כיצד מזיק העישון למעשן?
תמונת הפרסומת מרעננת ונוסכת־שלווה. אגם זך וצלול, בחיק הרים, מצולם עם חפיסת סיגריות המכוונת הישר אליך, הקורא. לסוג פרסומת זה נודעת השפעה רבה. היא כורכת את העישון עם עונג והנאה. מדי שנה משקיעים מיליארדי דולרים במאמץ לכרוך את העישון עם מנעמי החיים. אך, מה בעצם מסתתר מאחורי התדמית הזאת?
מספר עובדות על עישון
בשנת 1979, גרמה ”האגודה הקנדית למחלות־ריאה” להתפכחותם של אנשים רבים, כאשר הצהירה במפורש: ”מדי שנה מתים 000,50 קנדים קודם־זמנם, מסיבות הנעוצות בעישון. רבים אחרים ממשיכים לחיות עם ריאות חולות ולב תשוש ממאמץ־יתר.”
בשנת 1979, הוציא המנתח הראשי של ארה״ב, ד״ר יוליוס ריצ׳מונד, דו״ח מפורט שהכיל ”ראיות חותכות” לכך שהעישון אכן מזיק לבריאות. הדו״ח העריך, כי מדי שנה בשנה ממית העישון כ־000,350 אמריקנים. כמו־כן, סגן שר־הבריאות של ממשלת בריטניה, ג׳ורג׳ יאנג, אמר לאחרונה, כי מדי שנה גורם העישון ל־000,50 מקרי־מוות בבריטניה.
כיצד מחשבים את שיעורי התמותה העצומים האלה? ביסודו של דבר, על־ידי השוואה בין שיעורי התמותה בקרב מעשנים ולא־מעשנים. באשר למחקר מקיף שכלל מיליוני אנשים, מציינת האנציקלופדיה אמריקנה: ”לעומת כל 100 מקרי־מוות של לא־מעשנים בתקופה בה נערך המחקר, היו 168 מקרי־מוות בקרב קבוצה מקבילה של מעשני סיגריות: יוצא, איפוא, שהיו 68 מקרי־מוות הנעוצים בדרך כלשהי בעישון.”
אך, האם מדובר בעדות חותכת? בהחלט. ”אין כל חילוקי־דעות באשר לעובדות,” מציינת האגודה הקנדית למחלות־ריאה. ”אלפי מחקרים מדוקדקים אישרו אותן. אף גוף רפואי או בריאותי מוסמך אינו חולק עליהן.” החוברת מדע 80, היוצאת לאור מטעם ”החברה האמריקנית לקידום המדע”, מסכימה עם זאת ואומרת: ”קיימות ראיות למכביר שהעישון מקצר את תוחלת החיים; הקשר הישיר הזה מבוסס באותה וודאות ככל קשר אחר ברפואה.”
מספר המעשנים העצום, שעישנו במרבית שנות חייהם, איפשר עריכת מחקרים יסודיים בנושא. ”במבט לאחור,” אומר ג׳ון קיירנס, ביולוג מולקולרי ומומחה למחלות סרטן, ”דומה כאילו החברות המערביות ערכו ניסוי מקיף ומבוקר לגבי השימוש בחומרים מסרטנים, בגרמן בתוך כך למיליוני מקרי־מוות ובהשתמשן באנשיהן הן כבחיות־ניסוי.”
אין ספק, שחייהם של מיליונים — בעצם, של מיליונים רבים מאוד — התקצרו כתוצאה מעישון. ”מחקרים רפואיים,” מסבירה THE WORLD BOOK ENCYCLOPEDIA (האנציקלופדיה לספרות העולם), ”הוכיחו כי אורך־החיים הממוצע של המעשן קצר בשלוש עד ארבע שנים מזה של הלא־מעשן. אורך־החיים של מעשן כבד — המעשן שתי חפיסות סיגריות או יותר ליום — עלול להיות קצר עד שמונה שנים מזה של לא־מעשן.”
בניסיון להפחית את הסכנה, משווקים עתה מה שקרוי סיגריות ”בטוחות יותר”. עד כמה בטוחות הן? כיצד, בעצם, מזיק העישון למעשן?
האמנם סיגריה בטוחה?
הניקוטין וחלקיקים של עשן הסיגריה — הקרויים באופן כללי זפת — מהווים, ככל הנראה, את גורמי המחלה העיקריים. כיון שכך, הפחיתו היצרנים באורח ניכר את כמות הזפת והניקוטין בעשן הסיגריה. למעשה, הזפת סולקה כליל מכמה סוגי סיגריות, דבר שממהרות להדגיש הפרסומות על סוגים אלה. סיגריות דלות־זפת ודלות־ניקוטין הוכרזו לעתים כ”בטוחות”. כותרת אופיינית בעמוד הראשון של העיתון קונמטיטושן של אטלנטה, ארה״ב, הצהירה: ”חפיסה ליום של סיגריות מסוג מסוים עשויה להיות בטוחה.”
אך, מה הן העובדות לאשורן? ראשית, לסיגריות דלות־זפת מוסיפים חומרים מעשירי־טעם. ”אילמלא היו מעשירי־טעם בכל אחד מסוגי הסיגריות דלות־הזפת ודלות־הניקוטין, לא היית חש טעם כלשהו,” הסביר פיטר מיצ׳יקה, כימאי־טבק ראשי. מה הם, אם כן, מעשירי־הטעם? אין הם מהווים אלא ’סוד מקצועי’, הידוע רק לחברות־הטבק ולספקי־הטעם שלהן. עם זאת, אותם מעשירי־טעם כימיים עלולים להיות די מסוכנים לבריאות, כשם שאמר מאבחן בשטח זה: ”אין ביכולתך לדעת באם כמה מאותם חומרים אינם מזיקים יותר מזפת.”
יתר על כן: יש ראיות לכך שאנשים המעשנים סיגריות דלות־זפת ודלות־ניקוטין, צורכים יותר סיגריות ועוצרים את העשן בריאותיהם זמן ממושך יותר. הם עושים כן כדי לספק את הצורך שלהם בניקוטין, המהווה בעצם סם המסוגל לגרום להתמכרות יותר מהירואין. יוצא, איפוא, שמחמת הרגלי העישון החדשים האלה, עלולים מעשנים לקלוט מסיגריות דלות־ניקוטין ודלות־זפת חומרים המזיקים כמעט באותה מידה כמו סיגריות אחרות.
יתרה מזאת: המרכיב המסוכן ביותר של עשן הסיגריות עלול להיות הפחמן החד־חמצני, ולאו דווקא הזפת או הניקוטין. מה גם שכמה סיגריות דלות־זפת ודלות־ניקוטין פולטות אפילו יותר פחמן חד־חמצני מאשר סיגריות רגילות!
שני חוקרים דניים, פרופסור פול אסטראפ וד”ר קנוד קיילדסן, פירסמו את מימצאיהם ביחס להשפעת הפחמן החד־חמצני בעשן הסיגריות. על־סמך שפע של ראיות נסיוניות, הגיעו הם למסקנה כי ”הפחמן החד־חמצני, ולא הניקוטין, הוא המרכיב הרעיל החשוב ביותר המגביר אצל מעשנים את הסכנה ללקות בטרשת־עורקים ובמחלות־לב.” בנוסף לכך, יש לציין כי מרבית מקרי־המוות הנעוצים בעישון נובעים ממחלות של כלי־הדם וממחלות־לב, ולאו דווקא ממחלות־סרטן.
השכל הישר מחייב, שעשן סיגריות הנשאף אל תוך הריאות עלול לגרום נזק לדרכי הנשימה, ויש ראיות לאין־ספור שהדבר אמנם כך. העשן הורס את השערות הדקיקות, הקרויות ריסיות, המכסות את הדופן הפנימית של הסימפונות. עקב כך, שוב אין הן מסוגלות להתנועע כדי לסלק החוצה חיידקים ולכלוך. יתר על כן: העשן מפחית את יכולתן של הריאות להיפטר מן הזוהמה הנכנסת לתוכן. משמע הדבר, שהמעשנים מסתכנים יותר מאחרים במחלות שמקורן בחומרים מזיקים שבאוויר הנשאף פנימה.
למען האמת, אין זו אלא הונאה לטעון שסיגריה כלשהי ”בטוחה”. כשם שאמר המנתח הראשי של ארה״ב, ד״ר יוליוס ריצ׳מונד: ”באוסף הגדול של ראיות מדעיות לגבי סכנות העישון, אין כל ראיות המציעות תקווה כלשהי לסיגריה ’נקייה’, או למספר בלתי־מזיק של סיגריות ליום.” ד״ר ריצ׳מונד מסכם: ”הסיגריה הבטוחה היחידה היא סיגריה שלא הודלקה.”
אך, מה אם אינך מעשן? האם הנך בטוח מפני ההשפעה המזיקה של העשן העולה מן הסיגריה של אחרים?