריק ”‏האדום”‏ בגֶרנלנד

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

דגם מדויק של ספינה ויקינגית,‏ שחזרה על מסעו של לֵיף אריקסון

‏[‏שלמי תודה]‏

ספינת ויקינגים בעמודים 2 ו־18:‏ תמונות:‏ Narsaq Foto, Greenland

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

פסל בדמותו של לֵיף אריקסון,‏ איסלנד

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

לאנס או־מדואוז,‏ ניופאונדלנד

‏[‏שלמי תודה]‏

Parks Canada

‏[‏שלמי תודה לתמונה בעמוד 20]‏

מוצגים:‏ Museum of National Antiquities, Stockholm, Sweden