הפרי האהוב על יצרני הבשמים

מאת כתב עורו!‏ באיטליה

לבשמים היסטוריה ארוכת ימים.‏ בתקופת המקרא מי שיכול היה להרשות לעצמו,‏ נהג לבשם את ביתו,‏ את בגדיו,‏ את מיטתו ואת גופו.‏ את הבשמים רקחו בין היתר מעצי אֲהָלִים,‏ משמן בלסמי,‏ מקינמון ומתבלינים נוספים (‏משלי ז׳:‏17;‏ שיר השירים ד׳:‏10,‏ 14‏)‏.‏

תמציות המופקות מצמחים עדיין ממלאות תפקיד מרכזי בייצור בשמים.‏ הגענו לקַלַבְּרִייָה,‏ האזור הדרומי ביותר של חצי האי האיטלקי,‏ כדי לראות היכן מפיקים את אחת התמציות הללו.‏ אולי אינך מכיר את הבֶּרְגַמוֹט בשמו,‏ אולם אומרים כי הניחוח של פרי זה מצוי בכשליש מבשמי הנשים ובחצי מבשמי הגברים (‏או דה קולון)‏.‏ הרשו לנו להציג בפניכם את הברגמוט.‏

הברגמוט הוא עץ הדר ירוק עד.‏ פרחיו מלבלבים באביב ופירותיו הצהובים,‏ שקליפתם חלקה ושגודלם כגודל תפוז,‏ מבשילים בשלהי הסתיו או בתחילת החורף.‏ מומחים רבים מחשיבים את הברגמוט לבן כלאיים,‏ ומקורו לוט בערפל.‏ עצי הברגמוט אינם גדלים בר בשום מקום ואינם נובטים מתוך זרעים.‏ כדי להרבותם,‏ מרכיבים המגדלים נצרים של עצים קיימים על צמחים ממינים דומים,‏ כגון הלימונית או החושחש.‏

יצרני הבשמים מזהים תכונות יחידות במינן בפירות הברגמוט.‏ ספר אחד בנושא מסביר שלתמצית המופקת מהפירות יש יכולת נדירה ”‏למזג ולייצב ארומות שונות לכדי ניחוח ייחודי,‏ ולהעניק רעננות מיוחדת לכל מרקחת בשמים המכילה אותם”‏.‏a

גידול עצי ברגמוט בקלבריה

מקורות היסטוריים מצביעים על כך שכבר בתחילת המאה ה־18 צמחו עצי ברגמוט בקלבריה,‏ והמקומיים נהגו מדי פעם למכור את התמציות שהופקו מהם לעוברי אורח.‏ אולם גידול העץ לצורכי מסחר היה קשור לפיתוח מי הקולון.‏ ג׳אן פאולו פמיניס,‏ איטלקי שהיגר לגרמניה,‏ ייצר ב־1704 מי טוּאַלֶט שאותם כינה ”‏מים נפלאים”‏ (‏Aqua admirabilis)‏. תמצית הברגמוט היוותה את המרכיב העיקרי.‏ לבושם הודבק הכינוי אוֹ־דֶה־קוֹלוֹן,‏ ”‏מי קולון”‏,‏ או פשוט קולון,‏ על שם העיר שבה יוצר.‏

פרדס הברגמוט הראשון נשתל ברג׳ו בערך ב־1750,‏ ורווחים נאים ממכירת תמציות הברגמוט עודדו גידולים נוספים.‏ העצים זקוקים למזג אוויר מתון.‏ עליהם להיחשף לכיוון דרום ולהיות מוגנים מפני רוחות צפוניות קרות,‏ אבל אין הם אוהבים רוחות עזות,‏ שינויי טמפרטורה פתאומיים,‏ ולחות ממושכת.‏ את המיקרו־אקלים האידיאלי הזה מספקת רצועת אדמה צרה,‏ שרוחבה רק 5 קילומטרים ואורכה 150 קילומטר,‏ החובקת את החוף הדרומי ביותר של המגף האיטלקי.‏ למרות המאמצים לגדל ברגמוט במקומות אחרים,‏ אחוז גבוה מהתוצרת העולמית מגיע מאזור רג׳ו.‏ היצרנית החשובה היחידה הנוספת היא חוף השנהב שבאפריקה.‏

השמן האֶתֶרי של הברגמוט — נוזל בצבע צהוב־ירקרק — מגיע מקליפת הפרי.‏ כדי לחלץ את השמן נהוג היה לחתוך את הפרי לשניים,‏ להוציא את הציפה (‏בשר הפרי)‏,‏ ולסחוט את הקליפות כך שהתמצית תינתז החוצה מהשכבה הצבעונית החיצונה של הקליפות אל תוך ספוגים.‏ להפקת כ־450 גרם תמצית היה צורך לסחוט כ־90 קילוגרם ברגמוט.‏ כיום כמעט כל התמצית מופקת על־ידי מכונות המצוידות בדיסקים מחוספסים או בגלילים,‏ המגרדים את קליפתו של כל פרי ופרי.‏

לא מוכר אך בשימוש נרחב

פרי זה אינו מוכר כל כך מחוץ לקלבריה,‏ אבל,‏ לדברי אחד המקורות,‏ ”‏למביני דבר ברגמוט הוא מילת קסם”‏.‏ את הניחוח הפירותי שלו ניתן למצוא לא רק בבשמים אלא גם בסבונים,‏ בדאודורנטים,‏ במשחות שיניים,‏ בקרמים וכיוצא בזה.‏ תמצית הברגמוט משמשת כחומר טעם בגלידות,‏ בסוגי תה שונים,‏ בממתקים ובמשקאות.‏ תרומתו לשיזוף העור הפכה אותו לאחד המרכיבים בתכשירי שיזוף.‏ תודות לסגולותיו כחומר מחטא וכקוטל חיידקים,‏ רוקחים ממנו תרופות חיוניות המשמשות בניתוחים,‏ באופתלמולוגיה (‏רפואת עיניים)‏ ובדֶרמַטולוגיה (‏רפואת עור)‏.‏ הפקטין של הברגמוט,‏ חומר קרישה רב עוצמה,‏ משמש גם בתכשירים רפואיים עוצרי דימום ונוגדי שלשולים.‏

מומחים בודדו כ־350 מרכיבים של תמצית הברגמוט התורמים לניחוחו המיוחד ולתכונות רבות אחרות.‏ הכול בפרי אחד!‏

סביר להניח שכותבי המקרא לא הכירו את הברגמוט.‏ אולם כל מי שמגלה עניין בתכונותיו של עץ הדר זה ובחוכמתו של בוראו יכול ללא ספק למצוא סיבה לחזור על מילותיו של מחבר התהלים:‏ ”‏הללו את יהוה.‏.‏.‏,‏ עץ פרי”‏ (‏תהלים קמ״ח:‏1,‏ 9‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

כדי להפיק את תמצית הברגמוט מגרדים את הקליפה מכל פרי ופרי

‏[‏שלמי תודה]‏

Danilo Donadoni/Marka/age fotostock ©