התדע להבחין בין טוב לרע?
”אני אישית אחראי למותם של 25 איש. ... התמונות רצות בראשי יום ולילה. יש לי סיוטים. ... לפעמים אני נתקל באדם שפניו מזכירים לי את האנשים שהרגתי. התמונות חיות מאוד, כאילו זה קרה היום, ממש עכשיו. ... אינני מסוגל לסלוח לעצמי על מה שעשיתי” (ו. ס.).
”קיבלתי פקודה להיכנס לשם ולהשמיד את האויב. ... לא ראיתי מולי גברים, נשים וילדים. ... האמנתי, ועודני מאמין, שעשיתי מה שצוּויתי לעשות. מילאתי אחר הפקודות שנתנו לי, ואינני סבור שטעיתי” (וו. ק.).
ב־16 במרס 1968 השתתפו שני הגברים שצוטטו לעיל במה שהוגדר אחר כך פשע מלחמה בזוי. הם ועוד חיילים נכנסו לכפר קטן בווייטנאם וטבחו מאות אזרחים — כולל נשים, ילדים וקשישים. אך שים לב לתגובות ההפוכות של שני החיילים. הראשון מתייסר ממעשיו. ואילו השני מצדיק את מעשיו. כיצד ייתכן שלשני אנשים תהיינה תגובות כה סותרות לאותה חוויה?
התשובה קשורה למצפון — יכולת שטבע בנו אלוהים, המסייעת לנו לבחון נכוחה את עצמנו ולשפוט את מעשינו וכוונותינו. המצפון הוא חוש הבחנה פנימי בין טוב לרע.
בהחלטת החלטות יש המסתמכים על האמרה, ”פעל על־פי צו מצפונך”. אולם, לצערנו המצפון אינו מהימן בכל עת. ואכן, רבים תמכו במעשי זוועה נוראיים וביצעו אותם, ומצפונם לא הציק להם כהוא זה (יוחנן ט״ז:2; מעשי־השליחים ח׳:1). הסופר האנגלי, סֶמיואל בטלר, ציין כי המצפון ”נאלם דום כשלא מקשיבים לו”.
התוכל לבטוח במצפונך? התשובה תלויה ברובה בטיב הדרכתו, ועל כך ידבר המאמר הבא.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Upper war scene: U.S. Signal Corps photo