”אנשים חכמים ונבונים וידועים” להדרכת עובדי אלהים
”ונתתי לכם רועים כלבי, ורעו אתכם דעה והשכיל.” – ירמיהו ג׳:15.
1. מה גרם למשה לנקוט בפעולה המתוארת בדברים א׳:12, 13?
לפני שחצו בני־ישראל את הירדן ונכנסו לארץ כנען, שהו הם בערבות מואב. לתועלתם, חזר משה באזניהם על כל אשר עשה אלהים למענם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. ראשיתה של התקופה היתה סוערת, ובמיוחד לגבי משה, מחמת הנטיות השליליות שרווחו בעם. משה הזכיר להם, שמאחר שלא יכול היה להמשיך לשאת לבדו את נטל העם נרגן, נהג כעצת יתרו ואמר לעם: ”הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם.” – דברים א׳:3, 12, 13; שמות י״ח:17–26.
2. מדוע לא היתה חלוקת נטל האחריות בין האנשים האלה בבחינת חידוש קיצוני?
2 בבחרו באנשים אלה פעל, ככל הנראה, משה על־פי הצורה העתיקה ביותר של הנהגה קהילתית. כבר בשלבים המוקדמים של ההיסטוריה האנושית, היו בקרב העמים הקדומים מעין מועצות של זקנים. לבני־ישראל, עוד בהיותם ידועים כצאצאי יעקב, היו מגעים עם זקני מצרים, זקני מואב ומדין. (בראשית נ׳:7; במדבר כ״ב:4, 7) ה’שיכים’ של השבטים הערביים היו גם הם זקני שבטים, משום שהמלה הערבית שיך משמעה ”זקן” או ”איש זקן”. המקרא מכנה אותם גם בשם ”אלופים”. (בראשית ל״ו:15) עוד לפני שהוטל על משה להנהיג את העם, היו בישראל ”זקנים” כאלה, ומשה נצטווה להציג בפניהם הוכחות שאלהים הוא שמינה אותו לתפקיד. (שמות ג׳:16, 18) אם כן, כאשר גייס משה במדבר־סיני את עזרת הזקנים להתחלק עימו בנטל האחריות, לא היה בכך משום חידוש מהפכני.
3. (א) איזה אמצעי להדרכת הקהילה סיפק ”משה” הגדול יותר? (ב) השווה בין הכישורים הנוגעים לזקנים שבחר משה, לבין כישוריהם של הזקנים המשיחיים.
3 מאוחר יותר, במועד שקבע אלהים, הקהילה המשיחית בתור ”עם” רוחני, אשר התפשט על־פני תבל. המשיח, כ”משה” הגדול יותר, נתן הוראות לגבי הדרכת הקהילות באמצעות מועצת־זקנים קהילתית. מעניין לערוך השוואה בין הכישורים שביקש משה, בשעה שחילק את הסמכויות בקרב זקני ישראל, לבין הכישורים הנדרשים מזקני הקהילה המשיחית. הטבלה שבעמוד הבא מורה על הדמיון שביניהם.
4. איזה תפקיד מילאו זקני־ישראל בארץ המובטחת, ואיזה תפקיד ממלאים הזקנים המשיחיים?
4 לאחר שהתיישבו בני־ישראל בארץ המבטחת, ושכנו בערים ובכפרים, זכו הם להדרכה וסיוע מזקני העיר או הכפר. (יהושע כ׳:4; שופטים ח׳:14, 16; שמואל א׳. ט״ז:4) הם השיאו עצות נבונות, עזרו בפתרון בעיות, הגנו מפני כפירה ופעלו למען השלום, הסדר הטוב והבריאות הרוחנית של התושבים הנתונים להשגחתם. לעתים נקראו הם לשמש כשופטים ביישוב מחלוקות, או כדי לפעול להגנת התושבים. (דברים ט״ז:18–20; י״ט:12; ל״א:9; רות ד׳:1–11) הם נועדו להיות מקור נחמה ועוז בשעות משבר. (ישעיהו ל״ב:1, 2) אך, הם לא אמורים היו לרדות בבני עמם, ואף לא לנסות לנהל את חייהם במקומם. לא לכך הוסכמו הם. הזקנים המשיחיים משמשים בדרכים דומות, כשאחריות כבדה מוטלת על שכמם. (השווה מעשי־השליחים כ׳:28–35; קורינתיים א׳. ג׳:4, 5, 21–23; קורינתיים ב׳. א׳:24.) בנוסף לכך, מוטל על הקהילה המשיחית להודיע ברבים את הבשורה הטובה על מלכות אלהים.
בחירת אנשים כשירים כיום
5. מה עשוי לעזור כיום בבחירת זקני־הקהילה בצורה נבונה?
5 הרקע ההיסטורי של פעולת הזקנים יעזור לנו להשתמש בשיפוט נכון בבחירת זקני־קהילה כיום. אפשר לדמות קהילות מקומיות לכפר קטן בימי עם־ישראל הקדום. נשאלת, איפוא, השאלה: מי הם הגברים הראויים בכל קהילה לשמש כזקני־כפר, המסוגלים לתת הדרכה נאותה והמוכיחים שהם נבונים, בעלי איזון וכושר־שיפוט?
6. כיצד יוכלה השוואת הקהילה למשפחה לעזור בשקילת כישוריהם של אנשים לשמש כזקנים?
6 הכתוב בטימותיוס מתאר את הקהילה הכלל־עולמית של משרתי אלהים כ”בית אלהים”. בדומה לכך, ניתן להתייחס לכל קהילה במונחים של משפחה גדולה. כאשר, בחוג המשפחה, אין האב נוכח אישית, מצפים בדרך־כלל בני־המשפחה מן הבנים הבוגרים שימלאו את מקום האב וידאגו לקיום הוראותיו. עקב כך מתעוררת השאלה: מי הם ב”בית” הקהילתי האחים הבוגרים שאליהם ניתן לפנות לקבלת עצה ועזרה נאותות? – השווה טימותיוס א׳. ה׳:1, 2.
7. (א) מה נכון, בדרך־כלל, לגבי מי שנחשב ראוי לשמש כזקן? (ב) האם המינוי הוא שמעניק לאדם את כישוריו כזקן, ומה מאפשר לו המינוי?
7 במציאות, האיש שמומלץ עליו ברוב המקרים לשמש כזקן־קהילה הוא אדם שחברי הקהילה רואים בו ’אח מבוגר’, שכבר רכש את הערכתם ואימונם כאדם הנוהג בתבונה, בשיקול־דעת ובשכל ישר. איש איננו יכול ”לעשות” אדם לזקן, אלא דרוש שהפרט עצמו ייעשה כזה על־ידי התחזקות, התפתחות וניסיון רוחניים. (משלי א׳:2–5; ד׳:7–9; יעקב ג׳:1, 13) כאשר נבחר אדם לתפקיד זה, הרי שעצם מינויו מהווה הכרה בכך שכבר יש לו התכונות הרצויות של זקן־קהילה. בעם־ישראל הקדום, ובקרב עמים אחרים, הבחינה ככל הנראה מועצת־הזקנים המקומית בכך שאדם מסוים מגלה תכונות של חכמה אלוהית, כושר־שיפוט ותבונה, ועקב כך הזמינה אותו להיות זקן מן המניין ולהשתתף בדיוניה ובהחלטותיה. – טימותיוס א׳. ה׳:22, 25.
8. מה יוכל אדם להשיג על־ידי שישרת תקופה מסוימת בנאמנות כמשרת־עוזר?
8 ביחס למשרתים העוזרים לזקני־הקהילה נאמר: ”המיטיבים לשרת, משיגים לעצמם מעמד טוב וביטחון רב באמונה במשיח ישוע.” (טימותיוס א׳. ג׳:12, 13) אל לאיש לחשוב שמשמע הדבר, שעל־ידי פעילותו בתפקיד מסוים, ניתן לו ’להשיג’ את הזכות לשמש כזקן בקהילת אלהים. מה שהוא יכול להשיג לעצמו הוא יחס כבוד והערכה מצד אחיו על שירותו החרוץ והנאמן, וכן לרכוש ”ביטחון רב” בפני אלהים. יש בכל אלה משום גמול נאה לשירות נאמן.
אנשים ”ידועים” ומנוסים
9. (א) מה מציין הכתוב בנוגע לגורם הגיל בכישוריו של זקן? (ב) באיזו עובדה יש להכיר לגבי הנוער במובן הזה?
9 אין כתבי־הקודש מציינים שום הגבלה בגיל לגבי המשמשים כזקנים. אך, המונח ”זקן” כשלעצמו מורה על בגרות, אם כי יש להבין שהדגש הוא על התכונות הרוחניות, ולאו דווקא הפיסיות. הגיל לבדו איננו הגורם הקובע; אולם, כפי שהכיר בכך משה, אין ספק שהניסיון הוא בבחינת יתרון לאנשים הנושאים באחריות כבדה. (דברים א׳:13) במשלי כ׳:29 נאמר: ”תפארת בחורים כוחן, והדר זקנים שיבה.” בו בזמן שהנוער עשוי לגלות מרץ רב והתלהבות, אין זאת הוכחה לחכמה. אך, שנות החיים שמייצג שער־השיבה מעניקות, בדרך כלל, סיבה לצפות ליותר חכמה, כשם שאמר איוב: ”בישישים חכמה ואורך־ימים תבונה.” (איוה י״ב:12; השווה פסוק 20; ל״ב:6, 7.) יתכן שצעיר מגלה תכונות והתלהבות לשרת ולהוכיח את הטמון בו לעתיד לבוא. אך, חוסר ניסיון בחיים עלול לחבל במאמציו לעזור למי שמבוגר ממניו, בבעיות החיים הקשות. ככל שיהיו דבריו כנים, הרי שאין לצפות שיהיה להם אותו משקל כמו לזה שמאחוריו שנות חיים ארוכות.
10. האם האחריות שהוטלה על טימותיוס ממעיטה בערך הגיל והניסיון בבחירת זקנים?
10 טימותיוס היה כפי־הנראה בשנות השלושים שלו, כאשר כתב לו השליח פאולוס: ”אל יבוז לך איש בשל צעירותך.” (טימותיוס א׳. ד׳:12) מכך שאפילו בגיל זה נטו אנישם רבים, בימיו, לראות בו עדיין ’צעיר’. כמו־כן, יש לזכור, שהתקדמותו של טימותיוס והאחריות שהוטלה עליו היו יוצאות־דופן. הוא הכיר את המקרא מילדותו וגילה התקדמות נאה עוד בטרם בחר בו פאולוס כבן־לוויה במסעותיו. (טימותיוס ב׳. א׳:5; ג׳:14, 15; מעשי־השליחים ט״ז:1–3) השנים שבילה, לאחר־מכן, עם פאולוס ואחרים, תרמו את שלהן לאוצר הידע והניסיון שלו, שמעטים היו רוכשים בגילו.
11. כיצד יכולים הזקנים לעזור לאחרים לשאת בנטל אחריות כבד יותר?
11 פאולוס עודד את טימותיוס לעזור לזקנים אחרים להפיק תועלת ממה שלמד, באמרו: ”והדברים ששמעת ממני במעמד עדים רבים, הפקד אותם בידי אנשים נאמנים המוכשרים ללמד גם אנישם אחרים.” (טימותיוס ב׳. ב׳:2) בדומה לכך, הזקנים יכולים לעזור לאחים אחרים בקהילה לטפח בגרות רוחנית, בהשתדלם להעביר להם את פרי ניסיונם וידיעותיהם. אין משמע הדבר רק לעזור להם למלא תפקיד כלשהו במסגרת הקהילה, אלא לסייע להם לפתח כושר־שיפוט, חדירה לעומק הדברים ויכולת להסביר לזולת את עקרונות כתבי־הקודש. כשם שפאולוס ביקש מטימותיוס להתלוות אליו, בשעה שביצע את שליחותו כשליח לגויים ושימש כרועה בעדר־אלהים, כן ניתן לזקנים כיום להזמין אחים מתקדמים בקהילה להתלוות אליהם בביצוע משימות דומות. – משלי א׳:4, 5; י״ג:20.
12. (א) מה חשיבותו של הניסיון בכישוריו של אדם לשמש כזקן? (ב) מדוע היתה עצת פאולוס בטימותיוס א׳. ג׳:6 מתאימה לאפסוס?
12 בדומה לגורם הגיל, אין שנות נסיונו של האדם כתלמיד משיחי מהוות כשלעצמן את הגורם המכריע בבחירתו כזקן. זהו גורם יחסי, שחשיבותו נקבעת על־ידי הנסיבות הקיימות, לפחות במידה חלקית. פאולוס כתב לטימותיוס, שכאשר יבחר זקנים לקהילת אפסוס, עליו להישמר מלבחור ”צעיר באמונה, פן יתייהר”. (טימותיוס א׳. ג׳:6) הקהילה המשיחית באפסוס נוסדה כעשר שנים קודם־לכן, ולכן לא היה זה מתאים לבחור במישהו מן התלמידים החדשים יותר שישרת כאחד מזקני הקהילה.
13, 14. (א) אילו דוגמאות מראות שיש לנסיבות תפקיד מסוים בקביעת מידת הניסיון של הפרט? (ב) אך מה הם, בכל המקרים, הגורמים החשובים ביותר שיש להביאם בחשבון?
13 בכתבו לטיטוס בכרתים, לא חש כנראה פאולוס אותה דחיפות לייעץ לו לנהוג בזהירות, ולא כלל עצה זו בהערותיו לגבי בחירת זקנים. אפשר שהשפיעה על כך העובדה, שהמשיחיות נוסדה בכרתים לפני זמן קצר יחסית. הבה נישם לב, שבמסע השליחות הראשון של פאולוס, הכריזו הוא ובר־נבא את ”הבשורה הטובה” בערים כגון ליסטרה, איקוניון ואנטיוכיה שבפיסידיה, ובמרוצת אותו מסע עצמו חזרו הם לאותם תלמידים ”ובכל קהילה מינו להם זקנים”. (מעשי־השליחים י״ג:14, 42–52; י״ד:1–7, 20–23) מאחר שמסע השליחות כולו ארך, קרוב לוודאי, רק שנתיים או פחות, ברור שלכמה מאותם אנשים לא היו שנות ניסיון רבות כמשיחיים. אך, מאחר שהיו ביניהם מאמינים יהודים, אין ספק שרבים מאלה שנבחרו, אם לא כולם, היו בעלי ידע וניסיון ביישום עקרונות המקרא, עוד בטרם נעשו משיחיים. מובן שהיה עליהם לשנות את השקפותיהם. כדי להתאימן לאמיתות שנבעו מן ההתפתחות שהביאה המשיחיות בעבודת־אלהים הטהורה. השליח פאולוס עצמו נבחר על־ידי ישוע המשיח מרגע היעשותו משיחי, כדי למלא שליחות מיוחדת ולאחר־מכן גילה את התכונות הנדרשות מזקן. (גלטיים א׳:15 עד ב׳:2; מעשי־השליחים י״ג:1–4) אך, גם הרקע המקראי שלו, כיהודי נאמן ליהוה אלהים, סייע להתקדמותו המהירה לאחר שהכיר במשיח וקיבל אותו. – מעשי־השליחים ט׳:15–18, 20, 22, 26–30; גלטיים ב׳:6, 7.
14 אם כן,במקום לקבוע גבולות קבועים, עלינו להרשות לחכמה ולשכל הישר, תוך התחשבות בנסיבות, לעזור לנו להחליט באם יש למועמד די ניסיון בעבודת־אלהים כדי לשרת כזקן. בקהילה שרבים מחבריה נמצאים זה עשרות שנים באמת, עשוי להיראות אדם שנטבל רק לפני שלוש שנים לערך, ”חדש” יחסית. אך, בקהילה שנוסדה זה לא מכבר, בה למדו רוב החברים את האמת לפני זמן קצר יחסית, הרי שנסיונו של אדם כזה עשוי להיחשב ארוך בהשוואה אליהם. בכל מקרה, חיוני לזכור תמיד את הצורך בחכמה, בתבונה ובשיפוט הגיוני, מצד האדם שנועד לשאת באחריות הכבדה שברעיית עדר־האלהים.
התקדמות בדילוי חכמה וכושר־אבחנה
15. איזו גישה צריך שיגלו הזקנים בנוגע לשיפור תכונותיהם וכושרם?
15 טימותיוס כבר היה זקן מנוסה כאשר עודד אותו פאולוס להיות שקוע בעניינים הרוחניים, ”למען תיראה התקדמותך לכול”. (טימותיוס א׳. ד׳:15, 16) אדם נבון איננו עומד על דעתו ואיננו חושב שכבר אין לו צורך להוסיף ידע ולהתקדם. ”מי בכם חכם ונבון,” כתב התלמיד יעקב, בהוסיפו: ”יראה נא מתוך התנהגותו הטובה את מעשיו הנעשים בענווה וחכמה.” גישה כזאת תביא לידי אחדות במועצת־הזקנים, בבטלה כל רוח של חילוקי־דיעות, קנאה או מריבה. – יעקב ג׳:13–18.
16. (א) באיזה מובן שווים הזקנים זה לזה? (ב) כיצד יכולה התקדמותם להיראות, תוך תועלת רוחנית מרובה לכל עדר־האלהים?
16 בו בזמן שהזקנים ”שווים” באחריותם ובסמכותם לשרת ולעמול למען העדר, אין הם בהכרח שווים במובנים אחרים. יש מהם בעלי ניסיון רב, הן בחיים והן באמת, שצברו חכמה כתוצאה מלימוד ממושך וממאצים רציניים. לכל אחד מעלותיו ומגרעותיו. אם נעריך ונפיק תועלת ממעלותיהם של האחרים, נוכל גם אנו ’להראות את התקדמותנו לכול’. (רומיים י״ב:3–10, 16) עקב העזרה שמגישים הרועים הענווים, הנאמנים ויראי־האלהים, מלאי הידע, החודרים לעומק הדברים, יתגשם דבר הנבואה ועדר־אלהים אכן ’ירבה ויפרה בארץ’. כל זאת לתיהלתו הנצחית של אלהים. – ירמיהו ג׳:15, 16.
[טבלה בעמוד 7]
זקני ישראל וכישוריהם
(שמות י״ח: 21; דברים א׳:13)
אנשי חייל, חכמים
יראי אלהים
אנשי אמת
שונאי בצע
נבונים
ידועים
הזקנים המשיחיים וכישוריהם
(טימותיוס א׳. ג׳:1–7; טיטוס א׳:5–9)
כשירים להורות, לעודד ולהוכיח
רודפי צדק, אוהבי טוב, מחזיקים בדבר המהימן בעת הוראה
נקיים מאשמה, נאמנים, בעלי שם טוב בפי אלה שבחוץ
לא רודפי בצע
מפוכחים, שקולים בדעתם, נוהגים בסובלנות
אבות לילדים, לא צעירים באמונה